גל (גבריאל) קובי ז"ל: סוכת הפרידה והחדר שקפא

בביקורו האחרון בביתו בטירת הכרמל, סייע גל קובי לאביו, עובד, ולאחיו לבנות סוכה לקראת החג. שלושה ימים לאחר מכן סימס עובד לבנו, ששהה בחברון: "כל המשפחה יושבת עכשיו בסוכה שבנינו ביחד". "זה לא בסדר", השיב גל, "גם אני צריך להיות איתכם". "השבתי לו שלא ידאג, כי את הסוכה הזאת אני לא מפרק עד שהוא חוזר לחופשה", נזכר אביו בכאב. "לצערי הסוכה הפכה לסוכת אבלים".

גל, בנם הבכור של סמדר סול ועובד קובי, נולד באוגוסט 1993 וגדל בטירת הכרמל. הוא היה תלמיד מצטיין ונער אופטימי, שגיבש את החברים לכיתה ולשכבה וגם ייצג את בית הספר במשלחות שונות לחו"ל. כבן בכור היה לדמות מרכזית ודומיננטית בבית משפחת קובי ויחד עם אביו, נהג לצפות במשחקי כדורגל. "אי אפשר לתאר כמה אני רוצה לשבת איתו. לדבר איתו על כדורגל, על בית"ר ירושלים ועל ברצלונה", אומר האב. "שנינו אוהדים שרופים של שתי הקבוצות. הצבתי תמונה של גל בסלון ליד הטלוויזיה כדי שלא יפסיד את הדבר שהכי אהב, וכדי שאני ארגיש אותו צופה איתי במשחקים האלה".

גל (גבריאל) קובי ז"ל

קובי שימש בעצמו כשוער כששיחק בליגת הילדים של טירת הכרמל. כשבגר סיים קורס שופטי כדורגל ועד לגיוס לצה"ל שימש כשופט במשחקי נוער וקבוצות בוגרות. "הוא היה לא רק הבן שלי, אלא החבר הכי טוב שלי", מספר אביו. "בראש אני יודע שהילד שלי כבר לא יחזור אליי, אבל מדי פעם כשאני בנסיעה לבד אני נזכר בשיחות שהיו לנו, והוא כל כך נוכח שזה פשוט כואב. מאז שהוא נהרג לא חלמתי עליו, ואני כל כך רוצה לראות אותו בחלום. החברים שלו מספרים לי לפעמים שחלמו עליו ואני מקנא בהם. אומרים שהזמן מרפא, אבל לי ברור ששום דבר לא ירפא את הפצע שיש לי בלב".

לא רק במסגרת המשפחתית היה קובי דמות להשראה. גם בקרב חבריו לספסל הלימודים היווה הנער הצנוע שתמיד חייך אבן שואבת וסמל לגאווה. תמיד ידע שמטרתו להתגייס לשירות צבאי משמעותי, ואחריו הדביק רבים מחבריו. הוא התגייס לגדוד רותם בחטיבת גבעתי ונשלח לקורס מ"כים. אחרי שנפצע עבר לתפקיד נהגו המבצעי של סגן מפקד הגדוד, והיה לוחם מסור.

גל (גבריאל) קובי ז"ל עם משפחתו

ב־22 בספטמבר 2013, במהלך חול המועד סוכות, בילו בני משפחת קובי בקניון חיפה. "נסענו ליום כיף. טיילנו, אכלנו ולקחנו את התמונות וה־DVD מבר המצווה של אוראל, אחיו הקטן של גל", מתאר אביו, שעדיין מתקשה לצפות בתמונות שצולמו שם. "כשלקחנו את התמונות מהחנות הבטחנו לעצמנו שנראה את התמונות רק כשגל יגיע לחופשה".

בערב הלכו ההורים עם בני המשפחה למסעדה, כשלפתע החלו לזרום ידיעות על תקרית ירי בחברון. "גיסי קרא באינטרנט שאזרח ישראלי נפגע בחברון ומיד התקשרתי לגל", נזכר אביו. "הוא לא ענה לי אבל חשבתי שזה בגלל האירוע. משום מה לא דאגתי כי בחדשות דיברו על אזרח ולא על חייל".

הלווייתו של גל (גבריאל) קובי ז"ל(צילום: אבישג שאר ישוב)

גל היה בכוח שאבטח את מחסום "בית המרקחת" סמוך למערת המכפלה, ובמהלך הפרות הסדר במקום פגע כדור של צלף פלסטיני בצווארו והוא מת מפצעיו בבית החולים. בדרך חזרה הביתה מהמסעדה, הבחינו בני משפחת קובי בהמולה סביב ביתם בטירת הכרמל. האם סמדר לא הבינה מדוע החברים הטובים של גל עומדים שם. "כשראיתי את קצין העיר, זינקתי החוצה כמו לביאה", היא מספרת בכאב. "התקרבתי וצעקתי על קצין העיר שיתרחק מהבית שלי, אבל הוא בישר לי את הבשורה הנוראה מכל. הרגשתי איך עולמי חרב עליי, צרחתי בקול אדיר שגל יבוא אליי".

גל, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים קטנים. עם מותו התמלא סלון הבית בתמונות של גל, בנשקו האישי ועל צווארם עונדים הוריו שרשרת זהב עם דיוקנו. ביולי האחרון הביאו לעולם את בתם הקטנה גאיה, ששמה מורכב מאותיות שמם של ילדיהם האחרים. "היא מכניסה לחיינו המון אור ושמחת חיים לצד הכאב האינסופי בחיינו", הם מספרים. החדר של גל נותר בדיוק כפי שהיה מהיום שבו יצא ממנו בפעם האחרונה. בגדיו מקופלים בארון, האפטר שייב והבושם שלו ניצבים ליד המיטה והמדים תלויים על קולב.

מדי יום, כשהיא מסיימת את עבודתה כסייעת בגן ילדים, מתייצבת סמדר ליד הקבר של בנה. "החיים שלנו נעצרו ברגע אחד", היא אומרת. "אנחנו עולים לקבר ומדברים איתו, מספרים לו מה קורה איתנו וחוזרים ואומרים לו כמה הוא חסר לנו".