עיצוב עם קריצה ואומנות שהולכת על בטוח: שובו של יריד "צבע טרי"
תערוכה שנותנת הוראות הפעלה לאומן המתחיל, חנות ממתקים מעוצבת, שולחן יום הולדת בסגנון דני והתייחסות למאסטרים הגדולים כמו פיקאסו ומאטיס. אז מה התחדש בעשייה האומנותית והעיצובית בארץ? חוויות מביקור ביריד "צבע טרי"
יריד "צבע טרי" שנפתח אתמול (ה') חוגג את המהדורה העשירית שלו. זה לא מובן מאליו בארץ שלנו, שהדבר היחיד היציב בה הוא חוסר יציבות, כשהבירוקרטיה מצטיינת בדיכוי יוזמות משובחות, כשתקציבים אינם בנמצא - השעטנז הישראלי הייחודי הזה הצליח לחצות את כל המכשולים בדרך ולהרים ראש שנה אחר שנה.
יפה לראות איך במהדורה העשירית שלו, היריד שמאחוריו עומדת יפעת גוריון (יחד עם שרון טילינגר) אכן התבגר, וזה נאמר כמחמאה. "צבע טרי" התחיל עם שאיפות בינלאומיות שלא התגשמו. ישראל אינה יעד אטרקטיבי עבור גלריות מחו"ל. יחד עם זאת, כמות הגלריות הישראליות אינה מספקת כדי להחזיק יריד אומנות כמו שמקובל בעולם ולכן נדרש מודל אחר. הראש הישראלי ממציא לנו פטנטים וכך נולדה חממת האומנים – מתחם אומנים עצמאיים שיציגו לצד מתחם הגלריות. כך הגיע היריד למהדורתו העשירית עם המספר הנמוך ביותר של גלריות מסחריות ישראליות בתולדותיו.
לטורים נוספים מאת דבי לוזיה ב-ynet
פולנטה על קנדינסקי ותערוכה ישראלית בניו-דלהי
בעבר היו מהדורות שנדמו יותר לאירוע לכל המשפחה מאשר ליריד אומנות מקצועי, אבל הפעם יש תחושה של אירוע מהודק יותר, שברור לעצמו וגם לקהל. יש אומנות, המחולקת לפרוייקטים ולחממת האומנים, ויש עיצוב, וכל קטגוריה מוצגת בביתן משלה.
לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן
השנה יריד צבע טרי מתקיים במרכז הירידים. התנועה במרחב מרווחת ונוחה, כל המציגים קיבלו שטחי תצוגה יפים בגודלם ונעים ונוח להתבונן במוצגים. עד שנה זו, ברוח הפרטאץ׳ הישראלי, נאלץ היריד לנדוד ממקום למקום. האילוץ הזה הפך לסוג של אידיאולוגיה, כאשר חשיפת המיקום הפכה לאירוע בפני עצמו.
הדיל של צבע טרי עם הנהלת מרכז הירידים כולל מתנה בצורת ציורי קיר על הבניינים המשמשים את היריד. אלה אומנם בניינים ישנים אבל נעימים בפרופורציות שלהם, ועכשיו הם גם נראים טוב מבחוץ הודות לעבודתם של שני אמנים הפועלים במרחב הציבורי: בועז סידס המכונה Untay וליאור בנטוב המכונה Pesh.
שבירת קטגוריות
כפי שכתבתי לא פעם, ולאחרונה גם בראיון שערכתי עם המעצב/אדריכל רון ארד, הגבול בין קטגוריות כמו אומנות ועיצוב הולך ומיטשטש. גם האומנים והמעצבים בועטים בהגדרות שדורשות התחייבות לקטגוריה זו או אחרת. כך נמצא את גלריה גל גאון השנה במתחם הפרוייקטים האומנותיים למרות שבשנים קודמות מוקמה במתחם העיצוב. אכן, הגלריה מציגה שילוב של אומנות ועיצוב וכפי שאומר גאון - בעוד כמה שנים הגבולות יהיו פרוצים לגמרי. גם מרתה ריגר, שזו הפעם השלישית שלה ביריד, הציגה לראשונה במתחם העיצוב ועכשיו אחרי שעבודות הקרמיקה שלה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בעולם, היא מזדהה יותר עם הקטגוריה של אומנות. כפי שהיא מספרת: "מישהו אמר לי שאם אפשר לשבת על זה - זה עיצוב, ואם לא - זו אומנות. אז אי אפשר".
קלאסיקה ישראלית
מה ניתן ללמוד מהיריד על העשייה האומנותית העכשווית בארץ? ובכן, יש לקחת בחשבון שהוא מייצג אומנים נבחרים רק מתוך אלה שהגישו מועמדות. ישנם בוודאי רבים שכלל לא הגישו, שאולי עושים דברים אחרים לגמרי. הדבר הבולט השנה הוא העיסוק בציור, בעיקר פיגורטיבי, עם מוטיבים קלאסיים. הציור הרוסי האיכותי מצא את מקומו (אחרי זמן רב) באומנות הישראלית. האומנות של לנה רבנקו (בביתן של גלריה נוקס) וסטלה למיחוב כבר לא נחשבת גלותית. אפרופו השפעה רוסית, בהחלט אפשר לחוש את השפעת קבוצת ברביזון החדשה בהובלת זויה צ׳רקסקי על הציור העכשווי. יש גם התייחסות למאסטרים הגדולים כמו פיקאסו, רובנס ומאטיס. האומנות הישראלית בגירסת "צבע טרי" הולכת על בטוח וחושבת על הרוכשים הפוטנציאליים. אבל ככה זה בדרך כלל בירידים בכל העולם.
הוראות הפעלה לאמן המתחיל
פרוייקט אומנות מעניין (ולא בגלל שאני משתתפת בו), עוסק בשדה האומנות עצמו. הצלמת מיכל רז הרדוף פנתה לנשים משפיעות בשדה האומנות בבקשה לבוא אליה לסטודיו לענות על שאלות שמעניינות כל אומן מתחיל: מה צריך לעשות כדי לחדור לשדה? היא יצרה סרט וידאו המאגד את כל העצות שהיא קיבלה מגלריסטיות כמו נעמי גבעון, עדי גולדנר (גלריה רוזנפלד), מיכל פרידמן (גורדון) ואנוכי, אוצרות כמו דניאלה שלו ממוזיאון ישראל, מרי שק, רז סמירה. שולמית נוס ואחרות, סך הכל 20 נשים שיצרו מאגר מידע מרוכז ובעל ערך, מעין "הוראות הפעלה" לאומן המתחיל. לא מעט נשים העדיפו לא להשתתף בפרוייקט, ההסבר, על פי האומנית, למרבה ההפתעה, כרוך בבעייתיות עם דימוי גוף. ללמדכם שיש כוחות חזקים מעמדת כוח בשדה. התערוכה מורכבת מפורטרטים של כל המשתתפות במדי דיילת אוויר. יועצת לפרוייקט: קרן שפילשר. אוצר: גיא מורג.
עיצוב
יש רעננות וקלילות בעיצוב הישראלי, שמרשה לעצמו לא להיות רציני מדי, בניגוד לאומנות שנורא משתדלת. עיצוב עם קריצה של אורית שרמן, חנות הממתקים של רלי סמית ואסנת יפה, כלי הכלאיים של טל בטיט. יש גם גופי תאורה מקסימים של מיקה בר, חן ביקובסקי לפופאפ לייטינג וגם סטודיו ויהי, שזו לא הופעתם הראשונה ביריד. גם המותג הוותיק של דניאלה להבי ז״ל משתתף ביריד. בנה, אורי להבי, פיתח גישה הוליסטית יותר המציעה לייפסטייל מעוצב על פי המורשת של אמו. העיצוב של הדוכן מרהיב, כמו גם הדוכן של סאגה, גלריה לעיצוב ביפו.
בכל זאת בינלאומי
הבריטים יודעים יפה לקדם את האומנות שלהם, והמועצה הבריטית יחד עם קרן קלור הישראלית, החלה לעשות זאת בפסטיבלים שונים בארץ תחת הכותרת Show UK. במסגרת היריד מועלית הופעת המחול ״האני האינסופי״ של טום דייל. בתחום העיצוב, ידוע שהסקנדינבייים הם האלופים ובביתן העיצוב (13) מוצג שולחן יום הולדת דני, המורכב מפריטים של מעצבים שונים עם נגיעות נורווגיות. יפה לראות כיצד שולחן ערוך משקף תרבות מקומית.
קצרה היריעה מלפרט את כל הראוי לפירוט. יש גם את תערוכת העשור, את פרוייקט הגלויה הסודית. בשביל זה יהיה צורך ללכת ליריד. רמת העבודות אינה אחידה אבל כל אחד יכול למצוא שם דברים לטעמו ובאמת לקבל תמונה רחבה של טרנדים עיצוביים ישראלים.
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אומנות מדי שבוע.
