מכבי ת"א באריזה המקורית / טור
הצהובים הפכו לבשר התותחים של הפלייאוף העליון והכל נראה כאילו נועד להחזיר אותם לנקודת הפתיחה הנמוכה מלפני עידן קרויף, ממנה ניתן רק לטפס
מכבי ת"א שלטה במחצית השנייה, הייתה יכולה להשוות, אבל מהערב בטדי נזכור את המחצית הראשונה שלה, של הקבוצה החלשה ביותר בפלייאוף העליון. זו שהפסידה בכל ארבעת משחקי הפלייאוף, יותר מסך ההפסדים שלה במהלך העונה הסדירה.
בהפסקה, ביתרון 1:3 לבית"ר, דמיינתי את המפגש הראשון בין גולדהאר לקרויף. רגע לפני סיכום, בעל הבית ודאי הדגיש בפני המנהל המקצועי לעתיד את מדיניות ההחזרה של עסקיו.
"אם זה לא יעבוד", הוא אמר, "אתה צריך להחזיר את המוצר באריזתו המקורית, כאילו לא נגעת בו". ככה הדברים נראו, כמו בתקופה הקודמת להולנדי: אין אימון, אין רצון, אין עתיד.
זה היה הרכב מוזר, בו כל 11 השחקנים של מכבי יחד הבקיעו שני שערים בלבד בשלושת החודשים האחרונים. באטוקיו, שנתן לקונט לעבור אותו כמו מים ולא השתלט טוב על כדור גם בשער השלישי. שפונגין בצד שמאל, ולא דודזאדה שזאת עמדתו הטבעית. הכל כאילו נועד לעמוד באותה הבטחה, להחזיר לגולדהאר את מכבי של פעם, לתת לבא אחרי קרויף נקודת פתיחה נמוכה ממנה אפשר רק לטפס.
בית"ר שוב התקרבה לבאר שבע, והיא המעניינת יותר בזמן שנותר עד תום העונה, אבל יש סיבה לכך שהיא לא זכתה להרחבה עד עכשיו. כי בית"ר עשתה בעצמה כמה מהלכים טיפשיים שכמעט ועלו לה בנקודות.
השטות הראשונה הייתה מקצועית, אפשר לומר טקטית, כשביתרון שני שערים ההגנה נשארה חשופה שוב ושוב עד שאצילי חטף כדור לגולדברג, ובמסירה אחת מצא את רחבת בית"ר עירומה. השטות השנייה אינה מקצועית, כיוון שלא ברור איך שכטר, אחד השחקנים הטובים בליגה העונה, לא משחק דקה אחת.
זה הצליח הפעם. בית"ר, כמו רוב העונה, השיגה נקודות למרות חוסר סדר וארגון. קונט חזר טוב. ורד הנפלא רשם עוד בישול. קלאודמיר היה אחראי לשער ה־20 של הקבוצה העונה ממצב נייח (ובמילים עם סימן קריאה: עשרים!). היכולת האישית של שחקני בית"ר, לא ההחלטות של בן זקן או טביב, משאירות אותה בעניינים. בתקווה שבעוד שלושה שבועות, כשבאר שבע תגיע לטדי, המאבק עדיין יהיה פתוח.
לפנייה לכתב/ת 
