"נשמתי נמכרה". מכתב משורדת זנות לח"כים
עם כל לקוח היטשטש הגבול בין אהבה, מין, עבודה, נורמלי, לא-נורמלי, מעוות ותקין. הייתי בדיכאון, התמכרתי לסמים, רציתי למות. אני יצאתי מזה, אבל רבות עדיין שם. במושב הכנסת הקרוב אתם חייבים לקדם את חוק הפללת הלקוח
הלקוחות ביקשו ממני לעשות את מה שלא יכלו לבקש מנשותיהם. הם עצמם נהגו לומר לי את זה. כשהם שילמו לי כסף עבור מין, הם בעצם קנו אותי. ואז "מותר" היה לעשות בי מה שרוצים, גם אם זה משפיל וכואב. מבלי משים, לא רק גופי אלא גם נשמתי וכבודי נמכרו. עם כל לקוח, עם כל מפגש זנות שכזה, הביטחון העצמי יורד והשנאה העצמית גוברת. הגבולות בין אהבה, מין, עבודה, נורמלי, לא-נורמלי, מעוות, תקין - כל אלה מיטשטשים ומתערבבים זה בזה. הערך העצמי שלי כבת אדם הלך ודעך.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כשעסקתי בזנות הרגשתי שקופה. חסרת פה וחסרת הגנה. לא היו לי מקורות עזרה ותמיכה ולא ידעתי על אמצעי שיקום. הסטיגמה החברתית הפנתה כלפיי - ועדיין מפנה - אצבע מאשימה, נגעלת ומשפילה. למי יכול להיות אכפת מזונה? אלה גם חלק מהסיבות שבגללן נשים רבות מתקשות לצאת ממעגל הזנות. מי שלא משתקמת, נדונה למוות נפשי מהיר ובטוח. אם היא מחזיקה מעמד, היא עלולה להגיע גם למוות פיזי.
בהתחלה סיפרתי לעצמי שאני אישה ליברלית, אפילו מגניבה, שבוחרת לעשות עם הגוף שלי מה שהיא רוצה. הרי אף אחד לא הצמיד אקדח לרקה שלי. אבל הזנות שלי הייתה בחושך, תרתי משמע. היא התנהלה בסודי סודות ולוותה בדיכאונות, בהתמכרות קשה לסמים ואלכוהול. בסוף כל מה שרציתי זה למות.
עם הפוסט-טראומה משנים של זנות אני מתמודדת גם היום. אחרי היציאה הפיזית, הנפש נותרת פצועה. הזיכרונות לא נמחקים. הפלאשבקים והסיוטים לא עוזבים. גם הבושה. הקשיים בכינון קשרים חברתיים וזוגיים בריאים רק מתחילים. הרשימה הזאת ארוכה ומתגלגלת.
גם אני נאלצת להפנות את השאלה העתיקה בעולם לאלה שמנסים להגן על הזכות הליברלית לעסוק בזנות: הייתם ליברלים גם אם היה מדובר באימא שלכם? בבתכם? באחותכם? בבת הזוג שלכם? בכם? האם גם אז הייתם נותרים נאורים-בעיני-עצמכם ומאפשרים לה "לעשות מה שהיא רוצה עם הגוף שלה כי זו זכותה"?
בשנים האחרונות מתפרסמים סיפורים רבים שלנו, נשים שורדות מעגל הזנות. לא רק הציבור, גם מקבלי ההחלטות נחשפו למה שעבר עלינו לפני שהתחלנו לעסוק בזנות ותוך כדי העיסוק בזנות, כמו גם לשיקום ולדרך הארוכה והקשה ביציאה מהמעגל האכזרי.
חשוב לי להשמיע את קולי בעניין החוק להפללת הלקוח, שלפי ההבטחות אמור להיות מקודם במושב הכנסת שמתחיל ביום שני, כי הוא מכיר בעוסקות בזנות ובמצוקות שלהן. אני מקווה שהוא יחולל מהפכה תודעתית וחברתית בנוגע לנשים כמוני. החוק יכול לגרום לציבור לראות נשים שעד כה היו שקופות. הוא יכול להעביר מסר חברתי ברור ומוסרי שלפיו סחר בגופו של אדם אחר פסול ודבר לא יכשיר אותו. אפילו לא "הסכמה הדדית".
אני השתקמתי, כמו רבות אחרות, באמצעות "סלעית", תוכנית לטיפול ושיקום נשים במעגל הזנות של משרד העבודה והרווחה בשיתוף עיריית תל אביב. היא סייעה לנו במתן תמיכה נפשית, כלים להשתלבות בחזרה בעולם התעסוקתי, פתרונות דיור וכל עזרה נדרשת אחרת. נשות הצוות הן הגב שלנו, המלאכיות שלנו, אלה שבזכותן אני יושבת וכותבת את הדברים האלה.
יוצאות מעגל הזנות הן הדוגמה שהשיקום אפשרי. שאפשר להתפרנס בכבוד מבלי לספוג עלבונות, השפלות ועינויים פיזיים. שאפשר להרגיש שוב נקייה. שאפשר לישון בשקט בלילה. שאפשר להרים את הראש בגאווה ולקחת חלק משמעותי בחברה.
כשעסקתי בזנות לא באמת יכולתי להשמיע את קולי. מי יקשיב למי שנמצאת בתחתית הסולם החברתי ועוד מסתתרת בגלל הבושה? התמזל מזלי וקיבלתי בחזרה את עצמי ואת חיי, וכך גם מגיע לכל מי שעדיין מוכרת את עצמה, ופוחדת או לא יודעת או לא מאמינה שאפשר גם אחרת.
עכשיו, כשחזר לי הקול, אני פונה אל מקבלי ההחלטות, שהחל מיום שני יהיה בידם הכוח לקדם את החוק להפללת הלקוח: אנא שמעו, דרכי ודרך אחיותיי, את אלה שעדיין לא שפר עליהן מזלן. היינו שם ואנו יכולות להעיד.
- קו הסיוע הארצי לנשים בזנות: טל': 1-800-200690
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
