לצלול בתוך כפר שקפא בזמן
דור ואדאס אוהב לטייל, לצלול ולצלם - אך החיים עמוסים ואף פעם אין זמן. לכן הוא "המציא" את "טיולי סוף שבוע", גיחות קצרות, אינטנסיביות ומתוכננות היטב ליעד שנבחר. אחיו חשב שאי אפשר להספיק הרבה ב-3 ימים, אך הטיול הוכיח אחרת. יומן מסע
תמיד טיילתי ואהבתי לטייל, אבל אחרי שהתחתנתי והפכתי לאבא ולבעל עסק נאלצתי להמציא את מה שאני קורא לו מאז "טיולי סוף שבוע". זה קרה אחרי שחזרתי הביתה מטיול צלילה בן עשרה ימים וראיתי את המבט העייף של אישתי בעיניים. הבנתי שזה היה ארוך מדי לשלב הזה בחיים ושאצטרך לשנות משהו.
צללתי מתחת לקרח בים הלבן – ואלה התמונות שצילמתי
טיולי סוף השבוע מתמקדים במטרה מצומצמת, מסתפקים בטיסת לילה קצרה יחסית ובעיקר - נמשכים מיום חמישי (לכל היותר רביעי) עד שבת. הגיחות הללו כוללות מרתון של צילום, נסיעות והרפתקאות לא צפויות שתמיד קורות בדרך. בקיצור, כל מה שאני אוהב בחו"ל.
מאז שהתחלתי לצאת לטיולים כאלה גיליתי ששעות הטיסה ללא ילדים - שפעם, בהיותי רווק, קיללתי - הן כעת זמן מנוחה מבורך. גיליתי גם שתכנון הטיול עצמו מהנה מאוד בשבילי ושגלומות בו הרבה מההתרגשות והציפייה.
כצולל נלהב באתרים של ספינות טרופות ושברים למיניהם שנחים בים שמחתי לגלות באינטרנט אגם בשם קפו דה אקווה (Capo de’ aqua), הממוקם במחוז אקווילה שבאיטליה (הסרט "ליידי נץ" צולם שם). המקום נראה כיעד פוטנציאלי לטיול סופ"ש.
הכפר המקומי, ששכן פעם ליד זרם נחל, נבנה לצד הריסות של כפר ישן יותר. במקום נותרו חורבות של כנסיית אבן עתיקה ובתים שנבנו סביבה. לפני כמה עשרות שנים החליטו תושבי המקום להרחיב אזור נמוך של הנחל לאגם לצורכי השקיה, שתייה וכו'. כך נוצר אגם מלאכותי שהציף את כל הריסות הכפר הישן. מאז קפאו הריסות הכפר בזמן בתוך האגם שהטמפרטורות של מימיו קבועות לאורך כל השנה – שש מעלות צלזיוס.
כך או כך, תכננו את סוף השבוע באופן הבא: טיסה לרומא בלילה שבין רביעי לחמישי; בבוקר נסיעה של שלוש שעות לאזור; ביקור בעיר העתיקה אקווילה הסמוכה לאגם; לינה בבית אירוח משפחתי בכפר; צלילה אחת ביום שישי וצלילה שנייה בשבת; נסיעה חזרה וטיסה לארץ בשבת בלילה כדי להגיע לעבודה בראשון.
רק את מזג האוויר לא בדקנו, למרות שהיינו בחודש ינואר. טעות גדולה. סופת שלגים פקדה את אירופה בתחילת 2017. הסופה, שבשילוב עם רעידת אדמה קברה במחוז אקווילה מלון על יושביו, פשוט באה אחרינו בזמן שנסענו מרומא מזרחה. שעה לאחר שהגענו לעיר אקווילה החל לרדת שלג חזק. היינו עם אוטו שלא מתאים לנסיעת שלג ו-GPS מבולבל כשניסינו לחפש את הכפר ואת המקום שבו היינו אמורים לישון. בזכות הרבה מזל הצלחנו לתפוס בטלפון דוברת אנגלית ואיטלקית, והיא עזרה לתרגם לבעל הבית את מיקומנו והוא אסף אותנו בג'יפ.
כשרצינו להתלבש בבקתה הקטנה הסמוכה לאגם, התבקשנו לא לעשות זאת כי זה מרטיב את הרצפה. קור זה לחלשים, אז התלבשנו בשלג. כמובן שאחרי חצי שעה של צלילה ברחנו החוצה קפואים.
זו התרגשות מיוחדת לצעוד בזמן ששלג יורד מלמעלה ולהיכנס לאגם עם הבטחה כזו בתוכו. הצלילה עצמה, אחרי שמתרגלים לקור ולפני שהוא מכה בחזרה, היא מדהימה. נקודה. בתים, חצרות, דרכים ואפילו שני עצים שוכנים מתחת למים באותה צורה שבה היו כבר הרבה שנים.
קשת שלמה מאבנים, קשתות קטנות שהיו חלק מגשר קטן שאולי חצה בעבר נחל. תמיד מצאתי קסם בחפצים שהוטבעו ושהזמן עצר בהם מלכת. עד אותה צלילה לא ראיתי מתחת למים מבנים ועצים, וגם לא מאז.
הצלילה נערכת במקום קטן יחסית. העומק הוא עד שישה מטרים, ואת כל האתר אפשר לכסות בצלילה אחת. אפשר לצאת להמשך הנחל וליהנות מיופי של צלילת זרם, כך נאמר לנו, אבל לא ניסינו. מי שמחפש את הנקודה במפות גוגל נא ללחוץ Lago Di Capodacqua.
אחרי שעליתי למטוס נרדמתי תוך שנייה. הייתי עייף מטיול סוף שבוע מדהים ואתר צלילה קטן שיצר עבורנו הרפתקה גדולה של הרבה מעבר, של היתקעות בשלג, של עיר עתיקה, צלילה מיוחדת וכרגיל הזמן המשותף הכי טוב שיש לי עם אחי, החבר הכי טוב שלי.
ספרו לנו על המסעות שלכם בפייסבוק של ynet חופש
לפנייה לכתב/ת 
