נרים כוס יין לחיי היקבים בארגנטינה
את סוף מסעו באגנטינה העביר סער כשהוא טועם יינות ורוכב על אופניים עם חברים בין הכרמים שבאזור מנדוסה. אחרי שהתאושש המשיך אל היעד הבא: מפלי האיגואסו. משוחרר באמריקה, פרק 18
סוף השבוע הראשון של פברואר. שמונה חודשים עברו מאז שעזבתי את ישראל, מאז שעזבתי את הבית. בטיול הכל קורה כל כך מהר. פתאום המשפט "איך הזמן טס כשנהנים" מקבל משמעות ממשית. בסוג כזה של טיול, שכבר הופך לצורת חיים, אפשר גם להפוך את המשפט ולהגיד "איך נהנים כשכל הזמן טסים" – טיסות ממקום למקום, ממדינה למדינה, מיבשת ליבשת. אני מגלה נופים חדשים, מכיר אנשים חדשים, שומע ולומד שפות שאף פעם לא הכרתי, או שרק שמעתי אותן בשירים ובטלוויזיה. קל מאוד להתמכר לטייל, זו התמכרות טובה, אבל היא יכולה להיות יקרה, בעיקר למי שלא יודע לטייל נכון.
אם נחזור אחורה, לפני שמונה חודשים עוד לא ידעתי בכלל שאני טס לטיול ארוך. השתחררתי מהצבא כקצין בקבע, ובן רגע, בדיוק שלושה ימים לאחר השחרור, כבר עליתי על המטוס בדרכי להדריך במשלחת של הסוכנות היהודית בטקסס. לא היה לי זמן אפילו לחשוב איפה אני רוצה לטייל. אבל לאט-לאט, משיחות עם אנשים בדרך, התחלתי לקבל כיוון. מי בכלל אמר שצריך לטייל עם יעד מוגדר?
את החלום הראשון להגיע לאנטרקטיקה הגשמתי ובגדול. אל נהר הצבעים בקולומביה הבטחתי שאחזור בעונה המתאימה. החלום הבא שלי היה הקרנבל בברזיל. התלבטתי מאוד מה לעשות, את הקרנבל אפשר לחוות בצורות ובמקומות שונים. הוא נחגג בכל עיר בברזיל באופן אחר.
בינתיים, הגענו כבר לסוף השבוע הראשון של פברואר, והקרנבל מתקרב. כמעט שבועיים בעיר פוקון שבצ'ילה חתמו את הטיול שלי במדינה הזאת ושמתי פעמיי לכיוון מנדוסה שבארגנטינה, מתקדם צפונה לעבר הגבול עם ברזיל.
למנדוסה, נסעתי עם גל ורן שהכרתי במהלך הטיול, שני חברי ילדות שיצאו ביחד למסע הגדול. מנדוסה הזכירה לי מבחינת המראה שלה את תל אביב לפני כמה עשרות שנים. לא שהייתי בחיים בתקופה הזו, אבל מהתמונות זה נראה ככה.
בסוף השבוע הכיכר המרכזית בעיר הופכת ליריד אומנים גדול. כששוטנו ברחובות הבחנו לפתע מרחוק בפסל גדול של מנורת שבעת הקנים עם כיתוב בעברית "טיילת מדינת ישראל". הייתי חייב לעצור ולהצטלם. ללא ספק רגע של גאווה ישראלית.
אז מה מיוחד בעיר הזו ולמה שווה להגיע לשם? הכפרים הסמוכים גדושים בייקבים, כרמים ובחלקם יש אפילו מבשלות בירה מקומיות. נסענו לסיבוב בין הכפרים הללו לכמה ימים שבמהלכם שכרנו אופניים. במשך שלושה ימים רכבנו בין הכרמים עם גיטרה על הגב ונהנינו מחופש אמיתי ורגוע.
במהלך ביקור ביקבים, תמורת תשלום סמלי, מקבלים כוסות ליין, לבן, ורוד ואדום. טעמנו מסוגים שונים של יינות – מבעבעים, אדומים, יבשים, מתוקים, חמוצים, ופירותיים. עם היין הגיעו גם השוקולד, ומתאבנים טעימים שרק עשו לנו חשק להישאר במקום עוד ועוד.
אחרי שלושה ימים שבהם ראשינו הסתחרר מכל היינות, ונאלצנו לרכוב על האופניים בצורה קצת עקומה בדרכינו בחזרה להוסטל, ביררנו לגבי דרכו הגעה ליעד הבא. הכוונה שלי הייתה להיכנס לברזיל מארגנטינה דרך מעבר יבשתי בעיירה הסמוכה למפלי האיגואסו המפורסמים.
החלטנו שנוסעים לעיר פוארטו איגואסו (Puerto Iguazu). ממבט קצר במפה על הדרך המתוכננת, התלבטנו באיזה כלי תחבורה לבחור - אוטובוס זול או טיסה שעלתה פי 3. הטיסה ארכה כ-4 שעות ונסיעה באוטובוס 36 שעות. כן, 36 שעות.
בגלל שהיינו כבר רגילים לנסיעות ארוכות, אמרנו לעצמנו שנוריד כמה סרטים לפלאפון וככה תעבור הנסיעה מהר. בכל זאת, מחיר הטיסה היה יקר, וזה לא שחסר לנו זמן. עוד יום או פחות יום, זה לא קריטי. קיווינו שהמחשבות האלו ילוו אותנו גם תוך כדי הנסיעה, ולכן קנינו את הכרטיסים לאוטובוס שייצא למחרת.
המשך בשבוע הבא
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף היכנסו לעמוד הפייסבוק או לחשבון האינסטגרם שלו .