סיפורם של צוותי החילוץ: "התקווה הייתה שאולי טעינו בספירת ההרוגים"
ראש יחידת חילוץ ערבה בדיוק הכין צהריים, מתנדבת אחרת סיימה לקבל קהל. להם ולחבריהם המתנדבים בנחל צפית היה ברור מה לעשות. "יש משהו שאומר, 'אולי בכל זאת'. בשביל האחוז הזה עושים את כל המאמץ. המהירות להגיע והלחץ היו בשביל לאתר אנשים חיים. זה לא התאפשר"
ההודעה הראשונית לגבי השיטפון הקטלני בנחל צפית התקבלה קצת לפני השעה 13:30 ביום חמישי בקרב אנשי יחידת חילוץ ערבה. היא מונה 85 מתנדבים מרחבי הערבה, רבים מהם חקלאים ורבים שירתו ביחידות המובחרות בצה"ל.
את הדרך לנחל צפית עשה כשאתו קרני לב (52), מתנדבת ביחידת החילוץ אף היא, מאחורי ההגה. "בדיוק סיימתי קבלת קהל במרפאה ודיברתי עם דוקטור אודי הר שמש, גם הוא מתנדב ביחידה. דיברנו על השיטפונות וראיתי שאורי מחפש נהג בדחיפות מיידית לחילוץ בנחל צפית. זו הייתה הודעה קולית ושמעתי בקול שלו שהוא לחוץ. הדוקטור נסע להתארגן כדי לצאת לחילוץ ואני נסעתי הביתה. תוך 3 דקות היינו ברכב יחד עם עוד שני מחלצים ונסענו כמו מטורפים לנחל. אורי היה כל הזמן בטלפון ומקטעי השיחה הבנו שארבעה נסחפו בנחל.
"הדרך לשם הייתה מסוכנת בטירוף. לא נסענו ככה מימינו לחילוץ. לקראת ההגעה למקום הבנו שזה יותר גדול. ירדנו והחבר'ה החלו לתפעל ולפרוס חבלים. אורי נשאר ברכב עם מכשירי הקשר. היה בלגן".
את הניצולים ראתה לב רק מרחוק. היא נכנסה לשטח וניסתה לאתר שורדים. "בדרך נתקלנו בהרבה פרטי לבוש. סנדלים. נעליים. תיקים. באיזשהו שלב העגנו למקום שבו אותרו שתי גופות. ואז איתרנו עוד פרטי לבוש ועוד תיקים. כשהבנו שאנחנו מתקרבים לנקודת החיבור של נחל צפית עם נחל צין עלינו חזרה".
התקווה לאתר מטיילים בחיים כמעט לא הייתה קיימת. "יש משהו שאומר, 'אולי בכל זאת'. בשביל האחוז הזה אנחנו עושים את כל המאמץ. אנחנו מבינים שזה לא הגיוני אבל עושים הכל. המהירות להגיע לאירוע והלחץ היו בשביל לאתר אנשים חיים. זה לא התאפשר לנו", סיפרה.
לדבריה, "היה חשוב לנו לקחת גם את התיקים שלהם, שהכילו טלפונים ודברים אישיים כדי להחזיר למשפחות. מהיותי אימא אני יודעת שכל העולם של בן הנוער שם, כל התמונות וההתכתבויות. זה מה שעבר לי בראש, שאם אפשר להוציא מהם משהו אז אולי תהיה להורים איזושהי מזכרת מהילדים. כל כך רצינו להציל חיים".
כמו פיגוע המוני
"באירוע יודעים איך הוא מתחיל ולא יודעים איך הוא יסתיים", אומר אורי. "ברגע שקורה אירוע קופצים ומפסיקים הכל. שמים בצד עבודה, משפחה, הכל". המחלצים הגיעו לנחל זורם ומולם מפל. "יש סולם של 12 מטר ואתה מבין שהם פשוט נופלים. מי שלא הספיק לרדת בזמן עף מהמפל".
המים ששטפו את הנחל סחפו את הנערים והנערות שהיו במרכז הערוץ, ומי שהיו בצדדים הספיק להיחלץ. מדובר היה בעיקר במזל. "היו צעקות שלנו להתגבר על הרעש של המים והמסוקים. אנשים נכנסו למים עם חבלים כדי להוציא ילדים. שלחנו קבוצות במורד הנחל כדי לראות אם מזהים ניצולים. תוך כדי האירוע קיבלתי טלפון מאחד הנערים שהצליח לעלות למעלה. הוא אמר, 'אנחנו חמישה פה בסדר', אבל בא גל וסחף את כולם. אז הבנתי...".
אורי ציין: "קיוותי כל הזמן שאולי טעינו בספירה. היה קשה להצליב את שמות הילדים, ואנחנו סופרים וסופרים עוד פעם ואתה לא יודע מי נהרג ואף אחד לא זיהה את ההרוגים. זה היה כאוס מטורף. התקווה הייתה שאולי טעינו בספירה ויש תשעה הרוגים".
אתמול (שבת) נפגשו המחלצים עם פסיכולוגית באחד המושבים כדי לשתף בחוויות שלהם. "זה אירוע ממש קשה, ממש כמו פיגוע המוני".
"הוא רץ אליי וצועק: גופות! גופות!"
שחר שגיא (42), בעל עסק להשכרת מלגזות ובעל מסגרייה, היה באמצע הכנת ארוחת צהריים כשהוזעק לאסון הגדול. "בניגוד לאורי לא ידעתי שזה אירוע כזה. חשבתי שיש ילדים שתקועים על מדף סלע בגלל תוואי הנחל. באתי רגוע לגמרי. לא הבנתי בכלל".
שגיא הקשיב לרשת הקשר שהייתה מלאה בדיווחים. אחד המחלצים עלה מולו. "הוא התחיל לצרוח, 'למה לא עונים לי? למה לא עונים לי?' אמרתי, תירגע, אני אצלך. הגעתי אליו והוא רץ אליי וצעק 'גופות! גופות!' ואז נפל לי האסימון של גודל האירוע. משם המשכנו".
שגיא סרק את הנחל מלמעלה וסייע לזהות גופות. "זה מטורף. התחיל לרדת גשם. ואתה חסר אונים כי יש מבול. גם אם אתה רוצה אתה לא יכול להיכנס לנחל לחפש. המסוקים חדלו לסייע בגלל הסערה". לאחר הפסקת החיפושים התהפך נהג משאית בנחל צין, רכב משטרתי נסחף ושלושה רוכבי טרקטורון נתקעו בשטח. האירועים לא פסקו כמעט לרגע.
יורם (45), מתנדב ביחידת החילוץ משנת 2004, היה בצוות הראשון שהגיע לשטח. "הגענו תוך 12 דקות והפעלנו את חיל האוויר. הם עבדו בצורה מעוררת כבוד. ברגע שנגמר למסוק אחד הדלק, השני המשיך. אני רצתי על הגדה הצפונית. ראיתי את התיקים צפים. דיברתי עם המדריך והבנתי שחסרים 21 ילדים. הוא היה בהלם, בשוק. הוא אמר שהוא ראה חמישה נאחזים על הסלעים. הסתבר שהיו תשעה. עוד שתיים ראינו זרוקות בצד הגדה בחיים. למעשה היו חסרים בין 13 ל-14 איש. היה קשה להרכיב את תמונת המצב".
ככל שהזמן עבר ומסוקים ומחלצים נוספים הצטרפו לחיפושים החלו בחילוץ גופות בלבד. "צריך להבין שמה שהעיף אותם יכול היה להעיף כל מחלץ. להבנתי הם עפו מהמפל וכנראה נחבלו בנפילה. כשמתחילים להוציא גופות מבינים שזה אסון. בגלל שראינו פצועים אמרנו בהתחלה שאנחנו עוד בסדר, אולי לא רואים אותם (א"ק: ניצולים), אולי הם תלויים על איזה סלע. זה מה שהאמנתי. אבל ברגע שהמסוק הראשון הודיע שמצא שתי גופות הבנו שאנחנו באירוע מורכב, וכל פעם זה הלך וגדל".
גם יורם מטפח את התקווה לחיים בכל חילוץ. "ב-99 אחוז מהחילוצים אני אומר לעצמי: היום כולם חוזרים הביתה. זה מה שאמרתי לעצמי בלב. אבל ברגע שראיתי את המים של המפל... אבל אתה לא מאבד את התקווה".
רפ"ק נ' (50) ציין כי "גם באירוע זה, כמו באירועים דומים בהיקפם ובעוצמתם, אתה מתנהל בשני ערוצים שונים שחייבים להפריד ביניהם באופן מוחלט: מחד, רגשות ומחשבות שצפים בנוגע לסבל ואבדן מיותרים של הקרבנות, כעס על התרחשות אסון שכזה.
"מאידך, ריכוז ומיקוד מקצועיים בביצוע המשימה שהיא חיפוש נעדרים שיש סיכוי שהם עדיין חיים וכל דקה קובעת עבורם, תוך כדי התמודדות עם תנאי מזג אוויר ושטח שאיננו מורגלים בהם, העלולים לסכן את הצוות והמסוק. ככל שחולף הזמן חודרת ההכרה החמוצה שהסיכויים למצוא נעדרים - קטנים".
סנ"צ גיא חיון, מפקד תחנת ערד, התייחס לחיפושים אחר נהג המשאית, העיד כי אנשיו עדיין אופטימיים, אך אין באפשרותם להיכנס לנחל כיוון שהאזור עלול להיות ממוקש. "יש לנו תצפיות שבעצם פזורות לאורך המאגר והנחל. לגבי כל דבר חריג שאנחנו מאתרים בנחל - אנחנו מעלים מיד רחפן כדי לנסות לזהות במה מדובר. גם סירות מוכנות לכניסה למאגר אם נזהה משהו שקשור לנעדר או את הנעדר עצמו".
חיון הוסיף כי בהמשך יעלו מסוק לאוויר כבכל יום כדי שיסייע לאתר עוד ממצאים הקשורים לאיימן ג'אבר. "החיפושים מאוד מסוכנים, במיוחד עבור מי שהגיע ולא מתודרך ולא מבין איפה אפשר ללכת ואיפה אסור". הוא אמר עוד כי לא ברור עד מתי יימשכו החיפושים, אך אין כוונה להפסיקם כעת.
לפנייה לכתב/ת 
