לראות את רומא ולמות: הטרגדיה של הקפטן האהוב
האקדח שהופיע במערכה הראשונה ירה במערכה השלישית: אגוסטינו די ברתולומיי היה הסמל הגדול של הג'אלורוסי בהפסד לליברפול בגמר גביע האלופות ב-1984, ולא התאושש מהמפלה עד יומו האחרון. המנהיג השקט, שקיבל לאחר מכן הודעה על שחרורו, לקח ללב ושם קץ לחייו ביום השנה העשירי למשחק
אקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות במערכה השלישית, נהוג לומר בעולם התיאטרון את המשפט המיוחס למחזאי אנטון צ'כוב, וזהו גם סיפורו הטראגי של אגוסטינו די ברתולומיי.
העפלה לגמר ליגת האלופות מהווה בדרך כלל נקודת שיא בקריירה של שחקן כדורגל. כל כדורגלן עלי אדמות שואף להגיע לפסגה ומייחל לרשום הישג עליו יוכל לספר לנכדיו בבוא היום. גם שחקנים שנחלו אכזבה ונוצחו בגמרים נוצרים בליבם את הרגע ומספרים סיפורים רבים אודות המעמד הרם אליו הגיעו, אבל לא כך הדבר במקרה של הקפטן המנוח של רומא.
רומא, לעומתה, לא נחשבה אפילו לקבוצה הטובה ביותר באיטליה (יובנטוס, כמו היום, נחשבה לגדולה ממנה), אבל אוהדיה זכו לרגעים של אושר כאשר היא זכתה באליפות ב-1983, בכיכובם של ברונו קונטי, קרלו אנצ'לוטי, הברזילאי פאולו רוברטו פלקאו והשוער פרנקו טנקרדי.
קצת פחות מ-70 אלף צופים הגיעו לאצטדיון בבירת איטליה וראו את פיל ניל מעלה את ליברפול ליתרון. החלוץ האיטלקי רוברטו פרוצו השווה בנגיחה ל-1:1 אחרי הגבהה של ברונו קונטי לפני סיום המחצית הראשונה. שתי הקבוצות לא כבשו במחצית השנייה וניגשו לדו קרב פנדלים לראשונה בתולדות המפעל, אחרי שהרשתות לא זזו גם בהארכה.
סטיב ניקול מליברפול בעט את הפנדל הראשון מעל למשקוף. פרנסיסקו גרציאני אמור היה לבעוט את הפנדל הראשון של הג'אלורוסי, אבל די ברתולומיי נטל את הכדור מידיו ובעט פנימה – 0:1 בדו קרב. פיל ניל השווה, אבל ברונו קונטי החטיא גם הוא. גראהם סונס קבע 1:2 לליברפול, אובלדו ריגטי השווה ל-2:2, איאן ראש קבע 2:3 לליברפול ואז הגיע הרגע העצוב ביותר של השחקנים של המאמן השבדי נילס לידהולם.
גרציאני ניגש לבעוט את הפנדל הרביעי, אבל נכנע ללוחמה פסיכולוגית של השוער ברוס גרובלאר והחטיא. אלן קנדי בעט פנימה את הבעיטה האחרונה והעניק לליברפול את התואר בפעם הרביעית בתוך שבע שנים. שחקני רומא מיררו בבכי ודי ברתולומיי, שהיה הבולט והאהוב על האוהדים, התקשה להתאושש מהמפלה. 11 שנה הוא חיכה לאותו יום, מאז הופיע בפעם הראשונה במדי קבוצת הבוגרים של המועדון במשחק מול מילאן.
האיש שנחשב לקשר מחונן ואלגנטי ניחן בשליטה בכדור ובעיטה מדויקת, וגם תיפקד כליברו (בלם אחורי) כפי שנהוג היה באותה תקופה. הוא נחשב לאחד הכדורגלנים הגדולים בתולדות רומא ולסמל הגדול ביותר שלה לפני שהגיע פרנצ'סקו טוטי, וזאת למרות שמעולם לא זכה לשחק בנבחרת איטליה.
החביא בבית אקדח אחרי שספג איומים
די ברתולומיי (נולד ב-8 באפריל 1955) שיחק בגיל הילדים בגרבטלה, אבל כבר אז בלט בכשרונו ובגיל 14 עבר לקבוצת הנוער של רומא. תחילת דרכו בבוגרים לא הייתה קלה. הוא סבל מפציעה ואחר כך, כשהיווה איום על הוותיקים, ספג איומים מאוהדים שקראו לו לעזוב. בשל כך הוא רכש אקדח והחביא אותו בתוך תיק. "לא הבנתי מה פתאום הוא מחזיק אקדח", סיפר אחד מחבריו בראיון ל-RAI 1, "נכון שזו הייתה האווירה באיטליה בשנות ה-70, אבל הוא היה בחור אחראי ולא אימפולסיבי. הוא פשוט היה מודאג".
שלוש שנים אחרי הופעת הבכורה בבוגרים, "אגו" כבר נחשב לאחד המנהיגים למרות שלא אהב לדבר הרבה, וכאשר לידהולם הגיע למועדון הוא העניק לו את סרט הקפטן. השיר שנהגו האוהדים לשיר אז לכבודו, "אגוסטינו אגו אגו", נחשב ללהיט גדול ביציעים באותה תקופה. ב-1980 הוא הוליך את הקבוצה לגביע ראשון אחרי 11 שנה.
מאחר שלרומא היו שני קשרים מחוננים, די ברתולומיי ופלקאו, נהג המאמן השבדי להציב לפעמים את האיטלקי כבלם אחורי ואת הברזילאי במרכז השדה, וזאת למרות הבעיטה המצוינת שלו מרחוק ויכולת כיבוש השערים שהפגין בעת ששיחק כפליימייקר או כקשר אחורי.
די ברתולומיי לא אהב את ההחלטה, אבל העריך את השבדי והיה מוכן לשמש דוגמא עבור האחרים ולהקריב עבור המועדון כפי שהתבקש. הוא לא היה מהיר, אבל ניחן בסיבולת גבוהה, משמעת וראיית משחק משובחת, וגם הצטיין בבעיטות חופשיות. בעת ששיחק בעמדה האחורית יותר הוא סיפק מסירות מדויקות וזכה עם הג'אלורוסי בסך הכל בשלושה גביעים (1980, 1981 ו-1984) בנוסף לאליפות הבלתי נשכחת ב-1983.
אותה אליפות הגיעה למועדון אחרי יובש שנמשך 41 שנה. די ברתולומיי ופלקאו כבשו בניצחון 0:2 על אבלינו וכעבור שבוע התקיימו חגיגות מטורפות בבירת איטליה אחרי שתיקו 1:1 בחוץ עם גנואה הבטיח סופית את התואר.
רומא עלתה לגמר גביע האלופות ב-1984 לאחר שעברה בסיבוב הראשון את גטבורג (0:3 באיטליה והפסד 2:1 בשבדיה), את צסק"א סופיה בשמינית הגמר (פעמיים 0:1), את דינמו ברלין שייצגה
את מזרח גרמניה ברבע הגמר (0:3 ו-2:1) ובחצי הגמר הייתה על סף הדחה, לאחר שהפסידה 2:0 לדאנדי יונייטד במשחק הראשון בסקוטלנד.
בגומלין, אותו קיימו האיטלקים בכוונה בשעת צהריים על מנת להקשות על שחקני היריבה, כבש רוברטו פרוצו צמד, אחד מהם אחרי מסירה של די ברתולומיי, שבעצמו הבקיע בפנדל את ה-0:3 שהשלים מהפך.
אבל אז הגיע ההפסד האכזרי לליברפול, שסימן את תחילת הנפילה. בתקשורת דיווחו שסכסוך פרץ בין הקפטן לבין פלקאו, מכיוון שהברזילאי שכב על הדשא וקיבל טיפול בזמן הפנדלים. היו שטענו שפלקאו עשה זאת על מנת להתחמק מאחריות מכיוון שחשש לבעוט.
לא התאים לאריקסון
חודש אחרי אותו הפסד לליברפול ערך די ברתולומיי את משחקו האחרון במדי רומא וזכה עימה בגביע האיטלקי בזכות ניצחון 0:1 על ורונה בגמר. סוון גוראן אריקסון, שהחליף את לידהולם, החליט לא להשאירו בסגל. המאמן החדש דגל בכדורגל מהיר ושוטף והקפטן האיטי לא התאים לשיטה שלו.
בנוסף, יחסיו המתוחים של די ברתולומיי עם הנשיא דינו ויולה הובילו גם הם לפרידה. הוא לקח ללב ונפגע באופן אישי, מאחר שהיה רומאי אמיתי והתייחס למועדון כביתו. "אני לא מרגיש פגוע", סיפר בראיון ל"גזטה דלו ספורט" למרות שכולם ראו שהוא על סף דמעות.
בגיל 29 הוא נפרד בעצב מהאוהדים, הצטרף ללידהולם במילאן והמשיך לשחק עד 1990, אבל השנים במדי הרוסונרי (1984-1987) לא הצליחו לאחות את הקרע העצום שנפער בליבו. הוא העניק ראיונות בהם טען שהוא לא הבין מדוע רומא החליטה לוותר עליו. ככלות הכל, הוא נולד בעיר, שיחק 308 פעמים במדי הקבוצה (146 מהן כקפטן), עדיין היה במיטבו והאמין שיעשה את מה שפרנצ'סקו טוטי עשה הרבה שנים אחריו.
במילאן לא נחל די ברתולומיי הצלחה גדולה והרגע הזכור ביותר שלו מאותה תקופה היה דווקא עימות עם פלקאו וגרציאני במשחק מול רומא, כמו גם החגיגה שלו לאחר הניצחון הביתי (0:1) על האקסית בעקבות רגשות הנקמה שחש. "אגו לא הרגיש בנוח בצפון הקר וחש הרבה געגועים לרומא", סיפרה אלמנתו מריסה. מאורו טאסוטי, ששיחק איתו במילאן, נזכר: "כל השבוע לפני המשחק נגד רומא הוא היה נסער, ראינו שזה משפיע עליו".
כשאריגו סאקי הגיע לאמן את הרוסונרי הוא הבין שהגיע הזמן לעזוב ועבר לצ'זנה (1987/88) ומשם לסלרניטנה, ששיחקה בליגה השלישית. גם שם הוא עבר רגעים מביכים כשמצא את עצמו על הספסל, אבל בסופו של דבר עזר לקבוצה מדרום איטליה לעלות לליגה השנייה.
לאחר שפרש מכדורגל בשנת 1990, בגיל 35, סבל די ברתולומיי מדיכאון רב. משרה של מאמן הוא לא זכה לקבל, לא מרומא ולא ממועדון אחר ואחרי שהיה רגיל לשחק כדורגל כל חייו, לפתע הוא צריך היה למצוא מקור פרנסה אחר. הוא ניסה לפתוח בית ספר לכדורגל, אבל העסק לא הצליח.
די ברתולומיי היה אמנם בחור שקט ומופנם, אבל סוער מבפנים ובסופו של דבר, התסכול והדיכאון מהם סבל בעקבות חוסר ההערכה שחש הובילו לתוצאות טראגיות, שהותירו את הכדורגל האיטלקי בהלם.
"אני לא יכול יותר"
ב-30 במאי 1994, ביום השנה העשירי להפסד לליברפול, שם די ברתולומיי קץ לחייו בביתו. הוא לקח את התיק בו החביא את אותו אקדח שרכש 20 שנה קודם לכן והתאבד בירייה בליבו.
"אני מרגיש לכוד, לא מוצא שום דרך להיחלץ", כתב בפתק ההתאבדות שהשאיר בכיסו. "אני לא יכול יותר, הטעות שלי הייתה שנתתי לעצמי להיות תלוי באנשים מסוימים". מוקדם בבוקר, לפני שביצע את המעשה הנורא, הוא הספיק להיפרד מבנו לוקה, שהיה אז בן 12 ויצא ללמוד בבית הספר מבלי שתאר לעצמו כיצד ישתנו חייו בצורה אכזרית כל כך.
לא במקרה הוא בחר למות בתאריך סמלי כל כך, ואוהדי רומא תהו באותו יום מה היה קורה אילו קונטי וגרציאני דייקו בבעיטות מהנקודה הלבנה. די ברתולומיי לא הזכיר אמנם את רומא במכתב ההתאבדות, אבל ציין שחש צער עמוק על כך שלא מצא את מקומו בעולם הכדורגל לאחר הפרישה. הדבר גרר ביקורת נוקבת על רומא, שזנחה את אחד הסמלים הגדולים שלה.
"אגו היה חבר אמיתי ואדם יוצא מהכלל", ספד לו חברו השוער פרנקו טנקרדי. "עברנו כל כך הרבה שנים ביחד והכאב גדול מאוד. הוא סבל, מכיוון שהאמין שיסיים את הקריירה בקבוצה. הוא רצה מאוד לאמן בה, אבל היה לו קשה לבקש. אגו ופלקאו עשו את ההבדל והפכו אותנו מקבוצה מצוינת לאלופה".
האחות דניאלה אמרה: "כל החיים שלו הוא היה מרוצה בגלל שעשה את מה שאהב ולא נראה היה בכלל כמו מישהו שיהפוך לקורבן. בילדות הוא שיחק כל הזמן בשכונה. רק כשהיה יורד גשם הוא היה נכנס הביתה". אביו, פרנקו, שנזכר כיצד היה מלמד אותו בחוף הים את הצעדים הראשונים בכדורגל בעת שהיה ילד קטן, סיפר בדמעות על היום הטראגי: "הוא התקשר אליי בערב שלפני כן, בירך אותי ושלח לי נשיקות, ובבוקר עשה מה שעשה".
אוהדי רומא לא שוכחים את די ברתולומיי וגם המועדון, שהכניס אותו רשמית להיכל התהילה ב-2002, כתב בעמוד הטוויטר הרשמי ביום השנה ה-21 למותו: "אין מילים, רק מקום בלב".
כצפוי, לקראת העימות הערב (21:45) בין רומא לליברפול בחצי גמר ליגת האלופות, נזכרו העיתונאים בדי ברתולומיי. בנו לוקה סירב לבקשות להתראיין וכתב בטוויטר: "תודה לכולם על שחשבתם עליי, אבל אני מעדיף לא לדבר. גם אגו היה מעדיף לשתוק ולהתרכז במשחק".
לפנייה לכתב/ת 
