מעצבים את החברה הישראלית: הציונות החדשה
במכינות הקדם-צבאיות חינכו מזה עשורים את בני הנוער לתרומה לחברה ולמדינה. לפני מספר שנים החליטו לא להסתפק בשנה שלפני הצבא, אלא לרתום את הבוגרים למיזם חדש: התיישבות מנהיגותית בפריפריה. בסיוע קק"ל, הם מחוללים שינוי בקיבוצים, בערים ובכפרי סטודנטים
בשיתוף קרן קימת לישראל
את המכינות הקדם־צבאיות, שאליהן הצטרפו לשנה אחת בני נוער דתיים לפני שירות, הכרנו לפני 30 שנה. אולם בעת האחרונה הן הופכות לפרויקט רב זרועות, שבו ניתנת לצעירים שמסיימים צבא האפשרות להעמיק את מעורבותם החברתית תוך שימת דגש על התיישבות מנהיגותית בחבלי ארץ הזקוקים לחיזוק ולהעשרה.
זה סיפור שכרוכים בו חזון, ציונות, ערכים ולב גדול של אלפי צעירים אשר מאמינים שבכוחם לחולל שינוי בחיי הקהילה שלנו. בואו ניתן למספרים לדבר: ברחבי המדינה פועלות כיום 53 מכינות קדם־צבאיות הקולטות 3,000 חניכים מדי שנה. 30 מהמכינות הן כלליות ו־23 הן דתיות. שתי מכינות דתיות הן לנשים בלבד. מראשית הפרויקט, ב־1988, כבר סיימו את המסלול כ-30 אלף בוגרים.
בשנת 2016 החלה שותפות אסטרטגית בין הקרן הקיימת לישראל למועצת המכינות הקדם־צבאיות. מטרת השותפות: ליזום מהלך שיביא את החניכים להתיישב בפריפריה.
ראשי התוכנית הבינו מיד כי פרויקט כזה חייב להיות תוצר של תהליך חינוכי משמעותי וממושך, החל משנת המכינה, דרך השירות הצבאי ועד סיום הלימודים האקדמאיים, שדורש ליווי והכוונה של הבוגרים. קק"ל תומכת בחניכים לאורך כל המסלול: בשנת המכינה – עם מלגות לחניכים מעוטי יכולת, תמיכה בפעילות ההתנדבותית בקהילה וכו', ואחר כך בעבודה ישירה עם הבוגרים – שכוללת תמיכה בכפרי סטודנטים ותמיכה בתנועת ההתיישבות של בוגרי המכינות הקדם־צבאיות, "בארצנו".
"לפני כמה שנים הגענו להבנה שניתן לקדם תוכנית של מעבר לשנה האחת שבה הצעירים שוהים במכינה", משתפת מנכ"לית "בארצנו", טלי ארנולף וולגמוט (29), שהיא עצמה בוגרת מכינת "רבין" בקריית־טבעון ואף הדריכה במכינה. "הוחלט לנסות להחזיר את הבוגרים ולשמור על מעורבותם החברתית הגבוהה. מתוך החזון הזה זוהתה המשימה ההתיישבותית כזו שרוצים לפעול בה. רצינו להביא את בוגרי המכינות להתיישב בפריפריה הגיאוגרפית ולחזק יישובים קיימים".
בימים אלה ממש פועלת התנועה להקמת שתי שכונות חדשות, שאליהן יגיעו בוגרי המכינה וצעירים נוספים. היעדים העירוניים המרכזיים נמצאים בערד ובנצרת־עילית, והכוונה היא ליצור מרחב כפרי בתוך הערים שבו ייקלטו המשפחות, 250 מהן בכל יישוב.
במקביל, פועלים כבר שבעה כפרי סטודנטים ברחבי הארץ, שבהם כ־150 סטודנטים. מודל זה מאפשר לצעירים להתנסות בחוויית חיים קהילתיים שמבוססים על קבוצת שייכות משמעותית בין חברי הכפר, תוך העצמת מעורבותם החברתית בתקופה הקצובה של הלימודים האקדמיים. בטווח הארוך מהווים כפרים אלו בסיס ליצירת קהילות ברחבי הארץ, בעיקר בפריפריה.
הבוגרים שמחליטים לחיות ולפעול בפריפריה נהנים מתמיכה רצופה של התנועה, שמסייעת להם בגיוס משאבים, יצירת רשת קהילות ארצית ובליווי מקצועי וחברתי. "בארצנו" אף פועלת ליצור שיתופי פעולה עם ישובים ומועצות אזוריות ומקומיות לצורך יצירת תנאים להבטחת הישארות צעירים בפריפריה, ביישובים כפריים ועירוניים, בטווח הארוך.
לינה ורדג'יסקי (30) מגשימה בפועל את החזון. היא עלתה עם משפחתה מבולגריה לישראל בהיותה ילדה, השתתפה במכינה קדם־צבאית, שירתה בחיל החינוך, ולאחר השירות הדריכה במכינה הקדם־צבאית בקריית־טבעון. במכינה הכירה את בן זוגה שי, בוגר מכינת רבין בעצמו, ולימים התחתנו.
לינה היא סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ומשמשת כעובדת סוציאלית קהילתית בעיר. היא ובעלה חיים בקהילה של בוגרי מכינות ומקיימים אורח חיים קהילתי משותף. הם מתנדבים ופעילים בשכונת הדר בחיפה, שבה חיים כל חברי הקהילה - קהילת "כרמל".
"להדרכה במכינה הייתה השפעה רבה על הבחירות שלי בהמשך הדרך ולחיים בקהילה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית", מספרת ורדג'יסקי, "המכינה גרמה לי להבין את היכולת שלי לשנות ולהשפיע יחד עם חברים ושותפים נוספים על עיצוב החברה הישראלית. אני רואה במגזר הציבורי נתיב התפתחות והשפעה משמעותית המתאים מאוד לבוגרי מכינות. מצאתי מקום שיש בו אנשים טובים והוא צמא לשינוי. זאת הדרך שלי להיות בעמדת השפעה".
גם אביעד בשרי (27) קושר את עתידו עם חזון המכינות. הוא בוגר מכינת "לכיש" בבית־גוברין, וגם שימש כמדריך במכינה קדם־צבאית. במהלך שירותו הצבאי הקים עם מספר חברים מהמכינה ומהצבא גרעין. יחד הם בחרו להתיישב בקיבוץ חולית בחבל שלום, שבאותם ימים, לפני כשבע שנים, נמצא במצב כלכלי וחברתי קשה מאוד.
"חיפשנו מקום שבו נוכל לגור יחד ולהיות משמעותיים", משחזר אביעד את ההחלטה לעבור דרומה. "גרו שם אז רק 21 חברי קיבוץ. עולם המכינות נתן לי את האפשרות למצוא שותפים לדרך והיה לי טבעי לעזוב את המרכז ולעבור לעוטף עזה. הבאנו אתנו תוכניות חינוכיות לקיבוץ ופלטפורמות שיעזרו לעוד אנשים להצטרף. הגענו שמונה חברים יחד, ומאז גדלנו וחיזקנו את הקיבוץ. כיום מדברים עלינו כעל הצלחה מסחררת. בקיבוץ התפוסה מלאה ונראה לי שאהיה פה לכל החיים".
הוא שותף ליוזמות רבות לפיתוח הקיבוץ ויישובי האזור: קליטת גרעינים נוספים בקיבוץ, מיתוגו מחדש ופרויקטים רבים אחרים. כיום הוא לומד לתואר שני בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן־גוריון, ובמקביל ללימודיו ממשיך להיות מעורב בחינוך בלתי פורמאלי ומנהל את מדרשת "עמיחי" בקיבוץ כרמים.
המסר שלו לחברים שעדיין מתלבטים אם להצטרף אליו הוא פשוט: "אל תחכו. הנגב הוא אחלה מקום להגשים בו חלומות. כל הר שאתם רואים בדרך לכאן הוא בבחינת הזדמנות שכדאי לנסות".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף קרן קימת לישראל