ניסינו את הטרנד המתפשט של יוגה בעירום מלא
נטלי להב נכנסה לחדר בדרום תל אביב שבו נכחו 20 אנשים נוספים, לקחה לעצמה מזרן והסירה את הבגדים. איך היה לה? קצת מביך, מאוד מעצים ולא, האירוע לא הסתיים באורגיה המונית
ובכלל, למה לעשות יוגה בעירום? אז אחרי שכבר תרגלתי כמה פעמים והתחלתי להבין את הקטע, אני אנסה לענות על השאלה הזאת. אבל תרשו לי קודם כל לחזור להתחלה - ראשית, יוגה בעירום היא לא משהו חדש. עוד בספרי הפילוסופיה ההודים העתיקים (Bhagavata Purana) שנכתבו לפני אלפי שנים, מדברים על תרגול יוגה ללא בגדים, כדרך להתעמת עם עצמך בלי כל התחפושות והקליפות שמלוות אותך ביום-יום. יוגה בעירום היתה עוד נדבך של עולם היוגה גם במאה ה-19, כשהתחום הגיע לגרמניה ולשוויץ, והיא רווחה גם באמריקה של סוף הסיקסטיז, כשההיפים תרגלו לא מעט פעילויות בעירום, בין היתר גם יוגה.
בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה מחודשת בענף היוגה, כאשר לא מעט מורי יוגה החליטו שהם לוקחים את הענף לשלל מקומות אזוטריים יותר ואזוטריים פחות, מיוגה לחובבי מוזיקת מטאל, דרך יוגה עם כלבים ועד ליוגה בעירום. אין ספק שיוגה בעירום מעלה שאלות רבות בכל הנוגע לפרקטיקה של התרגול, בעיקר בגלל העירום - אילו תנוחות עושים ואילו לא? האם מישהו עתיד לעמוד מאחוריי ולבהות לי בגוף, או חלילה - להטריד אותי מינית? האם גברים ונשים הולכים לתרגל זאת ביחד? האם זה עשוי לחרמן מישהו, והכי חשוב – האם יוגה בעירום היא הגדרה מכובסת לאורגיה המונית?
כשהוזמנתי להתנסות בשיעור כזה דרך סטודיו נמסטוסיק, סטודיו ליוגה בדרום תל אביב ובניהולם של נימו סאן ובר עמר, החלטתי שאני הולכת על זה ויהי מה. יצאתי מהבית קצת בלחץ, לא בטוחה בדיוק מה ללבוש, הרי מורידים גם ככה את הבגדים. אמרתי לעצמי כמו מנטרה שלא משנה מה יהיה, אני זורמת ונהנית מהחוויה. השכנוע העצמי עזר, והצלחתי להוריד מעט את רמות הלחץ שמילאו אותי לפני התרגול. כשהגעתי לשיעור הרגשתי את קצב דפיקות הלב ממלא ומלחיץ אותי מבפנים. הייתי בטוחה שכולם יחכו לי בעירום, אבל יתר האנשים היו לבושים.
הכיתה הייתה מסודרת בצורת של ח' כך שאתה עומד עם הגב לקיר ואף אחד לא עומד מאחוריך. זו הייתה הקלה. החדר גם היה מעט חשוך, וכדי לראות בבירור את האנשים שעמדו לידי הייתי צריכה להתאמץ. התנאים הללו הקלו עליי, הרי חצי מהחרדה שלי מלהיות בעירום הייתה קשורה באופן שבו אנשים אחרים יסתכלו עליי. העפתי מבט נוסף בסובבים, נשמתי עמוק והלכתי לקחת לעצמי מזרן כדי להתחיל בתרגול. מצאתי מקום צמוד לקיר שהבטיח שלא אתחכך יותר מדי עם האנשים האחרים בקבוצה, וניסיתי להירגע.
השיעור התחיל כשיעור יוגה רגיל, ומרגע שהמורה, נימו סאן, התחיל לדבר ועד הרגע שהשיעור הסתיים, נותרתי בעיניים עצומות. המורה דיבר על כל מיני פילוסופיות ודברים שקשורים ליוגה ולטנטרה ורודה, ואז הוא הכניס אותנו לתנוחה הראשונה - תנוחת העובר. אחרי שתי דקות בתנוחה הזו, המורה הורה לנו להוריד את החלק העליון, כולל חזייה כמובן. עשיתי זאת בחשש קל, עדיין עם עיניים עצומות. בתנוחה הבאה - כלב מביט למטה - כבר התבקשנו להסיר גם את החלק התחתון והאחרון שעוד כיסה את גופנו. זהו. עכשיו כבר הייתי בחדר מלא באנשים שעושים כלב מביט מטה, עירומה כביום היוולדי. למעשה, כולם היו עירומים כביום היוולדם, או כך לפחות ניחשתי. הרי נותרתי עם עיניים עצומות לכל אורך התרגול.
משם המשכנו לתרגל תנוחות יוגיות שונות, בהתאם להנחיותיו של נימו המורה, וכולן נעשו בעירום מלא. הבנתי שאני עומדת, עירומה, בחדר חשוך עם עוד 20 ומשהו אנשים שכולם עירומים, וביחד אנחנו נושמים נשימות עמוקות ומתרגלים יוגה. ה-ז-י-ה. השתדלתי שלא להילחץ מהמחשבה הזו והמשכתי בתרגול. הדקות עברו, ועם הזמן הרגשתי יותר ויותר טוב עם עצמי ועם העירום שלי. הייתי בפוקוס, דייקתי בכל התנוחות הפיזיות והרגשתי נהדר.
אני חושבת שרוב האנשים שהיו בתרגול היו כל כך נבוכים מהעירום של עצמם, עד שאף אחד לא ממש חשב או הרשה לעצמו להסתכל, ובטח שלא לבהות ביתר הנוכחים. ובכל מקרה, אחרי עשר דקות שם בחדר המעט מחניק, מלא באנשים עירומים שמתרגלים תנוחות קשות ביוגה, לי לפחות, כבר ממש לא היה אכפת מזה שאני עירומה. כשחשבתי על העובדה שאני עירומה, מבלי להתכווץ או להתפדח, הרגשתי פתאום תחושה של שחרור אדיר שמתפרצת מתוכי. הרגשתי כאילו כל חיי אני מחזיקה משהו קרוב לגוף שלי שלא תורם או מועיל לדבר, ועכשיו אני סוף-סוף משחררת אותו. אחרי השיעור נשארתי לשבת שם כמה שעות, בעירום. דיברתי האנשים שנכחו בחדר, שיחות מעניינות, כשאני עירומה! אחרי תרגול אחד בלבד, העירום הפך להיות כל כך נוח, נעים וטבעי עבורי עד שממש לא התחשק לי להתלבש ולחזור הביתה.
מספר ימים אחרי כן הבנתי כמה דברים חשובים לגבי עצמי. קודם כל, הבנתי שאני נותנת יותר מדי חשיבות לאופן שבו אנשים אחרים רואים אותי, ולמחשבות שהם ודאי חושבים עליי. להיות נוכחת בשיעור כזה בעירום מבלי לחטוף התקף חרדה, הוכיח לי שאני יכולה להרגיש מצוין להיות מי שאני, לא משנה איפה אני או עם מי אני נמצאת. הבנתי שגם הבגדים שאני לובשת לא באמת מסתירים או מגנים על מי שאני. אם כבר, הם חוצים ביני לבין האחרים. הם יוצרים חיץ מלאכותי, ולמרות שהם כביכול אומרים עלינו משהו, הבגדים שלנו בעיקר מסתירים את מי שאנחנו באמת. לטוב אך גם לרע.
אני מאמינה שיוגה בעירום בקבוצה משותפת ויוגה בעירום לנשים בלבד (קיים גם תרגול רק לנשים, שגם בו התנסיתי), היא פעילות מאתגרת שיכולה להתאים, למרבה האירוניה, דווקא לאנשים ביישנים ומופנמים שמבקשים להתמודד עם החששות שלהם ולהשתחרר. גם רווקים ורווקות שרוצים לערוך שינויים מהותיים בחייהם ירוויחו מהשיעורים הללו. יוגה בעירום מתאימה אם כן לכל מי שעובר תהליך רוחני ורוצה עוד מקפצה כדי לאחד בין העבודה הרוחנית לעבודה הפיזית, והיא מצוינת לנשים שרוצות להתחבר למיניות שלהן, לאהוב את עצמן ואת הגוף שלהן.
מאז שהתנסיתי בכך אני ממשיכה ללכת כל שבוע לתרגול אחד לפחות, לעיתים לתרגול של נשים בלבד, אבל אין ספק שזה לא לכל אחד. אבל אם אתם מחליטים ללכת על זה, אתם ודאי עומדים בפני מסע מדהים ומרגש בחזרה אל עצמכם.
