עדות ניצול שואה בזיכרון בסלון: "אתם רואים את העשן מהארובה? אלה המשפחות שלכם"
אחותו ואמו של מרדכי צ'כנובר (94) נרצחו באושוויץ והוא עצמו שרד עוד מחנה ועוד מחנה עד ששוחרר בברגן בלזן. במסגרת היוזמה "זיכרון בסלון" הוא סיפר לנוכחים בבית משפחת שמש בהוד השרון: "בלילה הראשון באושוויץ מנהל הצריף אמר לנו: 'מי שחלש יחוסל. מי שחזק יעבוד עד שימות'"
במסגרת אירועי "זיכרון בסלון" לקראת ערב יום השואה שיחול היום, התארח אמש (ג') ניצול השואה מרדכי צ'כנובר (94) בבית משפחת שמש בהוד השרון, שם סיפר את סיפור הישרדותו במלחמת העולם השנייה לעשרות אורחים.
צ'כנובר נולד בעיירה מאקוב בפולין למשפחה שייצרה שמן למאכל וצבעי שמן לתעשייה. הוא התחנך בחדר "יבנה". שפת אמו הייתה כמובן יידיש, אבל רוב המקצועות נלמדו בעברית. ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 אולצו יהודי העיירה להתייצב בכיכר העיר. הגרמנים שלחו אותו עם מאות צעירים אחרים לעבודות כפייה. "אני זוכר איך הם גלגלו את ספרי התורה ברחובות העיר. בשביל אדם יהודי, מאמין, אם ספר התורה נוגע ברצפה זה היה אסון", סיפר.
בסוף 1940 הועברו יהודי העיר לרובע היהודי ובסוף 1941 הוקם הגטו המקומי, שם חלקה משפחתו של צ'כנובר דירה של חדר וחצי עם עוד שתי משפחות. "הייתה שם צפיפות איומה והייתה בעיה של אוכל", המשיך. "הורדתי את הטלאי הצהוב, הלכתי לפולנים וביקשתי לחם והם נתנו. הבאתי אותו הביתה ובתוך 20 דקות המשפחה אכלה קילו לחם. הייתי רעב ללחם שלוש שנים מחיי - מ-1942 ועד סוף המלחמה. החלום הכי גדול שלי היה לשבת ליד שולחן מלא בלחמים ופשוט לאכול".
בנובמבר 1942 חוסל הגטו וצ'כנובר הגיע יחד עם יתר המגורשים לגטו מלאווה. חודש מאוחר יותר נשלח עם משפחתו לאושוויץ. אמו רחל, ואחיותיו רבקה וחנה– הדסה נרצחו בתאי הגזים עם הגעתן. צ'כנובר ואביו המשיכו לעבוד במחנה שלושה חודשים וחצי. "הדרך לשם, לבית הקברות היהודי הגדול בעולם, הייתה זוועה", הוא משחזר. "האדם שנשען על גבי לאורך כל הנסיעה מת במהלכה. בכיתי כשנפרדתי מאמי ואחותי. העפתי מבט אחרון עליהן ונכנסנו למחנה.
"אני זוכר את מילות מנהל הצריף באושוויץ בלילה הראשון שם. הוא אמר לנו שמי שיהיה חלש יחוסל, ומי שיהיה חזק יעבוד עד שהוא ימות. הוא אמר - תראו את העשן שיוצא מהארובה, אלו המשפחות שלכם. עבדנו שם שלושה חודשים וחצי. לאבא שלי קפאו האצבעות ולקחו אותו לבית חולים. חודש לאחר מכן אני נפצעתי. הייתה סלקציה והעמיסו אותי על אוטו מסע לקרמטוריום. כשהגענו אמר איש SS שיש עיכוב כי הגיע משלוח של יהודי יוון. 'לכו לחדרים ותבואו עוד שעתיים ונחסל אתכם'. ניצלתי בדרך נס ממוות".
בהמשך עבד צ'כנובר כמתקן גגות והיה שליח של המחתרת היהודית בתוך אשוויץ. לאחר המרד של אנשי הזונדרקומנדו שלחו אותו יחד עוד 500 יהודים שעבדו באושוויץ למחנה שטוטהוף בצפון פולין. דרך הייסורים שלו המשיכה ממחנה למחנה, על פי רוב תוך עבודת פרך.
הוא שוחרר ממחנה ברגן בלזן בתום המלחמה וכשנסע למינכן גילה שאביו נותר בחיים: "נסעתי אליו ברכבת. כשאבא פתח את הדלת שנינו התעלפנו והבטחתי לו שיותר לא ניפרד".
הם עלו לישראל דרך מצרים עם כמה בני דודים כשהם מתחפשים לחיילים בריטים. במלחמת העצמאות כבר שירת צ'כנובר בצה"ל ולאחר מכן הכיר את אשתו דבורה. נולדו להם שתי בנות וכיום יש להם שישה נכדים.
זה כשני עשורים מלווה צ'כנובר משלחות צה"ל ותלמידים לפולין. הוא מרצה בארץ ובעולם בפני קבוצות מבקרים מחו"ל, כולל פולנים, בפולנית ובגרמנית. ספרו האוטוביוגרפי "מרחק כוכב מנצנץ" יצא לאור בשנת 2005 ותורגם לפולנית, גרמנית ואנגלית.
יוזמת "זיכרון בסלון" שבה הוא משתתף הערב החלה לפני שמונה שנים בסלון בית פרטי שאליו התכנסו בספונטניות כמה עשרות חברים שהרגישו שהזיקה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה הולכת ונחלשת. בין הטקסים הממלכתיים לצפייה בטלוויזיה, רבים מתקשים למצוא דרך אישית, רלוונטית ומשמעותית לעסוק בנושא. זיכרון בסלון מציע דרך נוספת לציין את זיכרון השואה, במפגש אינטימי בסלון הבית בין חברים ואורחים.
לפנייה לכתב/ת 
