בין הילד הכי קטן באושוויץ לטראומת הדור השני: ספרי שואה חדשים
המותחן שחוזר לוועידת מינכן ומשלב בין מציאות לבדיה, המהדורה החדשה למחזור השירים של ט. כרמי והביוגרפיה של מי שנאחזה במוזיקה לאורך כל שנות המלחמה - הצעות קריאה ליום השואה
מתח: "מינכן"
"שלום בדורנו", סיכם ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין את ההסכם שעליו חתם עם היטלר, מוסליני ודאלאדיה ב-30 בספטמבר 1938. הביטוי הנאיבי הזה, שנאמר לאחר ההחלטה שגרמניה תספח אליה שטחים ממדינת צ'כוסלובקיה, שנה בלבד לפני פרוץ המלחמה - היה אחד מהמרכיבים שהפכו את ועידת מינכן לנקודת ציון שמרבים לחזור אליה. גם רוברט האריס עושה זאת, בספר המתח שלו "מינכן", שבצורה אופיינית לסופר, משלב אירועים היסטוריים עם עלילה בדיונית.
אל הוועידה מועדות פניהם של שני חברים שלמדו יחד באוקספורד בשנות העשרים, אולם כל אחד מהם מגיע לשבת בצד אחר של השולחן: יו גליט הוא העוזר האישי של צ'מברליין, ופאול הרטמן עובד במשרד החוץ הגרמני. בחשאי הוא ממלא תפקיד בתנועת ההתנגדות להיטלר - שותף למזימה שמובילים כמה מהדיפלומטים הגרמנים. לקראת הוועידה, כוונתם ללחוץ על צרפת ובריטניה להכריז מלחמה על גרמניה, ולתפוס את הרייך השלישי לא מוכן, תוך כדי העברת הגנרלים מהוורמאכט לצד שלהם.
כשהרטמן מוצא עדות לכוונתו הנסתרת של היטלר לכבוש חלקים נוספים מצ'כוסלובקיה ולאחר מכן מאירופה - הוא מעביר את המסר לגליט, שבעקבות כך מצטרף לנסיעתו של צ'מברליין למינכן. כשעל כולם מוטלת משימת ההסתרה של כוונותיהם האמיתיות, העלילה מתחילה להסתבך.
"מינכן", רוברט האריס, מאנגלית: ארז אשרוב, כנרת-זמורה, 303 עמודים
סיפור קצר: "הבנות של אלה משם"
"אולי אתם זוכרים את החוויה שלכם, כשמישהו אמר משהו על אלה שהיו שם, את ההתרגשות, הסקרנות והאימה שנוכחות בתודעה, כמעט בגוף, כששתי המילים הללו, המסמן הדחוס של השואה, נהגו בסביבתכם", כותבת זוכת פרס ספיר אסתר פלד במבוא לקובץ הסיפורים בעריכתה. היא פונה לאותם "ישראלים יהודים בני חמישים ומשהו", שסביר להניח שגדלו עם הורה שחווה את מלחמת העולם השנייה - היה שם. זה הנושא המשותף לחמשת הסיפורים שמופיעים בקובץ הזה, שנכתבו על ידי חמש סופרות שכל אחת מהן שייכת לקבוצת הדור השני.
בין סיפור שמתחקה אחר עקבותיה של תינוקת מתה, טקטס שנפתח במילים "אימא שלי קפצה מהגג", ואחר שמנסה להבין כיצד אישה יוצאת לחפש את אחותה כשאותו מעשה מעמיד את בתה בסכנת יתמות - "הבנות של אלה משם" משמיע קולות שונים הנכללים תחת אותה הכותרת המסוכסכת והמורכבת של הדור השני.
"הבנות של אלה משם", בעריכת אסתר פלד, כותבות: רונית פיינגולד, חנה הרציג, שולה טולמן, אסתר פלד ומירי נתן, בבל, 350 עמודים
ביוגרפיה: "הילדים מסמטת וילסדן"
בתחילת 1938 חלמה ליסה יורה, צעירה יהודייה מווינה, שיום אחד תהפוך לפסנתרנית. בחודש מרץ באותה השנה התנפצו חלומותיה, כשכוחות גרמניים השתלטו על מולדתה. היא הפכה לפליטה כשנשלחה לאנגליה לפני תחילת המלחמה, ביחד עם 10,000 ילדים, במסגרת הקינדרטרנספורט - משימה שנועדה להצילם מאימת הנאצים.
בתה של ליסה, מונה גולבאק, מספרת את סיפורה יחד עם הסופרת לי כהן בספר "הילדים מסמטת וילסדן". כך מגולל מסעה של ליסה, שנאחזת במוזיקה בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית. גולבאק למדה מאימה לנגן וברבות הימים הפכה לפסנתרנית מבצעת. קשרה אל הפסנתר משולב לבלי הפרד במערכת היחסים העמוקה של אימה עם המוזיקה.
אחד הפרטים שאליהם גולבאק נחשפה בשלב מאוחר, הוא צילום שסבתה נתנה לאימה על מנת שלא תשכח אותה. היא נדהמה מהמעשה של הסבתא, ששלחה ממנה את בתה - איבדה אותה כדי שתינצל. במסגרת שרשרת של אמהות ובנות, היה חשוב לה לספר את סיפורה של אימה, שכבר זכה לסרט תעודה, עובד להצגה שעלתה על במת התיאטרון הקאמרי בשנה שעברה, וכעת מקבל תרגום לעברית בצורת ספר.
"הילדים מסמטת וילסדן", מונה גולבאק ולי כהן, מאנגלית: ענבל מלכה, משכל-ידיעות ספרים 203 עמודים
נוער: "מועדון הניצולים"
תוחלת החיים הממוצעת לילד באושוויץ הייתה שבועיים. מייקל בורנסטין שרד במחנה ההשמדה שבעה חודשים. את קורותיו מהמלחמה הוא בחר לכתוב בספר המיועד לנוער, אך גם כזה שמבוגרים ימצאו בו עניין. את "מועדון הניצולים" הוא כתב יחד עם בתו, דבי, שסייעה לו במשך שנתיים עם התחקיר לספר, המביא את סיפורו של הילד הקטן ביותר באושוויץ.
מאות אלפי ילדים נשלחו לאושוויץ. בורנסטיין היה בין ה-52 היחידים ששוחררו מהמחנה והיו מתחת גיל שמונה, אך אושוויץ מהווה רק חלק מהספר. זהו סיפורו של ילד שעובר את המסלול הנורא והמוכר, מהגטו בעיר מגוריו בפולין, הפרידה מחלק מבני המשפחה, הכניסה לאושוויץ, ואז, חלק לא מבוטל ממנו גם פורט את קשייו של ילד כה צעיר בהתמודדות עם החיים שלאחר מחנה המוות.
"מועדון הניצולים", מייקל בורנסטין ודבי בורנסטין הולינסטט, מאנגלית: אורטל אריכה, כנרת, 240 עמודים
שירה: "אין פרחים שחורים"
ב-1946, כרמי טשרני בן ה-20 עזב את הארץ והפליג לצרפת על מנת לעזור כפי יכולתו בשיקומה של אירופה המדממת. במשך כשנה הוא עבד בשני בתי ילדים באורסיי ובפריז. הוא לימד את הילדים עברית, היסטוריה יהודית וציונות. מתוך החותם העמוק שאותם ימים הותירו, הוא כתב את מחזור השירים "אין פרחים שחורים", שיצא לאור לראשונה ב-1953, ומאז ראה מהדורות שונות. עתה לראשונה מובא הסיפור העומד מאחורי כתיבת המחזור - חוקרת הספרות ד"ר רחל סטפק יצאה למסע חיפוש בעקבות היצירה והצליחה, בין השאר, להתחקות אחר הגיבור שלה, המתגורר כיום בפריז.
אותו סיפור מובא במהדורה זו בסוף מחזור שיריו של ט. כרמי, ובצדם חיתוכי עץ ורישומים של שושנה הימן. דרך מונולוגים דרמטיים שהדוברים שלהם הם הילדים בבית היתומים, ט. כרמי רוקם מחדש את אותם ימים של אחרי המלחמה, שמכילים רגשות דקים וסיטואציות מורכבות, תוך התרחקות מתיאורי זוועות. היצירה הופיעה במקביל לספרי השירה העבריים הראשונים שעסקו בשואה, וכעת כאמור, זוכה למהדורה מוערת שהופכת אותה ללא פחות ממרתקת.
"אין פרחים שחורים", ט. כרמי, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 109 עמודים
