ליאת גבאי ז"ל: סיר חמין בבסיס, רישומים בבית

בקווי מתאר מדויקים להפליא שרטטה מילדות ליאת גבאי, שחלמה להיות אדריכלית בבגרותה, רישומים עוצרי נשימה. היא נולדה באוקטובר 1975, בתם הבכורה של אסתר ומוריס גבאי, תושבי עפולה. במהלך לימודיה בבתי הספר בעיר התמקדה במקצועות ההומניים - ובייחוד בתחומי האומנות.

"ליאת ציירה מגיל קטן מאוד, והציורים שלה תלויים ברחבי הבית עד היום", מספרת האם אסתר. בהיותה נערה בתיכון הפגינה בקיאות בספרות ובשירה, וכתחביב הרבתה לפקוד את בתי הקולנוע ואולמות התיאטרון. "היא אהבה אומנות והיו לה שרטוטים של בגדים ושל עיצובי אופנה. היא הייתה ילדה שמחה מאוד, שמתחברת בקלות לכל אחד", מספרת אימה.

רישום של ליאת גבאי ז"ל

לצד התחביבים הללו הייתה גם פעילה בולטת בתנועת הצופים. לצה"ל התגייסה בינואר 1993, ולאחר הטירונות שובצה בחיל השלישות. אחרי סיום קורס נוסף בבה"ד 11 קיבלה דרגת רב"ט, ועברה לשמש כפקידת שלישות ברמת הגולן. לדברי מפקדיה, גבאי הקפידה לבצע את עבודתה ברמה גבוהה ובמסירות, וגילתה מוטיבציה להתקדם.

רישום של ליאת גבאי ז"ל

ביום כ"ז בכסלו תשנ"ה (30 בנובמבר 1994) ליאת הייתה בדרכה חזרה הביתה כדי להספיק להגיע לאזכרה של סבתה. בעת שירדה מהאוטובוס בעפולה, תקף אותה מחבל ופצע אותה אנושות. היא הועברה לבית החולים העמק, ולאחר כשעתיים נקבע מותה.

ליאת גבאי ז"ל הייתה בסך הכול בת 19. היא הותירה אחריה הורים, אחות ושני אחים. "המחבל רדף אחריה מהרגע שהיא ירדה מהאוטובוס. היא אף פעם לא הייתה הולכת ברגל, אבל לליאת היה חשוב לקנות בדרך מתנה לאחותה הצעירה", מספרת האם.

ליאת גבאי ז"ל עם משפחתה

אימה נזכרת גם בסופי השבוע שבהם בתה הבכורה שבה הביתה מרמת הגולן: "תמיד כשליאת הייתה חוזרת, היא הייתה יושבת ומשרטטת ציורים להנאתה ולנשמתה". בשבת האחרונה לפני מותה, ליאת נשארה לשמירות בבסיס, ומשפחת גבאי החליטה להגיח לביקור קצר.

"הזיכרון האחרון שלי מליאת הוא יום השבת לפני מותה. הלכנו כולנו לבסיס שלה ברמת הגולן עם סיר חמין, וגם החבר שלה הצטרף. ישבנו כולנו יחד וכל כך נהנו, זה היה נהדר. זו הייתה השבת האחרונה שלנו יחד. בדיעבד, אני מבינה שזאת הייתה הפרידה שלנו ממנה, מבלי שנדע זאת בכלל", היא אומרת בעצב.