"הרעב לקראת השיר וההופעה המושלמים לא מסתיים אף פעם"

לכל מקום אליו אני הולך, פוסע לצידי הילד הרזה עם החלומות מרחובות. זה שקצת התבייש כשדמע משיר לא ייאמן ביופיו של מתי כספי או התלהב עד אובדן חושים ממפגן הגאונות של דני סנדרסון וכוורת. הילד הרעב לאוזן שתשמע אותו, ללב שיקשיב לכל מה שיש לו לספר. הילד שרכב על אופניים בין ריחות ההדר וחלם על גיטרות ועל אולפני הקלטה. וגם עכשיו כשאני חולק במה עם ענקים שהיו חלום רחוק בנעוריי, הילד מרחובות מביט בי מהצד בחיוך קטן ומזכיר לי. וכשבאים אליי נערים וצעירים עם חלומות ושירים משלהם, אני זוכר היטב.

לכל אורך חגיגות יום העצמאות ה-70 לישראל, הדבר היחיד שלא היה שנוי במחלוקת היו השירים. כשרצו לסכם משהו, להחזיר לרגע, לצבע, לטעם, לרגש - תמיד היה שם שיר. מצאתי את עצמי מאזין לסיכומי הדרך (איך אפשר לבחור בין כל השירים בכלל?) שמעתי פתאום גם את עצמי. השיר ההוא שכתבתי בסיבוב הופעות עם שלמה ארצי בניו-יורק הקרה פתח את טקס המשואות, והצלילים הכי אישיים ואינטימיים שלי נשזרו בזרם הכללי השוצף של החגיגות.

הופעות קרובות:

11 במאי, אמפי שוני

12 ביולי, כרם יקב ברקן

13 ביולי, זאפה הרצליה

20 ביולי, זאפה חיפה

4 באוגוסט, גריי, יהוד