האם היינו מבינים את העברית של בר כוכבא?

תמונה של מורבעאת 43(באדיבות הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה על שם ליאון לוי, רשות העתיקות; צלם: שי הלוי.)

מאז ומעולם התעניינתי בשפות והוקסמתי מהן. בילדותי אהבתי דברים מורכבים, כי הם עמדו בסתירה לפשטות המוחלטת של היומיום, ובעברית נמצאה לי מורכבות: מצד אחד סדר נוסך ביטחון, ומצד שני לא סדר קר ומוחלט - אלא שיש בו מקום לחריגות. אולי תרמה גם העובדה שאיש סביבי לא התעסק בשפה ברצינות, בוודאי לא ילדים בגילי. היה ברור לי שיש כאן משהו שאני רוצה לפענח.

"חוקרים פרטיים " - לכל הכתבות

כשבגרתי העמיקה בי הבנת המורכבות של השפה. במה היא מתבטאת? למשל בטיבה של שפה להביע באותם רכיבים לשוניים רעיונות מגוונים מאוד, מ"בוקר טוב" ועד מגילת העצמאות. ולמשל בפער הברור בין הכללים שבספרי חינוך למיניהם ללשון הדיבור. גם הכללים עצמם, התברר לי, לא יציבים כמו שאפשר לחשוב. למשל בבית הספר למדנו ש"בגלל ש-" ו"למרות ש-" אסורים בהחלט, ורק לימים הבנתי שהאיסור הזה לא מוחלט. בכללי האקדמיה ללשון העברית הוא לא מופיע, וכנראה גם סופרים כמו ש"י עגנון לא שמעו עליו.

כל הפליאה הזאת, ואולי גם החוויה הטובה של לימודי הלשון בתיכון, אצל מורה צעירה ונמרצת, הובילו אותי להיות חוקר עברית. זה לא קרה מיד. התגלגלתי ללימודי לשון עברית קצת במקרה, בדרך ללימודי פרסום, והתאהבתי מיד. כבר בשנת הלימודים השנייה היה ברור לי שאשאר בתחום. וכך היה. באופן לא מפתיע נמשכתי לעברית העתיקה, הרחוקה מהרעש שסביבי.

ד"ר אורי מור

אחד מנושאי המחקר שלי הוא קבוצה קטנה ומסקרנת של תעודות שהתגלו במדבר יהודה במחצית המאה העשרים ושאפשר לכנות את לשונן "עברית יהודאית". התעודות האלה, מסמכים משפטיים ומכתבים צבאיים מתקופת המרד הגדול (66–70 לספירה) ומרד בר כוכבא (132–135), משכו את ליבי בעיקר מפני שבניגוד לטקסטים עתיקים אחרים, כמו המקרא והמשנה, הן כתובות בלשון יומיומית לא מוגבהת שמסגירה לפעמים תופעות של דיבור, למשל "תדקלים" (=את הדקלים), "אנמקבל" (=אני מקבל).

התעודות הן עדות חשובה לא רק על צורת העברית בימי קדם אלא גם על מעמדה. מקובל במחקר שהעברית חדלה להיות מדוברת בסביבות שנת 200, שני דורות אחרי מרד בר כוכבא, אבל לפני גילוי התעודות לא היה ידוע הרבה על גורלה אחרי חורבן הבית השני (שנת 70). והנה התעודות מלמדות שמצד אחד העברית סבלה השפעה כבדה של הארמית, שהייתה אז שפת הדיבור הדומיננטית בקרב יהודי ארץ ישראל, ומצד שני היא הייתה לשון חיה ופעילה שאפשר לנסח בה שטרות ומכתבים.

למשל התעודה שבתצלום, מכתב שנשלח מטעם בר כוכבא (או כוסבא בסמ"ך – כך מופיע שמו בתעודות) למפקד מבצר בזמן המרד, כוללת איום בעברית קולחת: "יפסד מן הגללאים שאצלכם כל אדם שאני נתן תכבלים ברגלכם כמה שעסתי לבן עפלול", שאם היה משובץ במכתב דומה בימינו, אולי מאת איזה אלוף פיקוד, היה מתנסח מעין: אם יקרה משהו לאחד מאנשי הגליל שאצלכם, אני מודיע לכם שאכבול לכם את הרגליים כמו שעשיתי לבן עפלול.

כל שפה היא מכלול מרתק. העברית מעניינת ומרגשת אותי לא מפני שהיא לשון לאומית או דתית, אלא מפני שההיכרות האינטימית שלי איתה – בהיותי דובר, קורא, כותב וחוקר - מאפשרת לי לזהות בה ביטויים מגוונים של אנושיות ושל תרבות, לא פחות.

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו יסבירו חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".