"לא חושב מה היה קורה אם בני לא היה נכה"

כל אחד מאיתנו חושב לפעמים מה היה קורה אם היינו הולכים בדרך אחרת, אם במקום ללכת ימינה במסלול החיים הגורל היה לוקח אותנו שמאלה. המצב הזה נקרא סינדרום הדלתות המסתובבות. לפעמים זה מסתובב כל כך מהר שאתה לא מצליח לעצור. בדלתות מסתובבות אתה לפעמים יכול לחשוב בטעות שאילו הייתה יוצא ממקום אחר בדלת הכול היה טוב אבל מי יכול להבטיח לנו את זה?

נניח יום אחד אתה עובר תאונה ושובר את הרגל. כעיקרון זה לא משהו טוב אבל אם נניח האחות שמטפלת בך היא אהבת חייך והיא האשה שתתחתן איתה אז התאונה היא כבר דבר טוב אבל אם נניח האישה של חייך בסוף גם עוזבת אותך ולוקחת את כל מה שהיה לך אז התאונה לא דבר טוב, מה שאומר בסוף שאתה מייצר לעצמך את תסריט חייך עד גבול מסוים ומשם אין לנו הרבה שליטה על הדלתות בחיים שלנו.

לטורים הקודמים:

"תכננו לטרוף את העולם ואז התגלתה מחלת בננו" 

שני הורים לבד מול כל העולם

ככה גם קרן ואני. אני חושב שאם לא היינו מכירים בצוות בידור באילת, אם נניח במקום אילת קרן הייתה הולכת לצוות בידור בטבריה שזו הייתה גם אופציה אז לא הייתי מכיר אותה ולא הייתי צריך היום להתמודד עם ילד על כיסא גלגלים אבל מצד שני אם זה לא היה קורה אז עומר לא היה בחיים שלי וגם מאתן לא אז מה ההחלטה שהייתי לוקח אילו הייתה לי אפשרות להחליט באיזה דלת להיכנס?

גורמים לחיים להיות יפים למרות הקשיים(צילום: מיה לוי אבולש)

אם הייתה תשובה לדבר הזה החיים שלנו לא היו החיים שיש לנו ולא היו מעניינים. הסרט של רוברטו בניני "החיים יפים" על החיים בשואה הוא המהות של החשיבה הזו - החיים נותנים לנו תסריט ואנחנו חייבים לנסות לעשות מהם דברים יפים.

בסרט האבא נמצא בסיטואציה הקשה ביותר שאפשר לעבור עם המשפחה שלו. הוא נמצא במחנה ריכוז בשואה אבל שם הוא מחליט לספר לילד שלו סיפור שהכול זה משחק אחד גדול והוא בסוף המשחק גם ישיג לו טנק יפה וגדול, ובאמת כך היה.

במהלך הסרט רואים איך בזוועה הזו שנקראת שואה האבא מראה לילד חיים אחרים, חיים יפים ומצחיקים כי זו הייתה ההחלטה של האבא , זו הייתה ההבנה שרק ככה אפשר לעבור את הדבר הזה.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אנחנו יכולים להחליט ולהאמין שלא משנה איזו דלת מסתובבת אנחנו נגרום לחיים להיות יפים למרות הקשיים. בהמשך לקו המחשבה הזו אתם בטח שואלים את עצמכם אם אני מדמיין לפעמים את החיים שאני הולך בשבתות למשחק כדורגל שבו עומר משחק או אם אני מדמין את עצמי עושה טיול משפחתי רגלי בהרי אדום - עומר, מאתן, קרן ואני, ככה לאיזה סוף שבוע מדברי.

למזלי אני יכול לשכנע את קרן לעשות קעקוע של ג'ירפה על האף לפני שהיא תסכים לצאת לקמפינג במדבר אז עם זה אין לי בעיה והאמת שאני לא חושב מה אם ומה היה קורה אילו. אני לא חושב כי זה פשוט לא מעניין. זו הדלת שנכנסתי אליה ואני שמח בכל רגע ורגע, ורק שנמשיך להיות בריאים (כן, עומר הוא בריא) ושנמשיך לאהוב.

הכותב הוא אב לשני ילדים ומרצה להעצמה משפחתית בדגש על שינויים מאתגרים