לא ריאלי: קריסת המטבע האיראני עלולה להתפוצץ בפרצופו של המשטר
נשק גרעיני? קודם שיהיה איך לגמור את החודש. הזעם בקרב אזרחי הרפובליקה האסלאמית מבעבע במקביל להתרסקות הריאל, בטענה שהמדינה מפנה את משאביה להשקעה בסוריה ובעזה, במקום באזרחים הקורסים תחת יוקר המחיה. שלא לדבר על השחיתות, שבה מעורב הנשיא לשעבר אחמדינג'אד
בעוד עיני כולם נשואות לסוריה, כלכלת איראן מתרסקת. זה לא אומר שהשלטון באיראן נופל בקרוב, אבל זהו בהחלט משבר נוסף שהדיו מצליחים להגיע גם עד אלינו.
המשבר הכלכלי שהתחולל בשבוע שעבר חלף (או הושתק) בינתיים, אבל הוא מאפשר לנו לפתוח צוהר ולעסוק בכמה מהבעיות האחרות של איראן, פרט לאיומים ההדדיים עם ישראל שתופסים את הכותרות.
מחאה נדירה באיראן: "מוות לרוחאני, מוות לדיקטטור"
כך איראן "קונה" את כלכלת סוריה ועיראק
עם כל הכבוד לתקיפת המערב בסוריה, הדבר שמטריד יותר מכל את האיראנים הוא הכלכלה. לאזרחים אכפת יותר שיהיה להם מה לאכול לארוחת ערב. בשיא המשבר – שהיה גם שיאה של המתיחות בסוריה עם תקיפות ארה"ב – עדיין הכותרות הראשונות בעיתוני יום ראשון בבוקר דנו בערכו הצונח של הריאל, ורק אחר כך תפסו את מקומן הכותרות המדיניות. ברשתות החברתיות, לעומת זאת, המתקפות בסוריה דווקא הצליחו להסיט את תשומת הלב הציבורית מהריאל ומהבעיות האחרות, שזה, לפי חלק מהגולשים, מצוין לשלטון.
עניי עירך קודמים? לא בטהרן
צניחתו של המטבע האיראני לא התרחשה בוואקום. לרפובליקה האסלאמית יש בעיות כלכליות שנים רבות, שחלקן באו לידי ביטוי בסיסמאות שנשמעו בהפגנות בדצמבר האחרון: עזוב את סוריה, חֲשׁוֹב על מצבנו; לא עזה, לא לבנון – נשמתי קודש לאיראן (בפרסית הסיסמאות האלה מתחרזות).
השורה התחתונה בהן היא: הרפובליקה האסלאמית מסייעת – כבר שנים – למדינות שנלחמות בישראל או בסונים. האיראנים מרגישים שהמדינה משקיעה את כספי המסים והנפט שלהם במלחמה שאינה שלהם, בזמן שאינה משקיעה בתשתיות בתוך המדינה עצמה.
ברשת אפשר למצוא תמונות של בתי ספר במחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן תחת כיפת השמים, בזמן שממשלת איראן בונה בתי ספר בעזה (כך מספרים להם, לפחות). ניצולי רעידות אדמה בכרמאנשאה ובארדביל יושבים באוהלים בחורף, בזמן שהממשלה שלהם שולחת מיליוני דולרים לסוריה.
בתמונה אחרת, נראים מזכ"ל חיזבאללה השייח' חסן נסראללה, השייח זכזאכי (איש דת שיעי מניגריה) וסינדיקט הרועים של תימן כשמעליהם הכיתוב: "אנחנו לא מודאגים מצניחת הריאל, כי אנחנו מקבלים את המשכורות שלנו מאיראן בדולרים".
להשקעה הזאת במלחמות שלא נוגעות לאיראנים, אפשר להוסיף את החרם הבינלאומי, שהחל בקדנציה של מחמוד אחמדינג'אד. הייבוא והייצוא אמנם המשיכו להתנהל באופן בלתי חוקי באמצעות מבריחים, ובאופן איכשהו-חוקי (מבחינת איראן) באמצעות חברות במדינות שלישיות, אבל עבור האזרח הקטן - החרם הקשה מאוד על חיי היומיום. פחות סחורה, הברחה או ייבוא בדרכים עקיפות העלו את מחירי המוצרים. כדי להעביר כספים לחו"ל (למשל לצורך הרשמה לאוניברסיטה) היה צריך להעביר פיזית במזומן או למצוא מישהו שנוסע לחו"ל או שמחזיק חשבון בחו"ל ולהעביר דרכו, עם עמלה אסטרונומית ובלי ודאות שהכסף יגיע ליעדו.
אחמדינז'אד ניסה לפתור את המשבר בכמה דרכים שרק החריפו אותו: הוא הפסיק את הסובסידיות על מוצרים בסיסיים, והעביר את הכספים כקצבה חודשים שהועברה לחשבונות הבנק של האזרחים שנרשמו (רוב האיראנים נרשמו, אבל זה כרוך במתן פרטים אישיים רבים וחלק העדיפו להימנע מכך).
לבד מהעובדה שלא כל האיראנים קיבלו את הקצבה – גם אלה שקיבלו לא תמיד השתמשו בה בחוכמה, והמוצרים שיצאו מפיקוח התייקרו הרבה מעבר למצופה.
פרויקט "מַסְכַּן-ימֶהְר" לדיור בר השגה שהושק באותן שנים פגע בשוק הבנייה הפרטי. ברעידות האדמה שהתחוללו בחודשים האחרונים במדינה, אפשר היה לראות בדיוק אילו דירות נבנו במסגרת מַסְכַּן-י מֶהְר ואילו לא. דירות הפרויקט התפוררו מהר יותר מאשר דירות אחרות, אפילו באותו בניין.
אחמדינז'אד לדין, לחמינאי יש מיליארדים
בעיה נוספת שמשתקת את כלכלת איראן היא השחיתות. הפגנות דצמבר האחרון התחילו בעקבות מחאה של גמלאים שאיבדו את כל כספי הפנסיה שלהם בשל מעילות בקרנות הפנסיה. הנשיא לשעבר אחמדינג'אד וכמעט כל מקורביו הועמדו לדין (חלק מהמשפטים כבר הסתיימו בהרשעה) על מעילות. אחת השמועות, שלדברי ערוץ הטלגרם המחתרתי אמד-ניוז - גם מגובה במסמכים, היא שמיליארדי דולרים ממכירות נפט בחו"ל כלל לא הגיעו לאיראן, כי מצאו את דרכם לחשבונות הבנק של המנהיג העליון עלי חמנאי, בצרפת, באוסטריה ובליכטנשטיין.
למטבע המקומי, הריאל, היו עד לשבוע שעבר שני שערים: השער היציג (בנקאי), השמור ליבואנים ולנוסעים לחו"ל וקנייתו מוגבלת וכרוכה בהצגת מסמכים, ושער השוק (באזארי). השער הבאזארי גבוה פי כמה מהבנקאי, ותלוי מאוד במצב הרוח הלאומי, בתקוות, בפחדים, בציפיות התושבים ובהתבטאויות נשיאי ארצות הברית.
ב-2012 חוותה איראן צניחת ריאל לא פחות קשה מזו של החודש האחרון, בגלל אי ודאות באשר למלחמה ממשמשת. אגב, עם מטבע כל כך חלש, כשרוב המוצרים ממילא נמכרים בכפולות של עשרת אלפים ריאל, המטבע המשמש בשיח הוא תומן (10 ריאל), ולפעמים גם אומרים תומן ומתכוונים לאלף תומן, כלומר אלפים ריאל.
פיחותים בשער המטבע משפיעים ישירות על האזרח הקטן, כי מחירי רוב המוצרים צמודים לדולר או מושפעים ממנו: מוצרים המיובאים ישירות, מוצרים שחומרי הגלם שלהם מיובאים, תשומות הבנייה, שכר הדירה, מחירי הרכב ועוד. מחירים גבוהים שאין האדם הרגיל ברחוב יכול לעמוד בהם, גורמים לקיפאון או לשפל בשוק.
אחד ההישגים של רוחאני היה שער ריאל יציב, פחות או יותר, אם כי אחת הטענות נגד רוחאני אחרי חתימת הסכמי הגרעין הייתה ששער הדולר הבאזארי לא ירד דרמטית, ונשאר יותר מ-30 אלף ריאל. זה דווקא מראה אולי שלמרות האופוריה והתקוות הלא-ריאליות שהביעו החוגגים ברחוב, האזרח הרציונלי לא מיהר להיפטר מהמט"ח שבידיו כדי להשקיע בריאל.
לפני חתימת הסכמי הגרעין, היה השער תלוי בתקווה להשגתם, ומאז נחתמו – הוא תלוי בפחד מאיבוד הישגי ההסכם. יצוין שחברות אמריקאיות אמנם לא חזרו לסחור עם איראן, אבל הן כבר אינן מנועות ממסחר עם חברות אירופיות ואחרות הסוחרות עם איראן.
איומי מלחמה מגבירים גם הם את חוסר הוודאות, ומקפיצים את הריאל. הצניחה האחרונה בערך הריאל, שנבלמה (בערך) בשבוע שעבר, קרתה בעקבות הכרזות טראמפ בחודשים האחרונים והאיום בנסיגת ארה"ב מהסכמי הגרעין.
מי אשם - טראמפ או סעודיה?
הפיחות האחרון בשער הריאל, אם להאמין לעוזרו האישי של רוחאני, הוא מזימה של הסעודים, אבל נראה שהסיבה האמיתית היא הכרזות טראמפ החל מאוקטובר, שגרמו שוב לאי ודאות. אנשים קונים דולרים ומוציאים מהמדינה.
לפי הבנק המרכזי של איראן, בשנת הכספים האחרונה שהסתיימה ב-20 במרץ האחרון, הוצאו מגבולות המדינה 30 מיליארד דולר. ואלה רק החוקיים. בדצמבר 2017 היה שער הדולר 41 אלף ריאל, וההפרש בין הדולר הבנקאי לבאזארי היה 6,000 ריאל. בפברואר 2018 הגיע שערו ל-46,800 ריאל. בשבוע שעבר, כשהגיע שער החליפין של הדולר ל-61,600 ריאל, דיווחו חלק מהמקורות בתוך איראן שזה שער תיאורטי לחלוטין, כי אין דולרים בכלל (על פי אתר החדשות רדיו-פרדא). ההפרש בין הדולר הבנקאי לבאזארי עלה ליותר מ-24 אלף ריאל.
הפתרון היצירתי שמצאה הממשלה הפעם, כונה הקמת "חומה" בפני הדולר: בתחילת השבוע שעבר קבעה הממשלה שער דולר יציג של 42 אלף ריאל, שער שבין הבנקאי לבאזארי באותו זמן. לא רק שזו מכה אנושה ליבואנים, לנוסעים לחו"ל ולאנשים אחרים שעד עכשיו עמדו באחד מ-33 הקריטריונים לרכישת דולר בנקאי. העלאת השער הבנקאי לוותה בהכרזה על חלפנים חוץ-בנקאיים כלא חוקיים. מי שעומד בתור לקנות דולרים ייענש, במסגרת תיקון לחוק הברחת הסחורות.
שער הריאל - סרט ההמשך
החזקת יותר מעשרת אלפים יורו במטבע חוץ היא מעתה פשע, והפושעים ייענשו בהתאם. לא ברור מה יעשו עם אנשים שכבר יש להם חשבונות וחסכונות במט"ח. ברגע שהחלפנים הפכו לבלתי חוקיים, הדולר הבאזארי הופך לשחור, מה שעשוי להעלות את שערו עוד יותר, אבל יהיה יותר קשה לעקוב.
שבוע אחרי הקמת ה"חומה", באתר ההמרות "פי באזאר" אין בכלל שער לדולר, אבל אפשר לראות התחזקות של הריאל מול כל המטבעות חוץ מהיורו. באתר מת'קאל, הנחשב אמין ביותר, שער הדולר הוא 49 אלף והמטבעות האחרים דווקא עולים. לפי אתר הבנק המרכזי, שער הדולר נשאר יציב - 42 אלף, ואין מידע על העליות והירידות.
שער הריאל אינו הבעיה היחידה של הרפובליקה האסלאמית. אם לשפוט את המרירות שנשפכת ברשתות החברתיות, אפשר לנחש שעוד יהיה סרט המשך, גם אם המשבר הנוכחי הסתיים לכאורה. ההפגנות ברחבי המדינה נמשכות באופן רציף מאז דצמבר, כאשר בכל פעם קבוצה שונה מוחה על עוולה אחרת. כך שאין לדעת האם ומתי יתפוצץ סיר הלחץ החברתי-כלכלי האיראני, ומה יהיו התוצאות לאחריו. נשאר לנו רק לעקוב ולקוות לטוב. מה שטוב לעם האיראני - רע לשלטון האסלאמי, ולכן יש לשער שגם אנחנו נרוויח.
* הכותבת היא מרצה במרכז האקדמי שלם בירושלים, חוקרת במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, בעלת הפודקאסטים איראניום מועשר ואיראן בקטן , ומחברת מספר ספרים בנושא איראן
לפנייה לכתב/ת 
