התעלומה סביב האשטאג בן 100 אלף שנה
שפה עתיקה או קישוט? במערת בלומבוס שבדרום אפריקה נמצאו הסימנים, בין היתר על קליפות של ביצי יען
לפני בערך 100 אלף שנה, בני אדם קדומים החלו לחרוט פסים וקווים בדפוסים של שתי וערב, במה שנראה לנו היום כמו האשטאג (סולמית, אם תרצו) על סלעים אדומים במערה בדרום אפריקה. לא פעם צוין במחקרים שונים שמדובר בראיה הראשונה לכך שבני המין שלנו יכולים לייצר סמלים - סימונים ברורים בעלי משמעות ברורה - ומכאן שמדובר בעדות למוחו המורכב של האדם. אבל מחקר חדש מציע כי לאותן חריתות עתיקות אין את כל המאפיינים הדרושים ליצירת סמל או סימן של ממש, וכי ייתכן שמדובר בלא יותר מקישוט או אולי אפילו סתם חריתה שנעשתה להנאה.
בכתב העת המדעי Science Magazine פורסם כי החוקר כריסטיאן טיילן מאוניברסיטת אורהוס בדנמרק וצוותו, שכלל הן מדעני מוח והן ארכיאולוגים, בחנו עשרות סלעים שהובאו ממערת בלומבוס שבדרום אפריקה. נוסף על כך בחנו המדענים קליפות של ביצי יען שגם עליהן חרוטים קווים מקבילים ומעין סולמות שנמצאו באתר אחר במדינה האפריקנית, וגילן הוערך בין 52 אלף לשנה ל-109 אלף שנה - אחרי הופעת המין שלנו, אבל לפני ביטוי אומנותי נרחב בדמות ציורי חיות במערות.
מדענים רבים שחקרו את הקווים החרוטים בסלעי המערות טענו כי מדובר בצורות מוקדמות של אומנות ואפילו עדות להתנהגות סימבולית, כמו שפה של ממש. החוקר טיילן מצדו הניח שאם המטרה העיקרית של אותם סימונים הייתה דקורטיבית, ונוצרו מכיוון שמישהו נהנה להסתכל עליהם, אז הם אמורים להיות ברורים לעין האנושית. אם הם היו חלק ממסורת תרבותית, אז הם צריכים להיות זכירים ואפשריים לשחזור שכן יושבי המערות כנראה היו צריכים לייצר אותם כמה פעמים.
ואם הסימנים הללו אכן טמנו בחובם משמעות סימבולית - למשל אם קו אחד סימל אופק או כמה קווים יחד סימלו את האוקיינוס - אז הם חייבים להיות שונים זה מזה, וגם להשתנות לאורך הזמן, כך לפי המחקר. למען השוואה מודרנית, אם כבר השתמשנו במונח האשטאג: אימוג'ים שונים לא יוכלו להיות מוגדרים כסמלים אם כולם היו נראים אותו הדבר.
חלק מניתוח החריתות מהסלעים בוצע על ידי מדגם שנערך בקרב עשרות סטודנטים, שנדרשו בין היתר לסווג שחזורים של החריתות הן מהמערות והן מקליפות הביצים ולהעתיק את דפוסי הקווים. מטרת החוקרים הייתה לראות אם אנשים מצליחים להבדיל בין הקווים שצוירו באתרים השונים וכן אם הם מצליחים להעתיק אותם אחרי מבט קצר.
המסקנות של החוקרים היו כי בעיניהם של בני האדם המודרניים, הסימנים ה"צעירים" יותר היו ברורים ואסתטיים יותר, וכי המשתתפים במחקר הצליחו לזכור ולשחזר טוב יותר את הקווים החדשים יותר. עם זאת, הנחקרים לא הצליחו להבדיל היטב בין הסימנים שהגיעו ממקורות שונים.
בכתב העת Science Magazine מוסבר כי למעשה ההאשטגים הקדומים כשלו במבחן הבסיסי ביותר של להיות סמלים - וזאת מכיוון שאי אפשר להבדיל ביניהם. "זה אומר שאנחנו לא מסתכלים על מערכת סמלים שבה לכל סימן יש משמעות אינדיבידואלית", הסביר החוקר טיילן.
לפנייה לכתב/ת 
