להפגין בת"א, לעתור בי-ם, לפחד בעוטף עזה
כמה קל להיות הומני ממרחק. הארגונים שדרשו מבג"ץ לאסור על צה"ל להשתמש בירי חי על "המפגינים הלא אלימים", העניקו מופע צבוע של חמלה
מפגינים בגבול רצועת עזה(צילום: MCT)
יש מכנה אחד משותף בין המפגינים בתל אביב נגד "גירוש הפליטים" – שהוא בעצם הרחקת המסתננים – לבין כותבי המאמרים, נואמי הנאומים ומגישי העתירות נגד הירי ב"מפגינים שוחרי השלום" ליד הגדר בעזה, שהם בעצם פורעים המנסים לפרוץ את הגדר. אלה כמו אלה, מגלים הומניות וחמלה ממרחק בטוח, הרחק מאלימות המסתננים, הרחק מעפיפוני התבערה וממטעני החבלה על הגדר בעזה. כל כך נח להחרים מהוליווד, להפגין בתל אביב ולעתור בירושלים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
את הדוגמה המקוממת ביותר להתחסדות סיפקו ארבעה ארגונים המתיימרים להגן על "זכויות" – יש דין, האגודה לזכויות האזרח, המרכז לשמירה על הזכות לנוע (?!), והמוקד להגנת הפרט. ארבעתם עתרו לבג"ץ בדרישה להורות לצה"ל לא לירות ירי חי אל מפגינים תושבי רצועת עזה.
בעתירה מתוארים הפורעים העזתים במונחים מפויסים: "אזרחים לא חמושים... שאינם מסכנים באופן ממשי ומיידי חיי אדם". כלומר, הפורעים האלה, המשלחים עפיפונים להצית שדות, הטומנים מטעני חבלה סמוך לגדר ומחבלים בה, ה"מפגינים" שמנסים - ולעיתים מצליחים – לפרוץ את הגדר המגנה עלינו - כל אלה, לדעת העותרים הרחומים, לא מסכנים "באופן ממשי ומיידי" את חיי התושבים בעוטף עזה. לא ממש ולא מייד. אולי אחר כך. אולי קצת.
עתירת ארגוני השמאל הייתה עוד אקורד בסימפוניית "החמלה" שמנגנים ארגונים ואנשי שמאל ואולי אבן נוספת בגבם של חיילי צה"ל המגנים בגופם עלינו, תושבי היישובים הסמוכים לגדר, במה שקרוי "עוטף עזה". בעודם נערכים אל מול הפורעים העזתים, סופגים החיילים קיתונות של ביקורת והכפשות בגבם על "האצבע הקלה", או "הדגל השחור" המתנוסס מעל הפקודות שהם ממלאים.
עפיפון בוער בדרך לעוטף עזה(צילום: רויטרס)
כך נכתב בכתבה נפלאה שראיתי: "500 מפגיני שמאל בתל אביב במחאה על הרג המפגינים בגבול עזה: 'המתקפה כנגד פעולה שהוכרזה לא-אלימה היא פשע נגד האנושות והפרה של זכויות הפלסטינים לתבוע את סוף המצור ואת זכותם לשוב', אמרו מארגני ההפגנה".
כך צועדים הצדקנים במרכז תל אביב למען זכויותיהם של העזתים לשוב, בלי לומר לאן, ולמען זכותם ליידות בקבוקי תבערה, לשרוף ולחבל בהפגנה לא אלימה. "צבא הטרור", גידפה לא רחוק מכאן סהרורית אחת את החיילים, כשעמיתה מנציח את הפגנת היחיד ומיד רץ להעלות בפייסבוק.
אי אפשר עוד להבליג. איננו רשאים עוד לסמוך על בג"ץ שישליך את ארגוני הזכויות מכל המדרגות ואיננו יכולים להסתפק בתמיכה המוסרית שאנחנו חייבים בה כלפי חיילנו העומדים על הגדר. אנחנו, המתגוררים ביישובי עוטף עזה, שילדינו הם מטרות למחבלי החמאס; ששדותינו מועלים באש (לא-אלימה) פעם אחר פעם; אנחנו המתגוררים ליד הגדר שאותה מבקשים העזתים לפרוץ כדי להגיע אל בתינו (סליחה, לשוב הם מבקשים), אנחנו הצדקנים. גם לנו יש זכויות, ובראשן הזכות לחיות בשלום ובשלווה. וגם לנו יש חובות ובראשן החובה לתמוך באלה המסכנים עצמם למעננו.
תמיר עידאן הוא ראש מועצת שדות נגב בעוטף עזה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו ל-ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
תמיר עידאן
צילום: רפי בביאן
מומלצים
