מהגדולים בכל הזמנים: דייויד בלאט שוב כבש את אירופה
עם תקציב מקוצץ, אולם חצי ריק וללא יתרון ביתיות, הישראלי הביא את דרושפאקה לשיא בדיוק ברגע הנכון עם זכייה מרגשת ביורוקאפ – בדיוק כמו שעשה לאורך כל הקריירה שלו. ההחלטה לסרב למכבי ת"א הייתה מדויקת והשתלמה לו. עידו אשד על ההישג הפנטסטי של בלאט
מהם הרכיבים שבונים מאמן כדורסל מצליח? מישהו שבאמת אפשר לומר עליו: הוא מאמן! ובכן, הוא צריך שתהיה לו פילוסופיה לחיים ולמשחק. הוא צריך לעשות בחירות נכונות במהלך הקריירה. הוא חייב להיות איש עבודה יסודי. הוא מוכרח להבין את המשחק לעומקו. לבחור אסטרטגיה מתאימה לקבוצה נתונה, ובעיקר לדעת להנהיג אנשים, להפעיל אותם, לגעת ברגש שלהם ובמה שמניע אותם. ואולי גם תן לו רק טיפת מזל.
הזכייה בתואר היורוקאפ אמש (שישי) עם דרושפאקה רק מאוששת את ההבנה שדייויד בלאט הוא אחד ממאמני הכדורסל הגדולים באירופה, בכל הזמנים. ולחשוב שהכל התחיל בגלל שלא הייתה לו תעודת מאמן...
הכל התחיל בגלל שלא הייתה לו תעודת מאמן. בלאט(צילום: EPA)
לבלאט יש פילוסופיה אותה הוא מנחיל לכל קבוצה אליה הוא מגיע: "שחקו חזק, שחקו יחד, שחקו כדי לנצח, ותיהנו מהדרך". בין אם זו גליל עליון או אפס פילזן, נבחרת רוסיה או קליבלנד. בין אם מכבי תל אביב 2014 או דרושפאקה 2018. כך הוא מאמן, וכך הוא חי, כי מאמן אמיתי חי את המשחק ואת הקבוצה שלו בכל רגע, ובכל מצב, גם הקשה ביותר, בלאט תמיד האמין בשחקנים שלו וביכולות שלו עצמו כמאמן.
לכן יש באמתחתו כל כך הרבה תארים לא צפויים: אליפות אירופה עם רוסיה, וגם מדליית ארד אולימפית, אליפות יורוליג ב-2014, ועכשיו גביע יורוקאפ ב-2018, עם קבוצה שהתפרקה מנכסיה בתחילת העונה, תקציבה נחתך בחצי, ונשאר בה רק כוכב אחד מעונת היורוליג המוצלחת הקודמת. אבל איזה כוכב. יש הרבה קווי דימיון בין מכבי 2014 לדרושפאקה 2018, ובכולם עובר החוט המקשר של המאמן, וכישוריו המגוונים.
הרבה נקודות דומות לזכייה של מכבי ב-2014(צילום: AFP)
גם ההחלטה לסרב למכבי תל אביב בתחילת העונה, למרות שכבר הכל היה סגור, ולהישאר בקבוצה כמעט מפורקת, שתשחק במפעל משני, הייתה מחושבת ומדויקת, כחלק ממהלכי הקריירה. בלאט מרגיש עצמו שייך למועדון העילית של המאמנים, ומעוניין לחזור ל-NBA. נשארה לו עוד עונה אחת בחוזה בטורקיה, והוא לא רצה להתחייב לחוזה ארוך הטווח שדרשה מכבי, בצדק מבחינתה. המחשבה על איך הייתה יכולה מכבי להיראות עם מאמן אמיתי על הקווים עולה לרגע ואז נעלמת. טוב שלא חזר לקלחת הזו.
בלאט עבד בתחילת העונה לבנות סגל אתלטי שישלים את הכוכב שלו, סקוטי ווילבקין, סגל שכרגיל כלל אוסף אמריקנים אתלטים יחד עם שחקנים מקומיים מוכשרים. בשלבים המוקדמים הקבוצה עדיין לא משכה תשומת לב, ובמשחקי בית רבים האולם היה חצי ריק. אבל ככל שהעונה התקדמה, הקבוצה התחברה, וגם הקהל שלה התחבר אליה. וזו אחת הנקודות החשובות אצל בלאט, הקבוצות שלו תמיד מתקדמות במהלך העונה (בניגוד למשל למכבי תל אביב העונה שהלכה אחורה). זה קורה כי למרות לחץ המשחקים, בלאט ממשיך ללמד כדורסל ולקדם שחקנים בודדים ואת הקבוצה יחד לאורך העונה. ולכן הקבוצות שלו מגיעות לשיאן ברגע הנכון.
עשה בשכל כשלא חתם במכבי ת"א(צילום: EPA)
בחצי הגמר עברה דרושפאקה את באיירן מינכן, קבוצה מאוד מוכשרת ומועדון כל כך מבוסס, עד שקיבל השבוע כרטיס חופשי ליורוליג! ואת הגביע לקחה דרושפאקה במשחק הראשון בקובאן - כשאתה מגיע כאנדרדוג לסדרה קצרה, נגד קבוצה עם תקציב ענק ושחקנים גדולים, ברור לך שאתה חייב לקחת את משחק מספר 1. ואם תרצו, המשחק הזה דומה מאוד לחצי הגמר ב-2014 נגד צסק"א. וגם כאן קרה כאילו נס, אבל זה לא היה רק מזל. ממש לא. במצב של מינוס חמש, 22 שניות, הלך ווילבקין לסל והחטיא, אבל סנט-רוס תיקן. נשארו רק 11 שניות. בפיגור שלוש, רוב הקבוצות מבצעות עבירה ומתפללות. אבל בלאט הורה ללכת על חטיפה בכל מחיר. הכדור נחטף, ווילבקין קלע שלשה מדהימה, ובהארכה הצליחו הטורקים לנצח. צריך לעזור למזל עם החלטות אמיצות וגישה של ווינר.
ודוגמה נוספת: במשחק אמש, לקראת סיום המחצית הראשונה, במצב של שוויון 33, משך ווילבקין את השעון עד הבאזר וקלע שלשה אדירה נוספת. בפסק הזמן של קובאן עשה בלאט מהלך מבריק. הטורקים ירדו לאיזורית שבלבלה את הרוסים, שאיבדו את הכדור. אז הכניס בלאט את אוזמיזרק, שחקן מקומי שכמעט לא משחק, אבל קלעי אבסולוטי. במהלך שהזכיר מאוד את סל הניצחון של עדי פרג בחולון נגד עפולה, הכדור הגיע לילד הטורקי בפינה והוא צלף שלשה על הבאזר. אלה שש הנקודות שהיו הפער לאורך כל המחצית השנייה, ונשארו עד הסיום. כאן הניצחון, בהחלטות הקטנות האלה, שמשתלבות עם העבודה היסודית לאורך העונה.
עבודה יסודית מביאה תוצאות - בלאט חוגג עם שחקניו
ושוב כמו ב-2014, ההתקפה של בלאט התבססה על רכז אמריקני מוכשר וזריז, ומסביבו פורוורדים אתלטים שמשלימים אותו, ללא תרגילי התקפה מורכבים. את העבודה העיקרית עשה בלאט כרגיל בהגנה, והוא ממש עובד יחד עם השחקנים על המגרש, ונדמה שהוא מסיים כל משחק עם שני קילו פחות בגלל איבוד הנוזלים. הם שומרים לא רק חזק, אלא חכם. מובילים למקום שהם רוצים, לוחצים בזמן הנכון, מוותרים בזמן הנכון, רוטציה מושלמת מול חדירה וכל זריקה עם יד על הפנים. וכך קובאן הגדולה לא הצליחה לקלוע יותר מ-17 נקודות ברבע. וכך זכתה דרושפקה בגביע, כקבוצת ההגנה הטובה במפעל, עם ממוצע ספיגה מדהים של 69 נקודות בלבד למשחק!
ומה הלאה? אחרי הזכייה המרגשת, לבלאט וקבוצתו נשארו עוד שישה משחקים בליגה הטורקית, והם ישחקו בפלייאוף. אבל נראה שבקרוב אולי נשמע על חזרתו של בלאט ל-NBA. והאמת, אין מקום יותר מתאים מהניקס עבורו. קבוצה שצריכה בנייה, חזרה ליסודות, ייצוב ההגנה וקצת חיוכים. האם ייקח את ווילבקין? האם ייקח את כספי? לא משנה, רק שייקח אותנו לתחנה הבאה, ושנמשיך ליהנות מקבוצות הכדורסל שהוא בונה. מברוק קואוץ', בהצלחה!
לפנייה לכתב/ת 
דייויד בלאט
מומלצים
