הסדרה Unreal היא שיעור ביחסי גברים-נשים
העונה השלישית של Unreal שמה בפרונט את דמותה של הרווקה שעדיין נתפסת כפגומה חרף הקריירה הנחשבת שפיתחה, ומדגימה את הקושי של נשים מצליחות מבחינה קרייריסטית להתנהל בתוך מערכות יחסים רומנטיות
תוכניות הריאליטי נכנסו לחיינו בסערה בשנות ה-2000, ועוררו מהתחלה שאלות על איך הן מציגות נשים, כאשר ה"מציאות" המוצגת בתוכניות האלו היא לרוב מניפולציה שמקדמת הסתכלות שטחית על נשים ועל האופן שבו הן צריכות להתנהג או להיראות. Unreal, שעונתה השלישית משודרת כעת (זהירות - הטור מכיל ספויילרים עד פרק 7), העבירה החל מעונתה הראשונה ביקורת על תכתיבי ה"נשיות" שהטלוויזיה ובפרט תוכניות הריאליטי מעבירות לנשים. בין השאר, דובר על מיניות, מראה, גזע, גיל ויחסים בין נשים.
בעונה הזו קווין ורייצ'ל שמנהלות ומפיקות את התוכנית, החליטו להביא רווקה במקום רווק. סרינה וולקוט, משקיענית הון סיכון מצליחה, חכמה, יפה, בלונדינית ורזה היא הרווקה הנחשקת, ובעיניה של רייצ׳ל היא מביאה פמיניזם לתוכנית. רק שכבר מהתחלה ניכרים ההבדלים ביחס אליה. בשיחה על סרינה בין קווין למנהלי הרשת שמריצה את התוכנית, היחס אל סרינה הוא כאל פגומה. "היא חתיכה, סקסית וחכמה אבל רווקה", אומר עליה בצער צ׳ט, המנהל של קווין שמקבל את כל הקרדיט על העבודה שהנשים תחתיו עושות.
"זו המגיפה של הדור שלנו", הוסיף. "נשים כמוה - הן עושות הכול נכון. קריירות מצליחות, הן היו בכל אפליקציית היכרויות, אבל ככל שהן יותר מצליחות, ככה יותר קשה להן למצוא בן זוג". הזלזול הזה, שלא קיים כלפי גברים רווקים מצליחים, מגלם בתוכו את הדיון הפמיניסטי העיקרי שהעונה השלישית דנה בו - הקושי של נשים מצליחות מבחינה קרייריסטית להתנהל בתוך מערכות יחסים רומנטיות. לא סתם המצלמה מראה לנו את הפנים של קווין כשצ'ט מדבר על הנשים המצליחות. קווין וסרינה הן תמונות מראה אחת של השנייה. שתיהן מצליחות, שתיהן חכמות, אבל קווין בחרה בקריירה וויתרה על עצמה בזוגיות עד כדי רומן עם גבר נשוי, לעומת סרינה שעושה הפסקה בקריירה שלה לכמה שבועות כדי לנסות למצוא לעצמה אהבה.
בין זוגיות לקריירה
במהלך העונה Unreal מראה לנו עוד מודלים של נשים שמנסות לתמרן זוגיות וקריירה: מדיסון שמנסה לקדם את הכישרון הטלוויזיוני שיש לה דרך חיבור מיני לגארי, נשיא הרשת; קריסטל שכל מהותה היא קידומו המקצועי של צ׳ט, בן זוגה; ורייצ׳ל - שמקווה שהבחירה שלה להיות אישה טובה ומוסרית (עם הדבקות שלה באסטרטגיית "הכנות המהותית") במקום להוסיף ולגלם את ה"אישה הרעה והמניפולטיבית" שהייתה עד כה, תאפשר לה להפסיק להתמודד עם השאלה הזו ולשים מאחוריה קשיים מקצועיים וזוגיים.
היופי הפמיניסטי בעונה הנוכחית הוא בתנועה של הנשים בין האפשרויות השונות, ובדיון שהן מנהלות על הנושא עם עצמן ועם הנשים האחרות. סרינה, המחזרת, מגיעה לסדרה עם תוכנית סדורה - היא רוצה לעבוד בצורה יעילה, לנהל טבלאות על הרווקים המשתתפים ולהגיע להחלטה מושכלת שתביא אותה במהירות לשורת הרווח: מציאת אהבה. כשהיא מגלה שהאסטרטגיה שהיא נכשלה בה עד כה בחייה האמיתיים נכשלת גם באחוזה, היא מסכימה להקשיב לצ׳ט ומדיסון ולהתנהג כמו שנשים שגברים חושקים בהן "אמורות" להתנהג: בשקט, בכניעה ותוך משניות לגברים שסביבן.
בהתחלה התוכנית אכן עובדת, וסרינה מקיפה עצמה במחזרים. באופן סימבולי היא עוברת מלשחק פוקר עם הגברים, משחק שבו כולם שווים, לגילום תפקיד ה"נסיכה" שגברים משחקים משחקי מלחמה כדי לכבוש את ליבה, בעוד היא עצמה נשארת פסיבית. הדרך הזו אולי גורמת לגברים לרדוף אחרי סרינה, אבל מהר מאוד היא מגלה שגם הדרך הזו לא מתאימה לה, והיא מזויפת בדיוק כמו תוספות הסיליקון שהיא משליכה מהחזייה שלה. סרינה מחליטה ללכת על מודל ביניים שבו היא מתנהגת כמו עצמה ומנהלת את העניינים כפי שהיא אוהבת, אבל בצורה רכה יותר, בצורה שנותנת יותר מקום לגברים שאיתה. בינתיים נראה שזה עובד לה, אך נראה מה תוליד עונה.
תנועה מעניינת נוספת היא במערכת היחסים הדרמטית שנרקמת בין קווין למדיסון. קווין, שמסרבת לקחת על עצמה את תפקיד האישה המגוננת על הנשים שסביבה (למעט על רייצ׳ל, לעתים) נמצאת כל העת בסכנה להיות מועפת מהתכנית על ידי גארי, נשיא הרשת, שחש מאוים מנשים חזקות (כמו גם מהמילה 'פמיניזם'). מדיסון, כאמור, שוכבת עם גארי, ובהתחלה אפילו מסיתה אותו נגד קווין. מדיסון גם מייחסת לקווין כאל פתטית כיוון שהיא ויתרה על זוגיות כדי לקדם את הקריירה שלה, והיום היא כבר "מבוגרת מדי" בשביל זה. אלא שמעט תמיכה מקווין, כמו גם ההבנה שגארי מתייחס אליה רק כאל צעצוע מין ולא כאל אדם ובטח שלא כאל אשת מקצוע, גורמות למדיסון לעבור צד ולסייע לבוסית שלה.
מדיסון מעבירה לקווין מידע שמאפשר לה לגלות שגארי מעל בכספים שהרוויחה התוכנית, וקווין ממהרת להשתמש במידע הזה כדי למנוע את פיטוריה ולהמשיך לקדם את הקריירה שלה, עם הבטחה לעוד תוכניות טלוויזיה שהיא תהיה אחראית עליהן. לא שקווין ומדיסון הן 'בסטיז' עכשיו, אבל שתיהן הכניסו אלמנט נוסף וחדש לחיים שלהן - לא רק קריירה וזוגיות, אלא גם מערכת יחסים סולידרית עם נשים אחרות.
לבסוף רייצ'ל, שנכוותה בעונות הקודמות מהתוכנית הן בריאותית (בהתמוטטות עצבים והרבה סטרס) והן זוגית (הצלם ג׳רמי נפרד ממנה בצורה מכוערת ואף הכה אותה פעם אחת) מחליטה לוותר לחלוטין על השילוב בין קריירה לזוגיות, וכפיצוי על כך לייצר תוכנית פמיניסטית שתעביר מסר בריא לנשים דרך דמותה של סרינה. אלא שסרינה מעולם לא תכננה לקחת על עצמה את התפקיד הזה, כפי שהיא אומרת לעיתונאית שבאה לסט: "אני לא מנסה להעביר אף מסר (לנשים), אני רק מנסה למצוא מישהו לבלות איתו את שארית חיי".
אפשר להגיד ש'אוורלאסטינג' – העולם הבדיוני שבו מתנהלת תוכנית הריאליטי של Unreal, היא מיקרוקוסמוס של העולם האמיתי והיחס בו לנשים. במהלך 'אוורלאסטינג' סרינה נדרשת לקבל אינסוף החלטות שמשפיעות על היחס של גברים אליה. ההחלטות הללו לרוב מגלמות את הצביעות של העולם שנשים חיות בו. לדוגמה, אם סרינה לא לובשת שמלה צמודה עם מחשוף גדול אז היא לא מספיק "זורמת", וכשהיא מדברת בצורה חכמה מדי "כל הזרגים רופסים", כפי שאומרת קווין.
כלומר, את יכולה להיות חכמה ומצליחה רק אם את עונה על הסטנדרטים הפטריארכליים של נשיות – כלומר, רק בתנאי שאת רזה ומינית כמו קווין. דוגמה נוספת לאופן שבו העולם מתייחס לנשים מגיעה דרך הבחירה באוון, הבחור הנחמד והטוב שכולנו היינו בעדו מהתחלה. בבחירה באוון משמעותה ויתור של סרינה על הקריירה שלה ומעבר למקום רחוק בארה"ב כדי לחיות איתו ועם הילדה שלו. כלומר, נשים צריכות לבחור - או זוגיות או קריירה, אבל אם אין לך זוגיות או קריירה, את כמובן פגומה.
נשים חזקות בעולם ההיכרויות
Unreal גם מעבירה ביקורת על האופן בו נשים חזקות מתנהלות בעולם הדייטים. סרינה משאירה את ג'ספר גם אחרי שהיא מגלה שהוא הימר עם חברים שלו שהוא יהיה הראשון שישכב איתה, רק כי הוא נראה כמו הגבר שהיא חושבת שצריך להיות בן הזוג שלה. זאת, במקום לדרוש יחס ראוי מגברים ולתת הזדמנויות אמיתיות לגברים שאולי לא עונים על הצ'ק-ליסט שלה (כמו אוון). גם הגישה הפרקטית שלה, שמזכירה התנהלות באפליקציות, זוכה לביקורת בסדרה. נראה שנשים שגדלו על האגדה של הנסיך על הסוס הלבן והתעוררו מהאשליה, עברו למעשה לקיצוניות השנייה - פרקטיות שלא משאירה מקום לאנושיות.
Unreal גם לא מפספסת ביקורת על הבניית גבריות: החל מהאופן שבו החברה מעודדת גברים להילחם אחד בשני כשהפרס הוא נשים, דרך לעג על כל מי שלא עונה על מודל של גבריות "נכונה" (גברים נמוכים מדי או גברים רגישים שעלולים להיחשד כהומואים), ועד לטענה שמלחמות בין מעצמות הן בכלל מלחמה על למי יש יותר גדול. לבסוף, יש כמה נקודות שבהן Unreal כן מפספסת בעונה הזו - קווין, סרינה ויתר הדמויות הנשיות הן רזות ויפות. רצוי היה לשזור ביקורת חברתית לפיה אין לך מקום בטלוויזיה אם אינך יפה ורזה, אך הן לא עשו זאת, והשאירו את המצב הנתון שלפיו אם את מידה 42 ומעלה, אין לך זכות קיום.
גם הסיפור של התקיפה המינית מעורפל ולא נידון מספיק. האם מערכת היחסים המינית בין קווין לאוגוסט נחשבת לתקיפה מינית? האם עלילת השווא שנטוותה על אוגוסט נועדה להראות שיש תלונות שווא או את החולשה של נשים בעולם שבו גברים שולטים? הנקודה הזו לא פותחה מספיק, ומשאירה בלבול בנושא החשוב והרגיש הזה.
הנקודה האחרונה והבעייתית בסדרה היא שהפמיניזם ש-Unreal מציגה דרך 'אוורלאסטינג' הוא פמיניזם מאוד לבן. התכנית לא דנה בכלל בשאלות כלכליות של חלוקת משאבים ואיך העולם העסקי משאיר נשים בתחומי עבודה שמשאירים אותן תלויות בגברים, תוך ניצולן ככוח עבודה זול. אך למרות החולשות האלו, העונה השלישית היא עדיין עונה מצוינת שמאירה את הציפייה מנשים להחזיק קריירות בינוניות, למצוא זוגיות ולתמוך בבני זוגן.
