האיש שחזר בשביל הטרבל
מאז שיופ היינקס שב מפרישה באוקטובר, באיירן מאיימת מתמיד. אחרי שהבטיח אתמול אליפות נוספת, המאמן חולם על שלושה תארים כמו ב-2013
לא רק שבאיירן מינכן הפכה את הבונדסליגה לליגה של קבוצה אחת, אלא שהיא גם מתעקשת להטיח את זה בפנים של אוהדי היריבות. בלי מאמץ מיוחד, באיירן הפכה אתמול לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הבונדסליגה שזוכה בשש אליפויות רצופות (מספר 28 בסך הכל), אחרי 1:4 באוגסבורג, חמישה מחזורים לסיום.
הלוקיישן חשוב - באיירן מעולם לא זכתה באליפות באליאנץ ארנה הביתי מאז שנפתח ב-2005. התואר האחרון שהשיגה במשחק באצטדיונה היה ב-2000, ומאז היא זכתה ב-12 אליפויות - אחת ביום שבו לא שיחקה כלל, ו-11 במשחקי חוץ שבהם המסיבה שלה התקיימה מול קהל ביתי מתוסכל.
יהיו הזדמנויות אחרות לנתח ולהתלונן שוב על מחיקת התחרות בבונדסליגה, על כך שבעונות קודמות לפחות ראינו איזה פייט אבל נדמה שבשנים האחרונות באיירן מבטיחה מוקדם יותר ויותר את התואר. נדמה שכל הליגה התכווצה באי נעימות בשבוע שעבר כאשר באיירן כבשה חמישייה במחצית הראשונה מול דורטמונד - קבוצה שאמורה להיות כוח משמעותי בליגה - וסיימה ב-0:6. שאלקה חביבה ולא יותר, לייפציג עוד לומדת איך להיות קבוצת צמרת.
אז במקום להישאר בזווית מקומית, נפתח את העדשה לכלל אירופה. זה מה שבאיירן עושה. המשימה בליגה הושלמה בקלות, ועכשיו הגיע הזמן לחזור לימי יופ היינקס היפים, כלומר - הטרבל ב-2012/13. האמצעי להשגת המטרה? ובכן, להחזיר את יופ היינקס.
כאשר באיירן שלחה הביתה את קרלו אנצ'לוטי בסוף ספטמבר והחזירה את היינקס מפרישה, זה לא היה בגלל התיקו מול וולפסבורג וההפסד להופנהיים. זה היה אותו 3:0 בצרפת מול פ.ס.ז' בליגת האלופות, שהראה שאנצ'לוטי איבד את הכיוון (ועל פי הדיווחים בגרמניה, גם את חדר ההלבשה). אנשי באיירן, שמכוונים תמיד לזכייה בצ'מפיונס ומאסו בשרשרת ההדחות מאז 2013 (שלושה חצאי גמר עם פפ גווארדיולה ורבע עם אנצ'לוטי), חתכו עניינים במהרה.
מבחינתם, בכך תוקנה טעות היסטורית. הם היו כל כך נרגשים מהסיכום עם פפ, שכבר במהלך עונת הטרבל הודיעו על החתמתו (חצי שנה לפני המינוי הרשמי), והודיעו כי היינקס יעזוב בסיום העונה. בלי לחץ, היינקס החזיר בהצלחה מסחררת, פרש מכדורגל, וראה איך פפ ואנצ'לוטי מתקשים לקלוט את "רוח המועדון" שתמיד הבין מצוין. אחרי פיטורי אנצ'לוטי הוא הוחתם עד לסיום העונה, אבל לכו תדעו. באיירן לא תיתן לו לעזוב שוב בקלות אם יביא תהילה.
בגיל 72, הוא לא מאמן צעיר ונלהב שמחפש לשנות את הכדורגל או להתקדם הלאה. באיירן היא בית חם ואוהב, והוא מבין את השחקנים היטב - וגם מכיר חלק גדול מהם מהקדנציה הקודמת. היינקס מביא איתו שקט ואווירה טובה, ומשמר את היכולת של באיירן לפרק קבוצות במטחי שערים שמגיעים מכל עבר.
מאז שחזר בתחילת אוקטובר, המאזן שלו לא הגיוני. השחקנים הגיבו היטב לשינוי אחרי התקופה המתוחה לצד אנצ'לוטי, ניצחו ב-27 מ-31 משחקיהם והפסידו רק פעמיים (במנשנגלדבאך ובלייפציג). הפרש השערים עומד על 20:87, כלומר, 2.8 שערים למשחק והגנה חזקה.
עם מספרים כאלה, אי אפשר להוריד מהפרק טרבל נוסף. בעוד כעשרה ימים באיירן תפגוש את לברקוזן בחצי גמר הגביע הגרמני, ולפני כן, צפויה להשלים ביום רביעי העפלה לחצי גמר הצ'מפיונס כשתארח את סביליה עם יתרון 1:2 מספרד.
היינקס סיפר שלשום, לפני המשחק באוגסבורג, כי כאשר נכנס למעלית במלון עם תיק של הקבוצה, שני תיירים אמריקאים נלהבים שאלו אותו אם הוא אוהד באיירן, והוא ענה להם בחיוך: "בוודאי!"
זה לא רק עניין של ניתוק אמריקאי מסוים מנבכי הכדורגל האירופי. בגלל גילו ופריחת גל חדש וצעיר של מאמנים, היינקס הוא לא תמיד פרצוף מוכר לכל אוהד, שם ששולפים מיד כאחד הבכירים בענף, כפי שהיה, למשל, כשזכה עם ריאל מדריד בצ'מפיונס ב-1998. אבל לשועל הזקן יש עוד כמה דברים ללמד את אירופה. האליפות הזו הייתה רק ההתחלה.
לפנייה לכתב/ת 
