סכנת הביוב בנגב: "עלול לפגוע בתושבים"

הביוב בבורות הספיגה ביישובים הבדואים, המוכרים והבלתי מוכרים, אינו מטופל. הוא חודר לאדמה ומשם הדרך למי התהום או ליישובי הסביבה - ובהם באר-שבע - קצרה. כך עולה ממחקר חדש, המתריע מפני סכנה בריאותית חמורה בשל מי ביוב שאינם מטופלים ביישובים הבדואים בנגב.

במחקר, שערך החוקר ד"ר קלייב ליפקין, מנהל המכון לחקר מים חוצי גבולות במכון הערבה ללימוד סביבה, במימון קק"ל והמכון עצמו, נמצא כי קיימת סכנה לחיי אדם ביישובים הבדואים וכי נזקי המפגע הסביבתי שמקורו באותם יישובים צפויים להגיע גם לבאר שבע. "בקהילות בדואיות רבות בנגב יש מחסור בגישה למי שתייה בטוחים ולתשתיות טיהור מים. בתי אב רבים נסמכים על אמצעים יקרים, לא יעילים ובעייתיים מבחינה סביבתית, בהם בורות ספיגה. הביוב בבורות מחלחל למי התהום, שמשמשים מקור חשוב למי שתייה בישראל. הביוב מזהם הן את הקרקע והן את מי התהום ומהווה בסכנה בריאותית ציבורית רצינית מבחינת מחלות", כתב ד"ר ליפקין במחקר. הוא ציין כי ביישובים הבדואים המוכרים והן הלא מוכרים הבתים אינם מחוברים לתשתיות ביוב נאותות.

בור ספיגה באום בטין שבנגב(צילום: מתוך המחקר)

מדובר על מחקר חדש שנערך ביישוב אום בטין בנבב. המחקר יוצג בכנס באוניברסיטת בן גוריון בתחילת החודש הקרוב העוסק במים, סניטציה ובריאות במגזר הבדואי בישראל. צוות החוקרים דגמו את איכות מי השפכים ומי הביוב שמצטברים ועומדים ביישוב הבדואי אום בטין, אשר אינו מחובר לתשתיות ביוב. החוקרים גילו תנאי סניטציה קשים שאף מהווים סכנה לחיי אדם. הבריכות הגדולות של מי ביוב שזורמות מהבתים, התגלו כמזוהמות ומלאות חיידקים, כאשר בין היתר התגלה ריכוז גבוה במיוחד של נגיף האי-קולי.

היישוב אום בטין, שהוכר בשנת 2004 על ידי המדינה, ממוקם על כביש 60, כ- 10 קילומטרים צפונית מבאר שבע ומונה 3,274 בני-אדם לפי מרשם האוכלוסין. לפי סקר שנערך על ידי AIES (מכון הערבה ללימודי הסביבה) 85% מתושבי הכפרים המוכרים העידו כי השפכים שלהם מגיעים לבורות הביוב בכפר, כאשר מי השירותים מובלים לבור הביוב ואילו המים האפורים זורמים באין מפריע לקרקע. 37% מהנשאלים הביעו מודעות ודאגה בנוגע להשפעה המזיקה שיש לבורות הביוב, הנמצאים בקרבת הבית ואף הזהירו את הילדים שלהם מלהתקרב לאזור.

(צילום: מתוך המחקר)

בסקר התגלה כי בורות הביוב הם לא יותר מאשר בור באדמה, ללא כל אמצעי איטום, דבר שעלול לזהם את מי התהום. 95% מהנשאלים ציינו כי הם סובלים מיתושים, בייחוד בקיץ, בגלל השלוליות של מי הביוב שמצטברות על הקרקע. "הביוב הזה פשוט נשפך לסביבה ללא טיפול וללא פיקוח", אומר ד"ר ליפקין בראיון ל-ynet.

החוקרים דגמו את מי הביוב בבורות באום בטין במהלך שנת 2017. בסך הכול הם ביצעו חמש דגימות בכפר וניתחו את הממצאים, אך למרות הדגימות המעטות יחסית ניתן להשליך מהן גם על יישובים אחרים, שכן בכולם אין תשתיות. יש לציין כי בהמשך צפוי הצוות לבצע סבב בדיקות ודגימות נוספות.

(צילום: מתוך המחקר)

(צילום: מתוך המחקר)

החוקרים בדקו שני פרמטרים, מליחות וקוליפורמים צואתיים. התקן הישראלי מאפשר רמת מליחות של עד 1.4 במי קולחין. אך הבדיקות הראו חריגה משמעותית ומדאיגה ממה שהתקן מאפשר, לפעמים עד כמעט פי 1.5 מהמותר. אך מה שמדאיג עוד יותר היה הממצאים הנוגעים לקוליפורמים צואתיים. התקן הישראלי מאפשר בהזרמת מי קולחין לטובת השקייה - עד 10 יחידות ל-100ML. במי קולחין לסביבה התקן מאפשר עד 200 יחידות ל-100ML. אבל בבדיקות מספר היחידות ל-100ML היה גבוה מדי בכדי לספור. "ספירת החיידקים היא באלפים. זה אפילו לא קרוב לסטנדרנט. אנחנו מדברים על ביוב ללא טיפול. והביוב הזה נשפך לסביבה או מגיע דרך בורות הספיגה לערי הדרום. זה נגד החוק. וזה לא רק עניין בורות הספיגה. יש מקרים בכפר שבהם הביוב נשפך לנחל חברון, שמגיע לעומר, באר שבע וממשיך הלאה", אומר ד"ר ליפקין.

לדבריו, "יש 13 כפרים מוכרים מזה 10 שנים. יש את חורה, כסייפה, היישובים המוכרים. בנוסף להם, יש את אום בטין ו- 12 אחרים. אין הרבה הבדל בין הכפרים המוכרים האלה לבין הלא מוכרים. ואם הם מוכרים, למה אין להם את השירותים הבסיסיים כמו כל יישוב אחר? למה צריך לקחת למדינה יותר מ- 10 שנים לעשות ליישובים האלה תוכנית אב. ולצד זה יש הרבה בעיות סביבתיות ופגיעה בבריאות הציבור. ביוב זורם ללא הפסקה, ללא טיפול או פיקוח והגיע הזמן לטפל בדברים הבסיסיים האלה".