"נשארו רק נהרות של דמעות": חברי ההרוגים בשיטפון נפרדים
"הלב נשרף", כתב אחיה של יעל סדן. "איך אקום לשגרה בלעדיה?", שאלה חברתה של אלה אור. "היית הכי חזק, אבל הפעם זה היה גדול עליך", נפרדה חברה מצור אלפי. קרובים וחברים ספדו בפייסבוק לעשרת קורבנות אסון השיטפון. היום יובאו למנוחות שלוש נערות
"אני בטוחה שנאבקת על חייך כמו לוחמת, בציפורניים ובמרפקים", כתבה שיר רווח לחברתה אלה אור ז"ל ממעלה אדומים. גלי בללי ז"ל מגבעתיים "הותירה עולם שלם". אחיה של יעל סדן מירושלים ספד: "אני לא יכול לבכות יותר, רק להיות איתך". החברים והקרובים של תשע הנערות והנער שנהרגו באסון השיטפון בנחל צפית שבדרום נפרדו מהם ברשתות החברתיות. אלפים התכנסו אמש (שבת) לעצרות זיכרון בתל אביב, בירושלים ובמזכרת בתיה - בהם תלמידי מכינת "בני ציון". הם בכו, שרו והתחבקו.
היום (יום א') ייערכו הלוויותיהן של רומי כהן, גלי בללי ועדי רענן.
מסע הלוויה של רומי כהן ייערך בשעה 12:00 בבית העלמין במושב מאור
הלווייתה של גלי בללי תיערך בבית העלמין נחלת יצחק בשעה 13:00
הלווייתה של עדי רענן תתקיים בשעה 18:00 במכמורת
"הלב שלי נשרף"
איתי סדן, אחיה הגדול של יעל סדן ז"ל, כתב לפני הלווייתה: "יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך ולא הספקתי. כל כך הרבה מחשבות שרצות לי בראש שאני רוצה לשתף אותך בהם. יעלי אחותי הקטנה, זה לא נתפס. הלב שלי נשרף, התרסק לרסיסים. אני שבור ולא יודע מאיפה להתחיל ומתחנן שמישהו יעיר אותי מחלום הבלהות הזה".
"הייתי נותן את כל העולם לעוד שתי דקות איתך. הייתי נותן את עצמי כדי להגיד לך שאני אוהב אותך. יעלי אחותי הקטנה, נגמרו לי המילים נשארו רק נהרות של דמעות. למה, למה זה היה צריך לקרות? למה זה צריך להסתיים ככה? אני לא יכול יותר לבכות, לא יכול יותר לכאוב. רק רוצה אותך לצידי, חייכנית ומתוקה כמו שתמיד היית".
גיא שעשוע, שהדריך את יעל בשומר הצעיר, כתב: "השיחות שלנו הגיעו לעומק ולבגרות שלפעמים היה נדמה לי שאנחנו בני אותו הגיל. לימדת אותי, עם הקסם והמנהיגות שהייתה כל כך יוצאת דופן, שבכל אחד ואחת מאיתנו חבויים דברים גדולים. מבטיח לזכור אותך כפי שהיית, את הצחוק והשטויות ואת חיוכך".
"איך קמים לבית ספר בלי אלה?"
שיר רווח, שליוותה את אלה אור במסגרת השירות הלאומי, כתבה: "אני יושבת באמצע הלילה ומתייפחת במרפסת בבית. רוצה לזרוק הכל. כלום לא שווה לי עכשיו חוץ מהחזרה שלך".
"את מרשה לי לספר להם? אמרת לי שאני הסיבה שלך לקום בבוקר לבית ספר, שאת מגיעה לבית ספר כי את יודעת שאני אחכה לך ואוהב אותך כמו תמיד? מה אני אגיד עכשיו? איך אני אקום לבית ספר ולשגרה שאין בהם אלה אור? את מרשה לי לספר להם שכשלא רצית להיכנס לשיעור היינו שוכבות על הספה בחדר מורים ומשחקות ארץ עיר על מעיינות בארץ?".
"ללה שלי, כשמך כן את, הדבר הכי קרוב לאלוקים - אלה ומלאך. תעזרי לשמש להאיר את הבוקר של מחר. אני בטוחה שנאבקת על חייך כמו לוחמת, בציפורניים ובמרפקים".
"היית הכי חזק שהכרתי"
"צור שלנו, היית הילד הכי מיוחד שהכרתי בעולם!", כתבה מאי טיבי מכפר ביל"ו, שבו גדל צור אלפי ז"ל עד מעבר המשפחה למזכרת הבתיה. "בלילה אחרי הבשורה פתחו את הקן בשבילך, הזמינו את כל החברים שלך מבית הספר והמושב. היית הכי חזק שהכרתי, אבל הפעם זה היה גדול עליך. הלב נקרע צור, אוהבים אותך עד אין סוף".
כרמל ברמן-טל, שצור היה חברה הטוב של בתה, כתבה: "יש לי שתי בנות מבטן ולידה, ויש את נטע וצור שהם הילדים הנוספים. בני בית, חברי נפש של אלה מגיל צעיר. שלישייה בלתי נפרדת".
"הלב נקרע, העיניים דומעות והרחם מתכווץ למראה הנוער מוכה ההלם. צור אלפי האהוב, בן יקר שלנו, אוהבים עד אין קץ ובוכים את לכתך ילד קסם. חיוכך יישאר איתנו לעולמי עד. אוהבים וכבר מתגעגעים".
"הותרת עולם שלם ריק ממך"
"יש רגעים בהם הנשימה נעתקת. נגמרות המילים. נשבר הלב", כתבה ערגה ריטר בפייסבוק. "גלי שלי, ילדה של כולנו. מי היה מאמין שכך זה ייגמר? טרם סיימנו את התיכון ואת אינך עוד. היו לך כל כך הרבה חלומות. הלוואי והיית נשארת כאן. עזבת מוקדם מדי והותרת מאחורייך עולם שלם - ריק ממך".
"גלי שלי, באת מאהבה וכעת את עוזבת באהבה, ולי לא נשאר דבר אלא להגיד לך תודה", הוסיפה ריטר. "תודה על השמחה, תודה על האושר. תודה עלייך, על כנות ורגישות. תודה על שהיית עצמך לאורך כל הדרך, תודה על שלנצח תהיי חברה. אני אוהבת אותך. כולנו אהבנו".
"בוקר של לב שבור על חיים צעירים שאינם עוד", כתבה הדס סטנגר מתנועת "כנפיים של קרמבו" שבה התנדבה גלי בללי ז"ל מגבעתיים. "מרכזת סניף מדהימה, קשה לתפוס", הגיבה גל זונדלביץ. "איך מעכלים שאת פשוט לא פה יותר?", כתבה מיכל כהן ושיתפה את תמונתה של גלי.
"את האור בקצה המנהרה"
"עוד ועוד בני נוער מגיעים. חלקם מהשכבה שרק לפני כמה שעות חשבו על בילוי או מבחן מתכונת מתקרב, אחרים משכבות אחרות שמכירים את אגם מהתנועה, מהמושב או משבילי בית הספר", כתב עוז כהן בפייסבוק על מסע הלוויה של אגם לוי ז"ל ממושב חרות.
כהן הוסיף: "אותם צעירים, שעדיין לא צריכים להיות כאן, שואלים שאלות וממתינים לתשובות. אולי ככה זה כשנמצאים בהלוויה של נערה בת 17". חבריה של אגם הניחו אבנים מקושטות מסביב לקברה הטרי, וכתבו: "תמיד תישארי בליבי", "אגמי, את האור בקצה המנהרה", "אוהבת אותך לתמיד".
"קסם של בחורה"
"נכשלנו!!!" כתב אריק, אביה של שני שמיר ז"ל משוהם, ועשרות מגיבים שלחו את תנחומיהם בניסיון לנחם אותו. שמיר סיפר כי ההודעה האחרונה שבתו שלחה בקבוצת הווטסאפ של המשפחה הייתה תמונה מלווה במשפט "אני חיה". שעות לאחר מכן נודע לו על מותה.
"קסם של בחורה. מנומסת ומחויכת תמיד, עדינה ויפה". תיאר אדיר בן טובים את שני שהייתה עמו במועצת הנוער העירונית. "מההיכרות שלי עם שני, אני ממש לא מתפלא שהיא הייתה המבוגר האחראי שכתבה בווטסאפ שהטיול הוא התגרות בגורל. הלב שלי עם משפחת שמיר".
"את הלב שלי"
"עדי אחיינית אהובה שלי, מה אעשה בלעדייך???? את הלב שלי", כתב חן רענן בתגובה לתמונתה בעמוד הפייסבוק של "ידיעות אחרונות". "עדי שלנו", הוסיפה גולשת בשם אתי גליק, "כואב הלב! אני עדיין לא מאמינה ולא מעכלת שלא נראה אותך יותר. כולנו עצובים ושבורים".
"ילדה של אמא שמחוברת לה לטבור ולנשמה, נגדעת ונשטפת ממנה בשברירי רגעים מזעזעים", הגיבה דגנית לוקס להודעה על מותה בעמוד הפייסבוק של המועצה האזורית עמק חפר. "זה לא נתפס", הוסיפה גולשת נוספת,"לא יכולה להאמין. אוהבת אותך תמיד עדי. אובדן ענק ומיותר".
"נתנה את כל כולה בכל משימה"
"אילן תלמידתי המדהימה. נהוג לומר דברי שבח על אלו שהלכו מאתנו. במקרה שלך,תמיד נאמר עליך ובפניך דברי הלל", כתבה סמדר ביזאווי על אילן בר שלום ז"ל מראשון לציון.
בעמוד הפייסבוק של תנועת המד"צים נכתב כי "משפחת המד"צים נפרדת בלב בוכה מאילן שפעלה חמש שנים במד"צים העירוניים ואף קיבלה את אות הפעיל המצטיין לשנת 2017. בכל משימה ותפקיד אילן נתנה את כל כולה ושימשה דוגמא לחניכיה".
"היית חלק חשוב מחיי"
"רק השבוע דיברנו שניפגש ואמרת שאת לא פנויה בשישי כי את בטיול עם המכינה, אבל יכולה להיפגש בשבת. והנה אני יושבת בבית וחושבת שמחר אני כבר לא אפגוש אותך". כך כתבה בפייסבוק ליה סולימני, חברתה הטובה של רומי כהן ז"ל ממושב מאור.
"רומי שלי, את אישיות מיוחדת. כולם כל כך אוהבים אותך. תמיד היית נכונה לתרום ולתת, ואני שמחה על זה, כי כך נפגשנו לראשונה בפרוייקט שהשתתפנו בו יחד. אני לא אשכח את כל הצחוקים שלנו ביחד, השיחות, הצילומים, הבישולים, הטיולים. והיו הרבה".
"היינו שלישייה מאוחדת, ועכשיו נותרנו רק עדי ואני. יהיה קשה להמשיך את החיים בלעדייך. היית חלק חשוב מהם. זה לא נתפס שאת כבר לא תהיי. לא הספקת לחוות את החיים, ואני מצטערת על כך".
"רגישות גדולה, כוחות עצומים"
"מעין אהובה שלנו, השנה זו השנה השישית להיכרות שלנו", כתבה אביב בן שחר בתגובה להודעת חטיבת "מינקוף" בירושלים על מותה של מעין ברהום ז"ל. "ילדה מדהימה ותוססת, חברה למופת ובעיקר עדיין ילדה. אזכור לנצח את הרגעים היפים שלנו יחד ובעיקר את שמחת החיים שלך. אוהבת אותך ובעיקר כואבת על לכתך בטרם עת".
איתן בוכוול, מחנכה, סיפר: "מעין הייתה נערה מלאת חיים, עם חיוך גדול ומלא אור. רכה ורגישה מאד אבל בעלת כוחות עצומים להתגבר ולהתמודד עם כל אתגר או קושי שניקרו בדרכה. מעין ניחנה ברגישות גדולה ויכולת לראות בנפשו של האחר, דבר שהתבטא גם בכישרון המשחק המופלא שלה, ואהבתה לספרות".
אלפים בעצרות זיכרון בת"א, ירושלים ומזכרת בתיה
אלפים התכנסו בכיכר רבין בתל אביב, בכיכר ציון בירושלים, ובאמפי פארק במזכרת בתיה לזכר קורבנות האסון. העצרות המאולתרות נערכו בעקבות פוסט שפרסמה אורי דביר, חניכת מכינת רבין בחיפה, שקראה להתייחד לזכרם של הנערות והנער שנספו.
כ-4,000 בני נוער וצעירים הדליקו נרות בכיכר רבין וכתבו לזכרם של ההרוגים על בד שנמתח בין העצים. בירושלים הגיעו קרוב ל-1,000 בני אדם למעגלי זיכרון ושירה, ומאות מתושבי מזכרת בתיה קיימו את ערב הזיכרון לצור אלפי ז"ל באמפי פארק המקומי.
רחלי חזון טסלר מהתנועה הירושלמית, שהייתה ממארגני הערב בעיר, אמרה ל-ynet: "התכנסנו כאלף איש ואישה כדי להיות יחד ולבכות את האסון הנורא שפקד אותנו. הגיעו לכיכר מכל רחבי העיר, דתיים, חילונים, תלמידות ותלמידי בתי ספר, מכינות, תנועות נוער ואנשים פרטיים כדי להדליק נרות, לשיר, להתחבק, לנחם ולהתנחם יחד".
גם מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות דני זמיר הגיע לכיכר רבין ושוחח עם הנערים. "כולנו כואבים את מותם של עשרת הצעירים והצעירות שמצאו את מותם באסון הנורא. אנו מבקשים לתת לגורמים המוסמכים לבצע את כל החקירות הנדרשות כדי להבטיח שטרגדיה קשה שכזו לא תחזור עוד לעולם".
לפנייה לכתב/ת 
