כך נראה ירח דבש במאוריציוס

1,800 דולר - לאדם. 3,600 דולר לזוג. זה מה שעלה לנו כרטיס טיסה מנתב"ג למאוריציוס, וזה עוד כשהזמנו חצי שנה מראש, ועם קונקשנים של 12 שעות לכל כיוון. כשיש לך תנאי פתיחה כאלה, נוצרת מערכת ציפיות כזו גדולה שאתה לא מוכן להתפשר על פחות מגן עדן.

ואכן, ירח-סילאן במאוריציוס – מדינת איים רגועה בדרום מערב האוקיינוס ההודי השייכת ליבשת אפריקה, עם מיקס דמוגרפי מקורי של הודים וסינים – היא מקום ששווה כל רופי.

לא פחות מגן עדן: מאוריציוס(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

ההגעה מייגעת, נכון, 24 שעות בדרכים לכל כיוון – דרך פריז או יוהנסבורג - אבל גן העדן שמחכה לכם שם מפצה בכל מובן: המחיה זולה (רופי, כבר אמרנו), התושבים מסבירי פנים, אין הרבה תיירים וגם אם יש - הם זוגות אירופיים מנומסים. אין כמעט ישראלים - פגשנו זוג אחד, אחרי שכבר חשבתי שנשרוד את כל החודש בלי לשמוע עברית, החופים בתוליים והאוכל, אוי האוכל.

הדרך לא קלה - ההגעה שווה כל רגע(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

לא איכפת לך להיראות כמו אבי ביטר. המינוס היחיד: אין חיי לילה. פיצה מושלמת בתשע בערב, או הופעת קאוורים זולה, היו האלטרנטיבה הפרועה ביותר. אז כן, יש הרבה זמן לדברים אחרים.

תם פרק ההמלצות יתרונות-חסרונות, עכשיו אפשר להתחיל. "מאורציוס?, איפה זה, ביוון?", אלו התגובות שנתקלנו בהן כשסיפרנו על היעד, וכשאתה שומע אותן אתה יודע שעשית את הבחירה הנכונה. חתיכת חור – המדינה הכי קרובה לשם היא מדגסקר, 900 קילומטרים.

אחרי שנרגעה המולת החתונה, אולי השבוע העוצמתי בחיי, התחלנו להתלבט לאן לנסוע. על מאוריציוס שמעתי דרך שני זוגות מכרים, שבמקרה חזרו משם באותה שנה ורצו לספר לחבר'ה בפייסבוק.

"חתיכת חור"(צילום: יוסי חטב)

מזוג אחד קיבלתי המלצות למטייל, מהשני רק המלצה אחת אבל חשובה: בכל מקום, ואצל כל נותן שירות שתבקרו, תגידו שאתם ב"האני-מון". ואומנם, הדלתות נפתחות מעצמן: במטוס, במלונות ובריזורטים המפוארים (שחלקם ביקשו תעודת נישואים כהוכחה, צחקנו להם בפרצוף), במסעדות. מילת המפתח: שדרוג.

פריז: סיור קונדיטוריות

בניגוד למצופה בטיסות עם נחיתות ביניים, הפעם הארכנו בכוונה את הקונקשן בפריז משעתיים ל-12 שעות, כדי להספיק לעשות סיור קונדיטוריות סתווי ברובע השישי.

בהינו בוויטרינה המלכותית של פייר הרמה (Pierre Hermé) – ובחרנו שני קינוחי-על (פלא שלנשיא צרפת קוראים מקרון?). המוכרת אמרה שאפשר לקחת את הקינוחים ולשבת איתם בבתי קפה אחרים, מה שנשמע מאוד ישראלי.

כמו דמויות בשנסון צרפתי(צילום: יוסי חטב)

הקפה היה דוחה אבל לא עניין אותנו כלום. הרגשנו כמו דמויות בשאנסון. בהיעדר אינסולין וכדי להתמודד עם כמויות הסוכר, גיוונו עם בגטים והלכנו לאיבוד, נהנים ומעייפים את עצמנו בכוונה כדי לישון בטיסת ההמשך בת ה-12 שעות.

מאוריציוס: מכאן אפשר רק לרדת

מהארץ הזמנו רק את המלון הראשון, פרסקיל (PRESKIL) עבור הימים הראשונים, ומשם התקדמנו והזמנו את המלונות הבאים על הדרך. ב"אוף סיזן" זה עדיף. אתה אף פעם לא יודע מתי תרצה לעבור הלאה. בפרסקיל קיבלנו את החדר הכי טוב והכי גדול על הים, חוף ריק, חלק, בתולי. ג'קוזי. אין לתאר במילים. בריכה, מסעדת דגים מהים ונוף כמו בקליפ WICKED GAME של כריס איזק מ-1989.

"החדר הכי טוב"(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

אחרי כמה ימים עברנו לקצה השני של האי, לגן עדן אחר עם בריכה פרטית ועלי פרחים מפלסטיק על המיטה בסגנון אמריקן ביוטי. שבועיים חלפו, ומכאן באמת אפשר רק לרדת.

אז ניסינו להיות אייל גולן ולחפש פרוסה עם שוקולד במקום אנטריקוט, וסגרנו גסט האוס בשם צ'ילפיל (ChilPill) שנראה על פניו משפחתי ונקי. מקסימום, אמרנו, נחתוך אחרי לילה אחד למלון קרוב. האישה לא התלהבה, בלשון עדינה יש לומר, "לא באנו לכאן כדי להרגיש כמו בהודו". הדרך לבית המלון הבא הייתה קצרה.

(צילום: יוסי חטב)

במאוריציוס הפיצות חלומיות, הכי טובות שאכלתי בחיים, כולל בוונציה. יש כל מיני שכיות חמדה איטלקיות שמתחבאות שם, ואתה מוצא אותן בהליכה לאיבוד או בעזרת התושבים ועזרת השם. נמאס מפיצות? יש דאבות של הודים עם מאכלים עתירי שמן אבל מפנקי כרס והורסי ריבועים בבטן. גם זה לא? פירות ים ודגים טריים. מתעקשים? אוכל סיני. ואגב, ההודים הרבים באי דוברים סינית. אלה וגם אלה יבינו אתכם אם תדברו באנגלית.

החול יזכור

לא שכרנו רכב, אבל בהחלט מומלץ. תוך שעתיים אתם מקיפים את כל האי בנסיעה. במרכז האי ישנו הפארק הלאומי הענק - ג'ונגל אדיר מימדים עם מסלול לא קל של טיפוס על סלעים עם חבלים, בתוך מים ובלי נפש חיה למעט חזירי בר שרצים באמוק. חוויה ליום שלם.

לא לפספס את הפארק הלאומי(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

יש גם אטרקציות אחרות, יקרות למדי, אבל העדפנו לנצל את הבטן-גב לגופו של עניין, תרתי משמע, ולהתכרבל בחופים. החול יזכור אותנו – הוא מזכיר קוסקוס צהבהב ואותנטי - ואנחנו זוכרים אותו.

חלק מרצועות החוף של מאוריציוס גובלות לאורכן בווילות נופש ובבתי מגורים יוקרתיים של אזרחים אירופים מבוססים. ביום האחרון שלנו שם עשינו טיול חוף ארוך מאוד ולקראת החשיכה ניסינו לעלות מהחוף אל הכביש. אבל אז נתקלנו בחומה בצורה שחוצצת בין הווילות לחוף.

אי אפשר לשכוח את החול(צילום: יוסי חטב)

(צילום: יוסי חטב)

ניסינו להתחכם ולהיכנס מאחד השבילים של אחת הווילות. שלושה כלבי אמסטף רצחניים ומשוחררים התחילו להשתגע ולרוץ מצד לצד. המשמעות: חוזרים אחורה הליכה של שעתיים. וכבר נהיה חשוך ולא רואים כלום. בסוף עשינו רוורס לאחת הווילות, וביקשנו מבעל הבית שבמקרה היה בתוכו, לעבור דרך חצרו. למזלנו הוא הסכים ולא סיימנו את ירח הדבש כמזון לכלבים.

קונקשן 2: יוהנסבורג

הדרך חזרה הביתה מתחילה בשדה התעופה של מאוריציוס ממנו מגיעים אל העיר הענקית בדרום אפריקה - יוהנסבורג. שם כבר מבינים שהפינוק נגמר: בשדה התעופה הבינלאומי של העיר מקבלות את פניך פרוות אמיתיות של חיות מנשיונל ג'יאוגרפיקס וויילד. זברות שלמות רק בלי הגוף, בהמות לסוגיהן, חיות טרף ופסל למכירה של נלסון מנדלה. לך תעביר פה 12 שעות עכשיו.

מתי מתחתנים שוב?(צילום: יוסי חטב)

כמה שעות שינה מקרטעת על ספסל לא נוח, המבורגר ומלצר שרק מחכה להגיש לך חשבון. שמעתי שנתניהו ממש משתדל עכשיו להשקיע ביחסים עם מדינות אפריקה, אז רק אגיד שהשדה ביוהנסבורג קצת אלחש את השלמות של מאוריציוס וצרפת. ובכל זאת, השורה התחתונה: חבל שלא התחתנתי פעמיים.