"הרעב לקראת השיר וההופעה המושלמים לא מסתיים אף פעם"
לרגל יציאת אלבומו החדש "לקראת", דני רובס כותב ל-ynet על הילד מרחובות שחלם על גיטרות, אולפן וגיבורים מוזיקליים בין ריחות ההדר. צפו בו מבצע את שירי האלבום וקלאסיקות שהפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית
לכל מקום אליו אני הולך, פוסע לצידי הילד הרזה עם החלומות מרחובות. זה שקצת התבייש כשדמע משיר לא ייאמן ביופיו של מתי כספי או התלהב עד אובדן חושים ממפגן הגאונות של דני סנדרסון וכוורת. הילד הרעב לאוזן שתשמע אותו, ללב שיקשיב לכל מה שיש לו לספר. הילד שרכב על אופניים בין ריחות ההדר וחלם על גיטרות ועל אולפני הקלטה. וגם עכשיו כשאני חולק במה עם ענקים שהיו חלום רחוק בנעוריי, הילד מרחובות מביט בי מהצד בחיוך קטן ומזכיר לי. וכשבאים אליי נערים וצעירים עם חלומות ושירים משלהם, אני זוכר היטב.
האלבום וההופעה החדשים אותם אני משיק בימים אלה ממלאים אותי אושר לא יתואר ומזכירים לי דרך צונאמי התגובות את כוחה האדיר של מוזיקה, ואת זה שגם בעולם הכי טכנולוגי, הנפש שלנו מחפשת נחמה, רוך ותחושה של תקווה.
לכל אורך חגיגות יום העצמאות ה-70 לישראל, הדבר היחיד שלא היה שנוי במחלוקת היו השירים. כשרצו לסכם משהו, להחזיר לרגע, לצבע, לטעם, לרגש - תמיד היה שם שיר. מצאתי את עצמי מאזין לסיכומי הדרך (איך אפשר לבחור בין כל השירים בכלל?) שמעתי פתאום גם את עצמי. השיר ההוא שכתבתי בסיבוב הופעות עם שלמה ארצי בניו-יורק הקרה פתח את טקס המשואות, והצלילים הכי אישיים ואינטימיים שלי נשזרו בזרם הכללי השוצף של החגיגות.
ואז הילד ההוא מרחובות הסתכל בי בגאווה. ואני חשתי אושר גדול. האלבום החדש נקרא "לקראת", פשוט כי כנראה הרעב הזה לקראת השיר וההופעה המושלמים הבאים לא מסתיים אף פעם.
הופעות קרובות:
11 במאי, אמפי שוני
12 ביולי, כרם יקב ברקן
13 ביולי, זאפה הרצליה
20 ביולי, זאפה חיפה
4 באוגוסט, גריי, יהוד
