ספורטאי ה-70: מקומות 6-10
כאן מככבים יהודי שנבחר בדראפט ה- NBA והעדיף לעלות לארץ, קופץ במוט שהעלה את הענף בארץ לגבהים חדשים, הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם, הכדורגלן היחיד שכבש במדי הנבחרת במונדיאל ושחיינית פראלימפית מעוטרת
לדירוג המלא
06. טל ברודי | כדורסל
היום זה לא היה יכול לקרות. ב־1965 בולטימור בולטס בחרו במקום ה־12 בדראפט שחקן בשם טלבוט "טל" ברודי ששיחק באילינוי – אבל הנייס ג'ואיש בוי, שסבו בנה את תחנת הכוח בנהריים, החליט במפתיע לוותר על קריירה ב־NBA כדי לעשות עלייה. והחשיבות של הצעד הזה הייתה עצומה. מבלי להגזים כלל, אפשר להגדיר את הרגע בו לבש את הגופייה הצהובה כרגע בו החל המעבר של הכדורסל הישראלי מחובבני למקצועני.
האיש שזכה בזהב עם נבחרת ארה"ב במכביה השביעית והתאהב בישראל, נתן את הפוש לעבר ההישגיות, ההשתלבות בטופ של הטופ באירופה. כבר בעונתו הראשונה העפיל ברודי עם מכבי ת"א לגמר גביע אירופה למחזיקות. לאחר מכן הוא היה שותף לגביע אירופה הראשון של הצהובים, ובהמשך גם היה לספורטאי הראשון שזוכה בפרס ישראל.
ברגעים כאלה גם אפשר להניח לרגע בצד את הציניות. הביטוי שטבע במבטא אמריקאי כבד - "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה – לא רק בספורט, בהכל" - חצה מזמן את גבולות הספורט. גם ברודי, האיש שישראל אימצה לליבה בהתלהבות וקיבלה המון בחזרה. | ברק חקלאי
07. אלכס אברבוך | קפיצה במוט
הרדיו שהדליק המפקד שלי ברכבו, שהחל בנסיעה דרומה מבית הלל, היה כמו זריקת מציאות כואבת אל תוך הווריד. זה היה יום קרבות קשה בשלהי מלחמת לבנון השנייה, והמורל הגבוה של המאמץ המלחמתי התחלף ברגע בצער עז. בשולי אותו מבזק ציין הקריין כי בשוודיה, מרחק של יותר מ־3,000 ק"מ מלבנון, זכה הקופץ במוט הישראלי אלכס אברבוך באליפות אירופה. שביב קטן של חיוך עלה על שפתיי.
כזה היה אברבוך, הספורטאי שהרים עבורנו את הרף ושלח אותנו מהמציאות האפורה של הספורט הישראלי אל עבר מחוזות כמעט פנטזיונריים. האתלט שהגיע אלינו מרוסיה כלוחם קרב 10 מוכשר ובהחלטה מקצועית מבריקה עבר להתמקד בקפיצה במוט בלבד – רשם שורת הישגים חסרי תקדים עבור הספורט הישראלי, ביניהם שתי מדליות באליפות העולם ושלוש אליפויות אירופה.
הוא אמנם היה נמוך ביחס לרוב הקופצים, אבל נהנה ממהירות אדירה, ובעזרתה, יחד עם הכישרון האדיר שלו ומוסר העבודה הגבוה, ריחף לעבר גבהים דמיוניים. הוא העיף אותנו פעם אחר פעם אל אותם מקומות שלא חשבנו שהספורט הישראלי מסוגל להגיע אליהם. | אליסף דעואל
08. עומרי כספי | כדורסל
עומרי כספי מרחובות, ישראל, ומכבי ת"א. שבע מילים שיצאו מהפה של הקומישנר דייויד סטרן בדראפט 2009 הגשימו חלום שנמשך כבר תשע עונות ועשו היסטוריה. הן הוציאו לדרך קריירת NBA מרשימה, הפכפכה ומרגשת של שחקן שפתח לנו צוהר קטן אל הליגה שישראל לא הצליחה להגיע אליה לפני כן. הצוהר נשאר פתוח עד היום, ונתן לנו הצצה נדירה וזמנית גם לנציגות ישראלית בקבוצה שעשויה להפוך לאחת הגדולות בכל הזמנים.
המילים האלה מינו לנו שגריר, סיבה אחרת להתעורר בגללה בלילות שהיא לא הקרבות הנוצצים בין הכוכבים. הן קירבו אותנו אליהם קצת יותר, שיכנעו אותנו שאולי בכל זאת יש כאן כדורסל.
בלי דקת פלייאוף, כספי סלל לעצמו את הדרך המפרכת לקביעות ב־NBA. גם הרגעים הקשים, כמו זה שחווה לאחרונה, לא מטשטשים את התמונה הכללית. לעד הוא יהיה הכדורסלן הישראלי הראשון ששם רגל בליגה של הגדולים, וספק אם יהיה שחקן אחר שיישאר בה כל כך הרבה זמן כמוהו. כי יש להגשים חלום ולחזור כדי לספר איך היה – ויש להפוך את החלום הזה למציאות שנמשכת כבר קרוב לעשור. | סער גיט
09. מרדכי שפיגלר | כדורגל
בואו נתחיל מעניין השם. "מרדכי" שבכותרת הוא רק עניין פורמלי, כי הרי בשביל כולנו הוא "מוטל'ה", הסופרסטאר שכבש את הדמיון של האוהד הישראלי והיה האיש ששיגר את הנבחרת למונדיאל היחיד בתולדותיה עם שער מול אוסטרליה – וגם תקע את הדגל בפסגה כאשר הבקיע שם את השער הכחול־לבן היחיד.
מוטל'ה, ועימו גיורא שפיגל וצביקה רוזן, היו הכוכבים של הנבחרת האגדית ההיא שהדריך עמנואל שפר. שפיגלר השנון וחד הלשון, האיש שלנצח יהיה מזוהה עם מכבי נתניה, תמיד הצליח להתבלט על המגרש ומחוצה לו עם הכריזמה הטבעית שהתלוותה לכישרון הנדיר.
עד היום שפיגלר הוא מלך השערים בכל הזמנים של נבחרת ישראל, כשאותם שניים מבין 33 הכיבושים שכבר הזכרנו גורמים לשדר המיתולוגי נחמיה בן־אברהם ז"ל להתרגש ולרגש את המדינה. הוא גם יצא לפ.ס.ז' ואפילו שיתף פעולה עם פלה בניו־יורק קוסמוס. ותמיד, ללא הרף, הייתה בו גם מוטיבציה אדירה, נחישות בלתי נגמרת להוכיח למשפחתו, ובעיקר להוריו, את היכולת שלו. זה היה התבלין הנוסף שהפך אותו למיתוס. | משה שיינמן
10. קרן לייבוביץ' | שחייה פראלימפית
מדינת ישראל צריכה להיות גאה בכך שספורטאית כמו קרן לייבוביץ' ייצגה אותה בעולם. ולא רק ייצגה – אלא הביאה כבוד עצום.
לייבוביץ' העדיפה למנף לצמיחה בתחום הספורט את הפציעה ממנה סבלה במהלך שירותה הצבאי, שהובילה לריתוקה לכיסא גלגלים, דבר שמעיד על אופיה המיוחד והעיקש. זה האופי שניתב את דרכה להגשים חלומות, להתמודד עם הקשיים, לשאת בכל נטל, להילחם ולהשמיע את קולה. מעבר לכך, היא בחרה בשחייה, ענף הדורש כמויות אדירות של כוח רצון ומשמעת. האתגר היה קטן עליה – ועל כך יעידו שבע המדליות האולימפיות בהן זכתה, ארבע מהן מזהב.
אותו כוח שליווה את לייבוביץ' כספורטאית אולימפית ממשיך ללוות אותה ביום־יום. כאם חד־הורית לשני זוגות תאומים היא לא מוותרת על העשייה, ופועלת ללא הרף להעלאת המודעות הציבורית לספורט הנכים וקבלת האחר.
ב־2004 היא נבחרה להדליק משואה בטקס יום העצמאות, וכעת מתברגת בעשירייה הגדולה של ספורטאי ה־70. אין ראויה ממנה לקבל את כל הכבוד וההערכה, אישה פורצת דרך. | מיקי שורץ
לפנייה לכתב/ת 
