אם הבנים מפנסילבניה: ארבעה חיילים - ולב שמתפוצץ מגאווה
"ארבעת בניי התגייסו לשירות בצה"ל, למרות שהם בכלל אמריקנים. הגאווה שלי על מה שהם בחרו לעשות גדולה כמו הדאגה שלי. אני מתגעגעת אליהם, לפעמים הלב שלי כואב בגלל זה. למה הם עושים את זה? כי ישראל היא המולדת של כל היהודים, בכל מקום שהם"
עם בוא יום העצמאות חשבתי על המושג "מולדת". ישראל היא לא רק מקום מגורים, אלא מקלט בטוח לכל העם היהודי. ידוע לכל שישראל לא נמצאת בשכונה הטובה ביותר, ושמירה על ביטחונה היא עבודה חשובה. שלושה מבניי כבר לקחו חלק בעבודה הזו, שניים סיימו את שירותם ואחד עדיין בשירות סדיר בצה"ל. אחרי יום העצמאות, יתגייס הבן הרביעי שלנו ויחל את שירותו בצה"ל. זה לא כל כך יוצא דופן למשפחה ישראלית, אבל אנחנו משפחה אמריקנית.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קראו עוד בערוץ היהדות :
- 70 לישראל: נולד עם המדינה - ועשה עלייה
- חרדים בשדה הקרב: "אבא הרים ידיים וזעק: זכיתי להקריב קורבן לעם ישראל"
- מי בדקירה ומי בירי: רולטת החיים בצומת הגוש
אנחנו משפחה ציונית שחיה כיום בפנסילבניה, וחיינו רוב חיינו בקהילות יהודיות קטנות מאוד. התמזל מזלנו להעניק לבנינו חינוך יהודי. יש לנו חברים ישראלים והבנים שלנו יצאו לטיולים בארץ והשתתפו בתוכניות בישראל. אולי זה עזר לטפח ולבסס את הקשר שלנו לארץ, אבל האם זה כל מה שגרם להם לעלות לישראל ולשרת בצה"ל?
אני מאמינה שהתשובה טמונה ברעיון המולדת. ישראל היא המולדת של כל היהודים, באשר נולדו. מולדת שנלחמת על קיומה, כך שלהגן על ישראל זה מעבר לעניין רעיוני. הם חשו שהשירות שלהם באמת נחשב, התפקיד שלהם לא היה שולי, הם אלה שעשו את ההבדל.
הגאווה שלי גדולה כמו הדאגה
אז איך אני מרגישה כשילדיי גרים כל כך רחוק ומשרתים בצה"ל? תשובה זו קלה אך לא פשוטה עבורי כלל. הגאווה שלי על מה שהם בחרו לעשות גדולה כמו הדאגה שלי. בניגוד לישראלים, הבנים שלנו הם חיילים בודדים. אין להם משפחה לחזור אליה כאשר הם חולים או יוצאים בשבת, או כאשר סיימו "שבוע מלחמה" מפרך.
אף אחד לא מחכה לכבס להם את הבגדים, אין להם בית חם עם מקרר מלא ומיטה מוצעת. אני לא שם כדי לתת להם את הדברים האלה, ועוד לא דיברתי על הדברים שעוברים עליהם שאנחנו פשוט לא יודעים ולכן לא יכולים לעזור להם לפתור. מה אם הם נפצעים או צריכים משהו? הלב שלי נשבר כשאני מדברת איתם והם חולים, כאובים או סתם מותשים, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לתת להם חיבוק.
לעתים קרובות אני נשאלת: "איך את ישנה בלילה?" ואני לא ממש יודעת מה לענות. בכנות? הכחשה בריאה היא חלק מהעניין. אני יודעת שהבנים שלי עושים מה שהם מרגישים שהוא חובתם. ובזכותם ובזכות צעירים וצעירות חזקים אחרים, כולל כ-5,000 חיילים בודדים, ישראל בטוחה.
כן, אני מתגעגעת אליהם, לפעמים הלב שלי כואב בגלל זה, אבל זו הדרך שבה הם בחרו לחיות את חייהם, ואני אהיה שם כדי לתמוך בהם מרחוק. אני מקווה, יום אחד, שאוכל גם לתמוך בהם מקרוב.
הקיץ הארוך בחיי
החייל הראשון שלנו שירת במהלך מבצע "צוק איתן". זה היה הקיץ הארוך ביותר בחיי. מאז, בתחילת כל קיץ או כאשר נראה שהמצב מתחמם, אני עוצרת את הנשימה כי אני יודעת ש"חולה מדאגה" זה לא רק ביטוי.
בדיוק בעוד מספר ימים, כשבננו הרביעי יתחיל את שירותו, אחד מבניי הגדולים יתחיל שירות מילואים. הוא אומר שהוא יהיה באימונים, אבל אני כבר למדתי שהחיילים שלי מגנים עליי בכך שהם לא מספרים לי הכול.
לעתים קרובות אני אומרת לעצמי שאין מקום שבו חיילינו ישרתו – ויעבור אישור של אמא. למדתי הרבה מאז הימים התמימים האלה, בתקופת השירות של הבן הראשון, ושרדנו איכשהו. בתדהמה, בגאווה ובדאגה בו-זמנית.
מצאתי אחווה ותמיכה מהורים אחרים לחיילים בודדים שאיתם אני מיודדת. לכן כעת, כשאנחנו חוגגים את יום העצמאות, הלב שלי ימשיך להתפוצץ מגאווה לא רק בגלל הבנים המדהימים שגידלנו, אלא גם בגלל חבריהם, החיילים והחיילות שממשיכים להגן על מולדתנו, ישראל.
- ארבעה מילדיה של סטייסי סטאפלבים עלו ארצה מארה"ב באמצעות "נפש בנפש" בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל ו-JNF-USA, ומשרתים כחלק מהתוכנית לחיילים בודדים של "נפש בנפש" וארגון ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה (FIDF).
- בקליפ הפותח את הכתבה, ישי ריבו – עולה חדש-ישן – בביצוע מיוחד ללהיט ״לשוב הביתה״ (מעל ל-6 וחצי מיליון צפיות ברשת), כאן בבכורה לגולשי ynet, מתוך "שטח אפור" שיצא בחודשים האחרונים. בקליפ - יוזמה משותפת עם תנועת בני עקיבא העולמית (WBA) - בחר ריבו בחר לשיר עם 70 עולים מ-30 מדינות שונות (בהן ארגנטינה, מקסיקו, ארה"ב, קנדה, ברזיל, אנגליה, צרפת, דנמרק, בלגיה ואוסטרליה), מ-70 סניפי בני עקיבא שונים.
לפנייה לכתב/ת 
