"חובה לשלב את שני הצדדים בטיול": חוויות אישיות מטיולים בפולין
הבן שלקח את אימו - לוחמת מרד גטו ורשה - בפעם הראשונה לפולין, הקצינה שהגיעה במדי צה"ל למסע מצמרר ומלא גאווה, הבן המאומץ שמרגיש ניצחון גדול בשביל הוריו והמשפחה שהגיעה בכלל לטיול רגיל ולא יכלה להתעלם מההיסטוריה. מטיילים מספרים את סיפוריהם מפולין
פולין בכלל ובירתה ורשה בפרט נעשו פופולריות בקרב המטיילים הישראלים בשנים האחרונות. מדובר במדינה מפותחת, מסודרת ויפה, שהמחיה בה עדיין זולה וכך גם הטיסות אליה. עם זאת, אי אפשר לנסוע אליה מבלי שתעבור בראש לפחות מחשבה אחת על העבר של העם היהודי במדינה. לכבוד יום השואה אספנו מספר חוויות אישיות ממטיילים שביקרו בה.
בן ללוחמת מגטו ורשה שלא מפסיק לחזור לפולין
"הפעם ראשונה שביקרתי בפולין הייתה ב-1988 עם אימא שלי זכרה לברכה, מייד אחרי שפולין השתחררה מחבלי הקומוניזם", מספר קובי קרווסר (65) מחיפה, נשוי ואב לשלושה, שביקר במדינה שמונה פעמים. אימו הייתה ניצולת שואה ולחמה במרד גטו ורשה. עם השנים אף שימשה כאשת עדות ונסעה למסעות רבים עם משלחות שהגיעו מישראל לפולין.
"בהתחלה היא בכלל לא רצתה לשמוע על המדינה הזאת ובטח שלא לבקר שם, אבל אחותי, שגם נולדה בפולין, שכנעה אותה", אומר קרווסר. מאז לא הפסיקה אימו לנסוע לשם ולספר את הסיפור שלה. "נסענו איתה עוד כמה פעמים, ואחר כך היא לקחה את כל הנכדים שוב ושוב לפולין ואפילו נסעה איתם במשלחות שהיו מטעם בתי הספר".
קרווסר נזכר באחת הפעמים המרגשות שלו בפולין, כאשר השתתף עם אימו ובתו במצעד החיים: "זה היה מרטיט ומרגש, מרגישים גאווה וניצחון אדירים כשרואים את בית הקברות ואת בית המוות שם, כי המחנות מאידנק ואושוויץ בירקנאו מאוד אותנטיים ומשקפים בדיוק את מה שאירע שם".
על המדינה עצמה מדבר קרווסר בהתלהבות גדולה וכבוד. "פולין עצמה היא לא רק מחנות השמדה, היא גם יפה. החיים נמשכים וצריך גם ליהנות מהם, ויש ממה ליהנות שם לצד הזיכרון. אני חושב שמבינים שם, יותר מכל מקום אחר, למה חשובה המדינה הזאת שלנו פה ולמה חשוב לשמור עליה".
על השאלה אם יש מקום לשלב טיול בפולין שכולל מקומות "שגרתיים" לביקור, כמו מרכזי ערים, מסעדות, מוזיאונים ותרבות, בתי קפה וקניות - עם ביקור במחנות ההשמדה, עונה קרווסר שלחלוטין כן. "אם השילוב הזה לא יקרה, עם הזמן הילדים שלנו ישכחו מזה ויחשבו שזה לא נורא ושהכול בסדר. אבל זה רחוק מלהיות בסדר, ואסור לשכוח את כל מה קרה. אסור לפספס את המקומות האלו בטיול שם, אחרת פשוט נשכח מאיפה באנו".
אחד המקומות שקרווסר ממליץ עליהם בזמן ביקור בוורשה הוא המוזיאון היהודי בעיר. המוזיאון נמצא בדיוק במקום שבו היה הגטו וסמוך לאנדרטת רפפורט. הוא מציג את סיפורם של יהודי פולין לאורך אלף שנים בוורשה, עוד הרבה לפני השואה. "הוא לא עוסק בשואה אלא ביהדות פולין ומגיע עד השואה. חשוב להבין שהייתה יהדות מפוארת שהשפיעה על כל פולין".
קרווסר מוסיף כי אימו נהגה להישאר בפולין כמה ימים נוספים לאחר שהמסעות שהתלוותה אליהם הסתיימו, כדי להרצות באוניברסיטה. "היא הייתה מספרת שהם לומדים היסטוריה על יהדות בכלל ועל יהדות פולין בפרט. היא אמרה שכל האולמות היו גדושים בתלמידים שנהרו להרצאות שלה וממש רותקו לסיפורים".
"זאת מדינה מאוד מתקדמת ונעימה. כל כך נעים ורגוע להסתובב שם. יש סוג של אווירה אירופית של פעם עם התפתחות אדירה ומערבית", אומר קרוורסר. "אני ממליץ לבקר בפולין ולא רק בוורשה או בקרקוב, אלא לנסוע גם לצפון המדינה אל 'ארץ אלף האגמים' ואל הערים גדנסק, פוזנן ולובלין".
הקצינה שקיבלה את שמה מדודתה, שנספתה בגיל שנתיים
דנה כץ (24) מהרצליה מספרת על מסעה לפולין, שאליו יצאה לפני ארבע שנים במסגרת "עדים במדים" כשהייתה קצינה בצה"ל. "סבתא רבא שלי זושה ביברמן זכרה לברכה היא ילידת פולין, ניצולת שואה. היא איבדה בשואה בעל ושני ילדים: משה, שהיה בן חצי שנה ודנה - שנפטרה בגטו בגיל שנתיים מדיזנטריה. קראו לי על שמה", מספרת כץ.
"במסע היינו בין היתר בגטו ורשה, טרבלינקה, לובלין, יער לופוחובה, אושוויץ, עיירת טיקוצ'ין ובמאידנק. המסע היה חוויה קשה, מרגשת ועוצמתית. קמים בשש בבוקר, הולכים לישון בחצות ובין לבין מנסים להפנים את כל הסיפורים, העדויות, המראות והתמונות הקשות", משחזרת כץ ומתמקדת בשתי חוויות שנצרבו בזיכרונה.
"החוויה הראשונה היא שליווה אותנו לאורך המסע עד בשם אריה. הגענו לבית כנסת הרוס שהיה בית הכנסת של המשפחה שלו בצעירותו. רקדנו ושרנו שירים ביחד איתו. פתאום התקשרו לאריה, הוא הלך הצידה ואז כשחזר הוא התחיל לבכות. הוא סיפר שהתקשרו לבשר לו שנולד לו נין ושבתקופה שהרסו את בית הכנסת הוא לא העז לחשוב שיש עוד עתיד לחייו ובטח לא להקים משפחה. זה היה מאוד מרגש, כולנו בכינו והתרגשנו ביחד איתו.
"החוויה השנייה הייתה כשנכנסנו לאושוויץ בצעידה צבאית עם דגלי ישראל וצה"ל מונפים, ואריה, ששרד את אושוויץ, צעד בראש. היו מסביבנו הרבה מאוד משלחות אחרות של פולנים, תיירים וישראלים. כולם הפסיקו את כל מה שהם עושים ופשוט הסתכלו עלינו. היה שקט-דממה, באמצע המחנה הסתובבנו כולנו לעבר אריה, שנעמד ליד הקרון, רכבת והצדענו לו. כולם מסביבנו התחילו גם להצדיע לו. זאת הייתה חוויה מאוד מרגשת".
כץ אומרת עד כמה שמחה שיצא לה לצאת למסע בשנית. "בעיניי המסע ענה על כל הציפיות ואפילו מעבר. זאת הייתה הרגשה שונה ממה שחוויתי במסע בבית הספר, אני מאוד שמחה שיצא לי לעשות אותו שוב ואפילו אנסה לעשות אותו שוב.
"שומעים על השואה מגיל צעיר ולומדים עליה אבל כשאתה שם, רואה בעיניים, שומע מעד את הסיפור שלו במקום שבו הוא היה - זה אחרת. זה ממחיש יותר, זה מצמרר יותר וזה מחבר יותר. נפלה בחלקי זכות לצאת למסע ואני ממליצה לכל אחד, בכל גיל גם אם יצא וגם אם לא - לעבור אותו שוב".
אומץ על ידי זוג הורים ניצולי שואה והתבגר לתוך הסיפורים - "ניצחנו"
פליק בצלאל (49) נשוי ואב לשניים, מתגורר בקיבוץ אפק. כשפליק היה בן שנה אומץ על ידי זוג ניצולי שואה. "גדלתי לתוך הסיפור שעבר על הוריי בשואה. זה נושא שתמיד היה על השולחן, אבל הפרטים היו עמומים, ותמיד כשרציתי לדעת מה היה הייתי נדחה ב'עזוב היה ונגמר'. לאורך כל שנות התבגרותי חקרתי וביררתי.
"בתקופתי לא היו משלחות של בית ספר, והבטחתי לעצמי שאני אהיה שם ואראה את גודל הזוועה. ואכן, לפני כחצי שנה הצלחתי לסגור מעגל ולנסוע לביקור באושוויץ. הרגשתי שסגרתי מעגל, ולמרות שהצורר הנאצי רצה לחסל את עמי ומשפחתי הצלחנו להתעלות על עצמנו והקמנו מדינה יהודית. הסיור היה קשה מאוד, אבל תחושת הגאווה הייתה גדולה יותר. עם כל צעד התגברה ההרגשה שניצחנו. בכל פינה הרגשתי שהוריי ומשפחתם איתי בלב ובנפש", משחזר פליק.
פליק מספר שלפני כשנתיים סיים בנו הבכור קורס חובלים והשנה זכה להשתתף בפרויקט "עדים במדים". "הוא היה שותף למשלחת קציני צה"ל שסיירו באושוויץ ובפולין בכלל ועמדו במדיהם הלבנים ובדרגות הקצונה על אדמת פולין, שהייתה מלאה בדם יהודי, והצדיעו לקורבנות. זוהי בשבילי הסגירה הכי יפה שפיללתי לעצמי, והבטחתי להוריי ששם משפחתם יינשא בגאון על אדמת פולין, בה חוסלה משפחתם. אנחנו ניצחנו!"
גם פליק כמו קרווסר ממליץ מאוד לבקר במוזיאון יהדות פולין שבוורשה. בנוסף ממליץ פליק "לקחת רכבת לקרקוב לפחות ליום אחד ולנסוע לסיור באושוויץ. זה אחד הדברים העוצמתיים והמרגשים שיש".
טיול שלושה דורות בפולין
יש משפחות שמגיעות לטיול בפולין לאו דווקא בגלל הפן ההיסטורי וההנצחה, אלא פשוט כדי ליהנות מהיעד הפופולרי. רק בזמן הטיול הבינה משפחת בן אליהו מכרמיאל כי בין כל היופי והכיף שיש למדינה להציע לתייריה - אי אפשר להתעלם מההיבט היהודי הכואב.
"שאלנו את עצמנו מה נעשה לכבוד יום ההולדת של אשתי. לאחר מספר התלבטויות הרמנו טלפון לאחת מחברות הנסיעות, והמליצו לנו על דיל לוורשה. זול, קרוב וזמין. המחיר היה כל כך מזמין, שהחלטנו לקחת גם את שני הילדים. אפילו אימי, שנולדה בפולין ודוברת את השפה, הודיעה חד-משמעית שהיא מצטרפת. בדקנו באינטרנט מה העיר מציעה ומהם היעדים המומלצים, ראינו כי טוב ויאללה, יוצאים", מספר אב המשפחה, נדב בן אליהו.
"כשהגענו לוורשה הופתענו מהעיר שהתקדמה והפכה לעיר מערבית לחלוטין עם מלונות מפוארים, קניונים שבהם כל רשתות האופנה, בתי קפה בכל פינה. רק סגנון הבנייה הקומוניסטי של הבניינים הישנים מסגיר את העבר. ממש לא כמו הזיכרון מפולין וממזג האוויר האפור שנשאר לי ממצעד החיים שבו השתתפתי כנער לפני שני עשורים".
"לנו במלון מפואר עם כל האופציות האפשריות ועם שירות מקסים של כל העובדים שדוברים מספר שפות. אכלנו במסעדות מצוינות של אוכל פולני ובינלאומי במחיר מצחיק. פגשנו המוני ישראלים וישראליות שמיהרו להספיק לעוד חנות במהלך מסע שופינג. נהנינו מהיופי של העיר העתיקה. לא ויתרנו על סיור נפלא שנערך על ידי בחור ישראלי מקסים שחי בפולין.
בן אליהו מספר על סיור בעיר העתיקה, בוורשה הקלאסית וגם באזור הגטו - "רצינו להראות לילדים בעיניים על מה ששמעו. בסך הכל ורשה היתה מאוד מזמינה נעימה זולה ובעיקר טעימה".
