"אל תדעכו לרגע, אל תתאבלו יותר מדי"
"תדאגו להיות עם חיוך על הפנים וגאווה בלב, ותבטיחו לי דבר אחד: תמשיכו בחיים שלכם", כתב שון מונדשיין ז"ל להוריו, לאחיו ולאחותו, במכתבים ששמר בטלפון הנייד למקרה שלא יחזור בשלום מהלחימה ברצועת עזה. כמעט ארבע שנים אחרי שנהרג ב"צוק איתן", הוצמדה למילותיו החודרות המנגינה המרגשת של חנן בן-ארי, במסגרת פרויקט "יצירת חיי"
"אם קורה לי משהו – אל תדאגו. אימא, אבא, שחף ושירלי, באמת שאני מבסוט שקרה לי משהו בשדה הקרב, ולא לחברים שלי. אוהב אתכם עד אינסוף. גם אם הייתי קצת מרוחק בחודשיים האחרונים. תדאגו להיות עם חיוך על הפנים וגאווה בלב, ותבטיחו לי דבר אחד: תמשיכו בחיים שלכם, כמו שלכם. אל תדעכו לרגע. לא לרגע אחד. אל תתאבלו יותר מדי. תהיו חזקים ותזכרו אותי כחייל לוחם ובחור צעיר וישראלי בן 19".
את השיר שיוקדש לזכרו, שון מונדשיין ז"ל דאג לכתוב עוד בחייו. בזה אחר זה הוא שמר אותם בטלפון הנייד שלו - את מכתבי הפרידה המצמררים שהשאיר להוריו מנחם ונינט, לאחיו שחף ולאחותו שירלי, וגם לחבריו. דאג להכין את האנשים היקרים לליבו - ואולי גם את עצמו - לתרחיש הנורא מכל: זה שבו לא יחזור בשלום מרצועת עזה, בימים המתוחים והקשים של "צוק איתן".
במסגרת פרויקט ההנצחה "יצירת חיי" של ynet ו"ידיעות אחרונות", שיתפרסם לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, נפגשו בני משפחת מונדשיין עם המוזיקאי והיוצר חנן בן-ארי - שלקח את מכתבי הפרידה והפך אותם לשיר שלא ישאיר עין אחת יבשה. בפגישתם השנייה, כשהשמיע להם את היצירה שמשדכת בין הלחן שלו למילותיו החודרות של הבן שלא חזר, סכרי הדמעות נפרצו בן רגע. "זה הרגיש לי כמו להיכנס לקודש הקודשים שלכם, כאילו אין לי רשות", אמר בן-ארי למשפחה. "זה לא נורמלי שילד בן 30 ילחין שיר כזה של ילד בן 19. זה הזוי לגמרי".
