אהוד ברק בספר חדש: הסודות מהסיירת, יוני ובנימין נתניהו כפי שרק הוא מכיר
החברות העמוקה עם יוני נתניהו, ההכרעה בינו לבין ביבי במבצע סבנה - והנעליים של ראש הממשלה לעתיד, שכמעט גרמו לביטול הפעולה הדרמטית. ברק מוציא ספר חדש, חושף סיפורים מסיירת מטכ"ל וגם שיחת טלפון מפתיעה ממקורב למשפחת נתניהו אחרי נפילת יוני באנטבה
מלבד תיאורי מבצעים צבאיים ומידע חדש עליהם מגלה אהוד ברק בספר חדש, שייצא לאור ב-8 במאי, לא מעט פרטים מפתיעים בנוגע להיכרותו עם בני משפחת נתניהו. דרכיהם הצטלבו במדים וגם בלעדיהם, ובראש ובראשונה הכיר ברק את יוני נתניהו, שכיהן כאחד מסגניו בסיירת מטכ"ל ובהמשך שימש כמפקדהּ, לפני שנפל בעיצומו של מבצע אנטבה ב-1976.
ספרו האוטוביוגרפי של ברק ייצא לאור בארצות הברית תחת הכותרת My Country, My Life: Fighting for Israel, Searching for Peace. הספר עב הכרס (כ-456 עמודים בסך הכול) מהוצאת "סנט מרטין" סוקר את מהלך חייו של ברק מילדותו בקיבוץ משמר השרון, דרך שירותו הצבאי ועד לקריירה הפוליטית שלו. חלק גדול מהספר מוקדש למורשת הקרב האישית של מי שנחשב עד היום לחייל המעוטר ביותר בצה"ל, כפי שהיא משתלבת במבצעים סודיים במסגרת שירותו כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל, וגם בראייה הרוחבית שפיתח בשלבים מאוחרים יותר כקצין בכיר, כרמטכ"ל ובהמשך כשר ביטחון וכראש ממשלה. כפי שמורה שמו של הספר, ברק בן ה-76 רואה את חייו שזורים בתולדות המדינה. כמי שהיה שם ברגעי הכרעה משמעותיים, הוא חושף מה שניתן לחשוף מתוך ניסיונו האישי.
ב-1959 התגייס אהוד ברק (אז אהוד ברוג) לסיירת מטכ"ל על ידי מייסדה אברהם ארנן. במהלך שירותו כחייל וכמפקד צעיר היה נוכח בלא מעט חדירות לעורף האויב, שהוכיחו את יכולותיה המבצעיות של היחידה החדשה. ב-1971, לאחר שמונה למפקד הסיירת, הוא מספר על ההחלטה להפוך אותה למקצועית, מאומנת ופעילה בכל עת. הוא הקיף עצמו בלוחמים מוכשרים כמו גיורא זורע, עמירם לוין, דני יתום, עוזי דיין ומוקי בצר. עוד מוזכר קצין צעיר בשם בנימין נתניהו ("פיקח, קשוח, ובטוח בעצמו"), שבעקבותיו ובהמלצתו הצטרף ליחידה גם אחיו הבכור יוני, ששב למדים אחרי לימודים.
יוני קורא שירה
ברק נזכר בשיחות שהיו לו עם יוני, שבהן התחדדו ההבדלים הגדולים בין האחים. "ביבי היה מעשי שמתרכז בפרטים. יוני היה דמות יותר מורכבת. הוא התעניין בהיסטוריה ובפילוסופיה. הוא קרא שירה. לעתים הרגיש שהוא פשוט צריך להיות לבד ולהרהר". למרות זאת מבהיר ברק: "עד כמה שהם היו שונים, האחים נתניהו היו קרובים. הם חלקו דחף להצטיין ולהצליח. כשלמדתי להכיר אותם, הבנתי שזה לא נובע רק מבפנים, אלא גם מהחינוך שלהם, הרקע המשפחתי שלהם ובעיקר מאביהם".
בתיאור המפורט שמציע ברק למבצע הפשיטה על מטוס סבנה החטוף במאי 1972, הוא מזכיר את המעורבות של האחים נתניהו, שרבו ביניהם על הזכות להשתתף במבצע. הוא מספר כי בשעות שלאחר נחיתת המטוס בנתב"ג, הוזעקו כל חברי היחידה לשדה התעופה, אלא שרבים מהם, ביניהם יוני נתניהו, היו בעיצומם של אימונים בנגב. הלוחמים הזמינים ובהם ביבי, התקבצו באתר והחלו בהכנות ולקראת הפריצה.
כשיוני הגיע הוא התעקש להצטרף לאחד מכוחות התקיפה. אולם הנוהג היה ששני אחים לא משתתפים באותו מבצע ולכן הוא נענה בשלילה. על כן הוא פנה לביבי ודרש להחליף אותו. "הנחתי שאין סיכוי גדול שביבי יפרוש, אבל לא הרגשתי שאני יכול לעצור את יוני", נזכר ברק ומספר כי חמש דקות אחרי שהתווכחו ביניהם, הוא עצמו נדרש להכריע וקבע: "היום זה ביבי, אבל יוני, זה לא המבצע האחרון שלך. אני אוודא שתהיה שם בפעם הבאה".
בדיעבד, מסתבר שתקלה הקשורה לביבי כמעט ועלתה בכישלון המשימה. חברי הכוח הצטיידו באקדחי ברטה ולבשו סרבלים לבנים בניסיון להתחזות למכונאים. כשהלוחמים התקרבו למטוס, החוטפים הפלסטינים דרשו מנציג הצלב האדום שנשא ונתן איתם, לערוך חיפוש על גופם של "המכונאים" ולוודא שהם אינם חמושים. "כשהוא הגיע לביבי, התברר שמשום מה הוא נשאר עם מגפי הסיירות האדומות שלו. בישראל זה שווה ערך לשלט ניאון שאומר 'אני צנחן'. למרות שאיש הצלב האדום הבחין במגפיים, הוא לא אמר כלום תחילה. אבל אז כשהוא קיפל את מכנס הסרבל הוא מצא את אקדח הברטה – לא בחגורה, אלא בתוך המגף.
"הדבר הבא ששמעתי זה את הגבר מתקשר למגדל הפיקוח ורוטן בצרפתית. לרגע חששתי שהמשימה אבודה, עם השלכות קטלניות על בני הערובה. אבל יהיה אשר יהיה, ההסבר שניתן לאיש הצלב האדם – ככל הנראה מצד (משה) דיין עצמו, שלא היה נמנע מלהבהיר מה עומד על הפרק – זה הניא אותו מלעשות משהו בנוגע לכך".
למרבה המזל המשימה המשיכה כמתוכנן והצוותים פרצו אל המטוס והכריעו את המחבלים. מבצע החילוץ המוצלח טיפח את ההילה סביב הסיירת ככוח תקיפה יעיל במיוחד.
נתניהו בשטח, ברק במטה
בהמשך ברק מספר על מבצע "ארגז", שמטרתו ללכוד קצינים סורים שסיירו לאורך הגבול עם לבנון ולהשתמש בהם כקלפי מיקוח לשחרור שלושה טייסי חיל האוויר שנפלו בשבי. ההזדמנות הראשונה לתקוף הייתה באצבע הגליל, אך ברק שהוביל את הכוח התבשר כי אלוף פיקוד צפון והרמטכ"ל דדו אלעזר מבטלים את המשימה ברגע האחרון.
הזדמנות נוספת הגיעה ימים ספורים לאחר מכן באזור ראש הנקרה. ברק והצוותים ארבו למשלחת הסורית והיו מוכנים לתקוף, אך שוב התקבלה הודעה לסגת. ברק מספר כי חש תסכול גדול ויצא להתעמת עם גור ואלעזר.
בפעם הבאה הוא כבר החליט להישאר במטה ולהשאיר הפיקוד בשטח ליוני נתניהו. לדדו המופתע הוא הסביר: "מפקד חייב להיות במקום הנכון ביותר להבטחת השלמת המשימה באופן מוצלח. הגעתי למסקנה שהדרך היחידה שבה אני יכול לעשות זאת זה פה איתך. כי צוואר הבקבוק האמיתי לא נמצא שם בשטח אלא כאן".
ואכן, השילוב של ברק כמפקד במטה ויוני נתניהו בשטח הוכח כמוצלח. המארב ליד מושב זרעית השיג את מטרתו וחמישה קצינים סורים נתפסו, ומאוחר יותר הוחלפו בשבויים הישראלים.
משימה מוצלחת נוספת בהובלת יוני נתניהו, שלה היה שותף ברק ברמת התכנון, הוא כמובן מבצע "כדור רעם" לשחרור חטופי המטוס באנטבה ביולי 1976 עת כיהן ברק כעוזר ראש אמ"ן למבצעים ונתניהו היה מפקד סיירת מטכ"ל. ברק היה אחד האדריכלים הראשיים של המבצע המסובך ביותר בתולדות הסיירת, ונתניהו עמד בראש הכוחות. למרות הרצון של ברק למלא תפקיד פעיל במבצע, הוא נשלח לניירובי שבקניה יחד עם אנשי מוסד כדי לפקח על התיאום עם הממשל הקנייתי בנוגע לתדלוק מטוסי ההרקולס שהובילו את הכוחות בדרך לאוגנדה.
בספרו כתב גם על פעולות המודיעין שנעשו בזירה זו כדי לספק תשובות לקבינט בראשות ראש הממשלה יצחק רבין, ששקל את אישור המבצע כולו. ברק מספר כי אנשי המוסד יצרו קשר עם טייס ושלחו אותו לטיסה מעל שדה התעופה באנטבה, ובמהלכה צילם את הנעשה על הקרקע. בנוסף, אישה מקומית ביקרה את החטופים כמה פעמים ביממה שלפני המבצע והעבירה מידע למפעיליה. מידע זה הניע את רבין להכריע לטובת אישור המבצע.
שכנים: נתניהו וברק בבניין משותף
לצד ההיבטים המבצעיים של מבצע אנטבה, שנוגעים גם לנסיבות מותו הטרגיות של נתניהו, מתאר ברק את מערכת היחסים עם יוני במהלך השנים האחרונות לחייו, לאחר גירושיו מאשתו תותי. "אחרי המלחמה (יום כיפור), מסופק מבחינה מקצועית ומרוסק מבחינה אישית, יוני שמע שמצאתי דירה ברמת השרון ושאל אותי אם יש עוד דירה בבניין. התברר שהבעלים של הדירה בקומה מתחתינו היה מעוניין למכור אותה. יוני חטף אותה", נזכר ברק ומספר על זוגיות חדשה בחייו של החבר שהפך לשכן, והאישה החדשה שאיתו – ברוריה שקד.
"בפעם הראשונה זה שנים נראה שהוא מצא קצת שקט ותחושת השלמה בחייו הפרטיים. חלק גדול בכך שמור לברוריה שקד חברתו". מצד שני הוא מתאר מציאות לא פשוטה שבה יוני נתקל במערכת הצבאית כמפקד הסיירת. "חודשים ספורים אחרי מינויו כמפקד התגלו מתחים בינו לבין הקצינים הבכירים. חלק מזה היה עניין של אישיות, הישראלים הצעירים הטיפוסיים מול הצד המרוחק, המהורהר והאינטלקטואלי של מפקדם. אבל זה היה עמוק יותר. כמה קצינים הרגישו שבעוד יוני לא מתפשר על מורשת היחידה של ביקורת עצמית ואחריות אישית, הוא לא יישם זאת בנוגע לתפקוד שלו. כמה מהם אף פנו לראש אמ"ן שלמה גזית וביקשו להחליפו. יוני ידע זאת. ניסיתי לעודד אותו, ואמרתי לו שכל מפקד סיירות הוא שונה עם היתרונות והחולשות שלו והנחתי שכל המתחים בסיירת יעברו".
לרוע המזל, נתניהו מצא את מותו בשדה הקרב באוגנדה. ברק מספר כי הוא גילה את הבשורה המרה בקניה כשקיבל את פני מטוסי ההרקולס שנחתו בדרך לישראל על מנת לתדלק. הוא ביקש לראות את גופתו בבטן המטוס, ולאחר מכן בישר לרמטכ"ל מוטה גור על הצלחת המבצע, והמחיר הנורא שהוא גבה. לאחר הדיווח לקצינים במטה, ברק משחזר כיצד התקשר לנאוה אשתו, ואחרי שסיפר לה שיוני נפל, אמר לה: "את חייבת לרדת לדירה מתחת. ספרי לברוריה לפני שקצין יופיע במפתן הדלת. או יותר גרוע, מכיוון שהם לא היו נשואים, אף אחד לא יגיע והיא תשמע על זה ברדיו". כך הייתה זו נאוה ברק שבישרה את הבשורה המרה לבת זוגו של נתניהו.
בימים שלאחר המבצע ברק נשאר בקניה והחמיץ את ההלוויה של חברו. הוא הופיע בבית משפחת נתניהו לאחר חזרתו. אחרי ששוחח עם ביבי ("הוא היה חזק כלפי חוץ, אבל ברור שהוא היה בהלם מהאובדן"), פגש לראשונה את האב בן ציון נתניהו, שהזמין אותו לשאת דברים במעמד ציון ה-30 למות בנו בכורו.
ברק משחזר את ההספד שבו הקפיד לדבר לא רק על גבורתו של יוני, אלא גם על ייסוריו. "ראינו אותו נקרע בין תשוקתו לידע ובין מסירותו למשימה והסיפוק שהוא מצא במדים. יש את יוני של ספרי ההיסטוריה והפילוסופיה: אפלטון ומרקס. שראה את ההיסטוריה של ישראל לא רק כצירוף של עובדות, אלא מקור להשראה, וקריאה לפעולה. יוני שהקים מחדש גדוד טנקים שהוחרב בגולן. והיה גם יוני של ברגעי שלווה. רגוע. בבית. עם המקטרת והתקליטים שלו, בלי מדים". הוא מספר שאחרי ההספד שנשא, בני המשפחה הודו לו. "הרגשתי שהם עדיין מדממים מבפנים. אני בטוח שזה השפיע על הדרך שבה הם התייחסו לברוריה", הוא אומר ונזכר שברוריה לא ישבה עם המשפחה ובטקס השלושים.
את הפרק על אנטבה חותם ברק בתיאור שיחת טלפון "מוזרה ומבולבלת" שקיבל שבועות ספורים לאחר מכן מעו"ד ארווין שמרון, בא כוחה של משפחת נתניהו, בנוגע לברוריה. "הוא רמז שכחבר ושכן, אני מעודד את הרעיון הלא מקובל שברוריה הייתה חלק מהמעגל הקרוב של הנפטר, שהבקושי חברה הזאת היא איכשהו אלמנתו. הוא רצה להסיר מהפרק רושם כלשהו שאני אולי נותן לה, ולעזור להרחיק אותה ממורשתו של יוני. .הוא הזכיר שהוא רוצה לסגור כל קצוות פתוחים בנוגע לדירה שלהם שרשומה על שם יוני. הוא אף אמר שאחת הסיבות שהוא מתקשר היא, שהוא לא רוצה לנקוט הליכים משפטיים", סיפר ברק.
הוא השיב לפרקליט (אביו של עו"ד דוד שמרון, מקורבו של נתניהו): "מר שמרון, הכרתי את יוני. אני מכיר את ברוריה. אני לא מכיר אותך. אבל יש לי אוזן מוזיקלית. אני לא אוהב את הטונים שאני שומע ממה שאמרת. ראיתי אותם קרוב. ברגעים גורליים, ברוריה נתנה ליוני כנראה יותר חום ממה שהוא קיבל מכל אדם אחר בכל ימי חייו". מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו טרם נמסרה תגובה לדברים שכתב ברק בנוגע למסרים שקיבל לכאורה מטעם המשפחה על זוגתו של יוני נתניהו.
לפנייה לכתב/ת 
