צאו לדרך: השאלות הבוערות לקראת פלייאוף ה-NBA
לאן השלשות של יוסטון ייקחו אותה, האם גולדן סטייט תתאושש בזמן ומה יהיה עם לברון? סער גיט ויאיר קטן ניסו לענות על השאלות הבוערות לקראת הפלייאוף, אורן רוזנשטיין נתן פסיקה סופית
ביום שבת זה מתחיל. לברון, דוראנט והארדן
הטירוף של יוסטון יסתיים באליפות?
גיט: 2017/2018 הייתה מופע ארוך ומתמשך של הלהקה הכי חמה בעולם. ג'יימס הארדן נעזר בשיתוף הפעולה המרתק עם מנהל משחק ברמה של כריס פול כדי למסור פחות, לקלוע יותר ולספק עונת MVP לפנתיאון. הרוקטס הם לא רק קבוצת שלשות היסטורית ששברה את השיא של עצמה בתחום הזה, אלא גם כוח הגנתי ומתואם שהראה יכולת להתמודד עם גולדן סטייט. זה הזמן שלה.
קטן: השאלה המכרעת נוגעת ליכולת של ג'יימס הארדן להפגין בגרות שמעולם לא ראינו ממנו. עזבו את הכל – את ההתקפה, את ההיבטים המשופרים, אפילו את פול שקשה לדעת בוודאות באיזה כושר יגיע. הכל יתנקז אל הארדן בפלייאוף. הוא ייגע בכדור יותר מתמיד, יקבל יותר החלטות מבדרך כלל וכנראה יחזור לגרסה האנוכית שלו במקרים רבים וייקח הכל על עצמו. אני לא מאמין שהוא כבר מוכן ללכת כל הדרך.
רוזנשטיין: הולך עם קטן. הרוקטס, ככלל, עוד לא מבושלים מספיק לאליפות.
גולדן סטייט תתאושש בזמן אחרי הסיום החלש לעונה?
קטן: "תתאושש" במונחים של הווריורס זה לא רק לחזור לנצח ולשחק כדורסל יציב יותר, אלא לקרוע את כל מה שנקרה בדרכה. זו בקשה גדולה מקבוצה שהחמישייה שלה התקשתה לשתף פעולה באופן סדיר לאורך העונה, והספסל שלה ירד באיכותו. אבל גולדן סטייט אוהבת להיענות לבקשות גדולות. היא עדיין מנוסה ועמוקה יותר מיוסטון, וצריכה לחזור לגמר הפלייאוף.
גיט: העונה שעברה נתנה תחושה כאילו אין דבר בעולם שיכול לעצור את המפלצת הזאת. העונה עירערה מעט את הביטחון הזה, גם בגלל מכת הפציעות, גם בגלל הירידה ביכולת וגם בגלל האלטרנטיבה הקטלנית שקמה לה. עדיין קשה להתנער מההרגשה שבזמן אמת הכוכבים יעבירו הילוך ויחד עם סטף קרי ובמצב פלייאוף הווריורס יחזרו לעצמם, רק שהשנה תחכה להם בגמר המערב מכונת שלשות פראית שכבר יודעת איך לנצח אותם ותיתן להם חתיכת פייט.
רוזנשטיין: סטיב קר שועל. כל הפציעות האלה עשויות להיות פעילות יזומה לתת מנוחה לכוכבים (זכרו את שאק) – שיחזרו כטורפים ויקרעו את כולם.
לברון ג'יימס יסחוב את קליבלנד עד הסוף?
קטן: "יש לי הרגשה קצת משונה", שרו סילבן ויאיר. ליאיר הזה אין סילבן לצידו, ועדיין ההרגשה מוזרה. ראיתי הרבה גרסאות של לברון, אבל את זו מעולם לא חוויתי. הפוקוס התחדד עוד יותר, כאילו הוא גילה עוד ממד נסתר של כדורסל שהוא יכול לשלוט דרכו. מהי ההרגשה המשונה? שלקליבלנד תהיה דרך נוחה מהצפוי בפלייאוף, והיא תגיע לוהטת לגמר עם סיכוי טוב לתואר.
גיט: זו הייתה אחת העונות הכי אינטנסיביות של לברון בקריירה (אם לא הכי), מה שלא הפריע לו לשחק את הכדורסל הכי שלם בקריירה. למרות שדילג שוב בין סופרלטיב אחד לציון דרך אחר, המלך שוב לא אמור לזכות באליפות. לאו דווקא בגלל המאמצים העצומים שהשקיע, אלא בעיקר בגלל שהוא לוקח על הגב קבוצה לא מספיק טובה בשביל זה ומקבל מעט עזרה.
רוזנשטיין: אלוהים, תחושת הבטן שלי דומה לשל קטן. להיגמל משווארמה, ודחוף. אני גם מחבב את הצוות המסייע הנוכחי. יש מצב לאליפות.
האם פילדלפיה היא הדבר האמיתי?
גיט: כיף צרוף להיות אוהד פילדלפיה בימים האלה, קבוצה שהיא השילוב המושלם בין הווה מזהיר ומרענן לעתיד מבטיח. בן סימונס הוא לא רק הדבר הגדול הבא, אלא תופעת טבע שיכולה לקחת את הסיקסרס רחוק כבר העונה בזכות הגיוון וראיית המשחק המלהיבים כל כך שלו. הסיקסרס יזדקקו לג'ואל אמביד הפצוע בפלייאוף כדי להגיע לגמר, אבל גם בלעדיו קשה שלא להתרגש מהכישרון המתפרץ והעוצמה שלהם.
קטן: יהיה עוד יותר כיף להיות אוהד פילי בעונה הבאה. אותו ניצחון ענק על קליבלנד בשבוע שעבר היה הדוגמה הטובה ביותר: הפוטנציאל של הקבוצה מטורף, אבל היא עדיין לא חסינה מנפילות מתח כואבות ודקות של היעלמות. גם ההגנה לא מספיק טובה בשביל ללכת עד הסוף. עם הניסיון שתצבור השנה ומרקל פולץ בריא, בפלייאוף הבא כבר יהיה אפשר לדבר על מסע לטבעת.
רוזנשטיין: חצי גמר במזרח וים של סימפטיה.
איזו פציעה משמעותית יותר - של ארווינג או של לנארד?
גיט: יש גבול לכמות המכות שאפשר לחטוף בעונה אחת, גם אם קוראים לך בראד סטיבנס ואתה מאמן מעולה. הוא איבד את גורדון הייוורד בצורה מזעזעת כבר ברבע הראשון של ליל הפתיחה, ובלעדיו קיירי שימש כמנהיג של צעירי הסלטיקס. השפעת הפציעה שלו היא כבר דרמטית וגדולה מכדי שיהיה אפשר לצפות להישג יוצא דופן מקמפיין הפלייאוף של בוסטון.
קטן: הגבול בין איכות לסתמיות דק מאוד ועובר בגשר שעל נהר קוואי. סן־אנטוניו היא קבוצה בנאלית ובינונית בלי לנארד. אין לה סטאר קוואליטי, ואף אחד לא חושב שלמרקוס אולדרידג' יכול להוביל קבוצה לניצחון בסדרת פלייאוף במערב. הספרס עלולים לעוף כבר בסיבוב הראשון, דוגמה קטנה למה שמחכה להם אם לנארד אכן יעזוב הקיץ.
רוזנשטיין: שניכם צודקים. שתי מועמדות לגמר האזורי הפכו לשתי קבוצות די סתמיות למרות המאמנים האגדיים.
טורונטו בדרך לעוד היחנקות בפלייאוף?
קטן: לא רק שטורונטו מפגינה המשכיות ראויה לציון, אלא שהשנה אפילו ראינו שיפור ביכולת שהתבטא בתפיסת המקום הראשון במזרח. דמאר דרוזן שידרג את עצמו לשחקן אמין יותר, ואני מאמין שכל זה יבוא לידי ביטוי עם עלייה לגמר המזרח. לא, אני לא חושב שהפסד במעמד הזה ייחשב כהיחנקות. לטורונטו אין סגל לגמר פלייאוף.
גיט: יש משהו מרגש בטורונטו, במיוחד בגרסה המנצחת והמשתפרת של הקבוצה העונה. אבל השנים האחרונות הוכיחו שגם אם היא מרשימה בעונה הסדירה, בפלייאוף תמיד מופיעים אצלה מעצורים מבאסים ברגעי ההכרעה, כשהאוויר מתחיל לאזול וריח גמר ה־NBA מתקרב. למרות השדרוג הנפלא קשה עדיין להאמין שזה ישתנה הפעם, ושהעונה ההיסטורית שלה תיגמר באליפות מפתיעה.
רוזנשטיין: בליגה יש לרוב מסלול: צריך להפסיד בכמה פלייאופים עד ההבשלה. טורונטו, להבדיל מיוסטון, כבר שילמה את שכר הלימוד. תגיע לגמר המזרח, לפחות.
ואיך יקראו לאלופים?
סער: הטילים של יוסטון.
קטן: הפרשים של קליבלנד.
רוזנשטיין: הלוחמים של המדינה המוזהבת.
לפנייה לכתב/ת 
