43 רחובות על שם חנה סנש, אחד ללנה קיכלר
לקראת יום השואה בדק ynet את הנצחת השואה ביישובים, רחובות ותצפיות נוף, שנקראים על שם לוחמים, ניצולים וקהילות שהושמדו. אחד מ-100 הילדים שבהם טיפלה קיכלר אחרי השואה ועלתה איתם לישראל, כתב לעיריית ת"א וביקש להנציחה: "המכתב - בשם כל הילדים שנותרו בארץ"
בישראל יש כיום כ-50 אלף רחובות, אך רק כמה מאות מהם מנציחים בשמם את זיכרון השואה. חנה סנש, הצנחנית היהודייה שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית, נתפסה והוצאה להורג – מונצחת ברחובות ב-43 יישובים. רק רחוב אחד בתל אביב מנציח את זכרה של לנה קיכלר, שאחרי המלחמה הצליחה לאסוף כ-100 יתומים יהודים, טיפלה בהם ועלתה איתם לארץ.
מבדיקת ynet עולה כי שם הרחוב הנפוץ ביותר אחרי סנש שמתקשר לשואה הוא "המעפילים" (41 יישובים), אם כי שיאה של ההעפלה לא היה בתקופת מלחמת העולם השנייה – אז הגיעו ארצה דרך הים רק כ-17 אלף עולים. יש גם 37 רחובות שמנציחים בשמם קהילה כלשהי, שרבים מתושביה היהודים נספו בשואה. הקהילה המונצחת ביותר היא סלוניקי - על שמה יש רחובות בשלושה יישובים.
אוניית המעפילים "סטרומה", שהוטבעה בפברואר 1942 בים השחור כשעל סיפונה 768 פליטים יהודים שניסו להימלט מרומניה, הונצחה בשמות רחובות ב-28 יישובים. על שמו של מפקד מרד גטו ורשה מרדכי אנילביץ' יש רחובות ב-25 יישובים, ואוניית המעפילים "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז") שניסתה להוביל 4,515 ניצולי שואה לארץ ביולי 1947 הונצחה ב-22 יישובים.
אנה פרנק, שנספתה במחנה ברגן בלזן לאחר שנתפסה במחבוא באמסטרדם, ושמחה הולצברג, ניצול שואה שהשתתף במרד גטו ורשה ופעל רבות להנצחת השואה - הונצחו כל אחד בשמות רחובות ב-19 יישובים. רחוב על שם "הפרטיזנים" יש ב-11 יישובים, ואילו אישים מוכרים וחשובים כמו ראול ולנברג (תשעה יישובים), יאנוש קורצ'אק (שמונה יישובים) ואוסקר שינדלר (שישה יישובים) הונצחו אף פחות.
מלבד שמות רחובות, יש בישראל גם כמה יישובים שמנציחים בשמם את זיכרון השואה. כך, למשל, קיבוץ יד חנה בעמק חפר נקרא על שמה של חנה סנש, וקיבוץ יד מרדכי דרומית לאשקלון נקרא על שם מרדכי אנילביץ'. על שם לוחמת אחרת במרד גטו ורשה, צביה לובטקין, נקרא היישוב הגלילי מעלה צביה, בנוסף לרחובות על שמה בשבעה יישובים ברחבי הארץ.
ברור ששמו של קיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי מנציח את זיכרון השואה, אך פחות ברור שגם שמו של המושב אודים בשרון מנציח אותו - שם המושב נגזר מהפסוק "אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" מתוך ספר זכריה, כסמל לניצולי השואה. גם מוסדות חינוך רבים ברחבי הארץ מנציחים בשמם את זיכרון השואה, ויש אפילו תצפית נוף ביער שווייץ המשקיף על הכינרת שנחנכה בשנה שעברה על שמו של חסיד אומות העולם קרל לוץ, שפעל להצלתם של יותר מ-62 אלף יהודים במהלך השואה. על שמו של לוץ נקראו גם רחובות בחיפה ובירושלים.
חוץ מחנה סנש, זיכרונם של צנחנים יהודים נוספים שהתנדבו לשרת בצבאות בעלות הברית ונפלו במלחמת העולם השנייה הונצח בשמות יישובים ורחובות. על שמו של אבא ברדיצ'ב נקרא המושב אלוני אבא בעמק יזרעאל, בנוסף לרחובות בשבעה יישובים. על שמו של אנצו סרני נקרא קיבוץ נצר סרני הסמוך לנס ציונה בנוסף לרחובות ב-13 יישובים, ועל שמה של חביבה רייק נקרא היישוב להבות חביבה הסמוך לחדרה, בנוסף לרחובות על שמה ב-16 יישובים.
"היא הצילה ילדים, אני מעריצה אותה"
אישה נוספת וחשובה היא לנה קיכלר – ששמה הונצח ברחוב ביישוב אחד בלבד – העיר תל אביב. "כשבאתי הנה בפעם הראשונה וראיתי את שם הרחוב, מאוד התרגשתי", מספרת צביה ברונשטיין שעובדת ברחוב לנה קיכלר-זילברמן במרכז העיר. "קראתי עליה כשהייתי ילדה. אני יודעת שהיא אחת מגדולות העולם, האומה, היא הצילה ילדים. אני מעריצה אותה".
לנה קיכלר אספה יותר מ-100 ילדים ניצולי שואה שנותרו יתומים בתום מלחמת העולם השנייה, הייתה להם לאם חלופית, טיפלה בהם ושיקמה אותם – ועלתה איתם לישראל לאחר קום המדינה. "כשהיא ראתה את המצב של הילדים האלה שנותרו ללא משפחות, כשהם פגועים עם טראומות נוראיות וחלקם ממש פצועים פיזית, היא החליטה על דעת עצמה, בלי תמיכה של מוסדות, להקים את הבית בזאקופנה בפולין", מספר יוסף קומם (82), ניצול שואה ששהה בבית היתומים של קיכלר בצרפת ויזם את קריאת הרחוב בתל אביב על שמה.
יוסף קומם נולד ב-1936 בעיר קאליש שבפולין. בעזרת מסמכים שהשיג אביו בזהות קתולית שאולה, ברחו הוא ומשפחתו מהגטו באישון לילה והגיעו לקרקוב. בני המשפחה המשיכו להתחזות לנוצרים, בהמשך התפצלו, וכל אחד מהם הצליח לשרוד את השואה, גם בעזרת כמה חסידי אומות עולם – אולם קיכלר, שאותה פגש יוסף רק אחרי המלחמה, זכתה אצלו למקום מיוחד בלב.
"אני עזבתי את פולין בספטמבר 1946 דרך צרפת", הוא נזכר. "היינו שם אבי ואני, ואבי היה צריך להתמקד בלימוד של איזושהי טכנולוגיה של טקסטיל. אז הכניסו אותי בתור ילד חוץ לבית של קיכלר". יוסף מספר שהילדים כמעט ולא דיברו איתו על מה שהם עברו בשואה. "לי אישית היה שם קשה מאוד כי אני היחידי שלא היה יתום. הילדים היו מאוד פגועים נפשית ופיזית ממה שהם עברו במלחמה. הייתה להם דעה מאוד שלילית על הפולנים, בשעה שלי הייתה דעה חיובית כי אני עברתי דרך שמונה חסידי אומות עולם שלמעשה הצילו אותי", הוא מספר.
לנה וילדיה היתומים הגיעו לצרפת לאחר שנאלצו לברוח מזאקופנה בפולין בעקבות התקפות אנטישמיות על הבית. היא לקחה את הילדים ונמלטה עימם לצ'כוסלובקיה ומשם לצרפת, שם הקימה בית חדש. "היו לה מרץ רב ונחישות לפעול למען הזולת. היא הייתה אדם שהקרין חוכמה, חן וחביבות".
קומם התרשם מאוד מפעילותה של קיכלר, וכדי להנציח את דמותה הוא החליט לפני כמה שנים לעשות מעשה. "נודע לי שרוצים לקרוא רחובות על שמות אנשים בתל אביב, היה גם רצון שיהיו רחובות על שם נשים כי רוב הרחובות היו על שם גברים", הוא מספר. "כתבתי מכתב לוועדת השמות וצירפתי את הרשימה של שמות הילדים. המכתב היה למעשה בשם כל הילדים שנותרו בארץ". ההצעה של קומם התקבלה. לטקס חניכת הרחוב בשנת 2012 הגיעו רבים מ-100 הילדים וכן בתה של לנה, שירה, שמתגוררת בארצות הברית.
למרות שמדובר ברחוב קטנטן וצדדי, קומם מרוצה מהתוצאה. "זה רחוב קטן וצנוע", הוא מודה. "אבל כנראה שהמזל שיחק לרחוב הזה, ובמקום שהיו תחנת משטרה ומוסך של המשטרה בתל אביב הוקמה גינת קריית ספר, שזו התחלה מתאימה מאוד לרחוב על שמה של לנה קיכלר".
כחלק מפעילותה של לנה קיכלר להנצחת זוועות השואה, היא ראיינה את כל הילדים שלהם היא סייעה ורשמה את סיפוריהם בספריה "אנו מאשימים" ו"מאה ילדים שלי". את סיפור הישרדותו שלו, תיאר יוסף קומם בספרו "העוז והחסד".