ואז הגענו למפלי איגואסו
סער נפרד מארגנטינה בנסיעה של 36 שעות לעבר המפלים המרהיבים בגבול ברזיל פרגוואי. לאחר מכן מצא אושר בפארק ציפורים. משוחרר באמריקה, פרק 19
מפלי איגואסו (צילום: סער יעקובוביץ’)
להפתעתנו האוטובוס היה מרווח וכלל שתי קומות עם כיסאות שנשכבים אחורה לזווית שכיבה. אנחנו היינו בקומה התחתונה שמוגדרת כקומת VIP. לכל אחד מאיתנו היה מסך קטן, חילקו לנו אוזניות, ואפילו ארוחה חמה עם פירה ועוף. 6 השעות הראשונות עברו בצורה טובה, אחר כך ישנו, ראינו סרטים שהורדנו לטלפונים ואחרי כל זה נותרו לנו עוד כ-20 שעות נסיעה. התחלנו לדבר עם האנשים באוטובוס, להתחבר עם כולם, אבל לא אשקר שזו הייתה חווייה לא פשוטה. אחרי 24 שעות באוטובוס הגב החל לכאוב והרצון להתקלח גבר, אבל ידענו שבסוף נגיע לגבול עם ברזיל אז התעודדנו.
12 שעות לפני סוף הנסיעה חיכתה לנו הפתעה לא נעימה. האוטובוס עצר באחת מהתחנות ואמרו לנו לעבור לאוטובוס עם קומה אחת, מושבים ישנים ובלי מזגן. תוך כדי הנסיעה הנוף הפך ליותר ויותר טרופי. חלפנו על פני עצים ירוקים, יערות, ולבסוף הגענו לפוארטו איגואסו.
כמו הנוף, גם מזג האוויר השתנה והפך לחם ולח. בגלל שלא הזמנו מראש מקום לינה, עשינו "הליכת מוצ'ילות" בחיפוש אחר מקום לישון. העדפנו לא להזמין מקום מראש כי לפעמים נסיעות כאלה נמשכות יותר מהזמן המתוכנן ולא רצינו לשלם על לילה לשווא.
העיר פוארטו איגואסו נמצאת בארגנטינה בדיוק על הגבול עם ברזיל ופרגוואי. העברנו לילה בהוסטל ולמחרת עלינו על אוטובוס שמוביל לצד הארגנטינאי של המפלים, שם צעדנו במסלולים ליד המים. אפשר גם לקחת רכבת קטנה בתוך הפארק שמובילה לגשר שנבנה במיוחד עליו ומאפשר ללכת מעל המפל. שם התחנה שהרכבת מגיעה אליה נקרא "לוע השטן". בנוסף למפל, במקום מסתובבים גם בעלי חיים חמודים, כגון חוטמנים שובבים שגונבים אוכל מתיקים של תיירים.
פוארטו איגואסו היא העיר האחרונה במסע שלי בארגנטינה, לכן, כמו מקומיים טובים, חייבים לחגוג עם בשר. קנינו בסופר כשלושה קילו אנטריקוט ופילה מיניון משובחים, ועשינו ארוחת מלכים בהוסטל. תודה רבה לך ארגנטינה על שלושה חודשים נפלאים, הגיע הזמן להמשיך הלאה.
את המעבר לברזיל עשינו באוטובוס, כשהפעם הנסיעה נמשכה רבע שעה בלבד. הגענו להוסטל בעיירה הברזילאית פוז דו איגואסו ששוכנת ליד המפלים. מהצד הברזילאי ראינו את המפלים בצורה יותר פנורמית.
שמעתי על פארק שיש בו ציפורים מרהיבות ומי שמכיר אותי כבר יודע שהחולשה שלי הם תוכים, ושזו החיה האהובה עליי. הלכנו לשם, וזה היה גן עדן שכלל קשת רחבה של מעופפים מסוגים שונים ובשלל צבעים. מדהים שאפשר לראות את כולן ביחד, אבל אני מעדיף לראות אותם בטבע, במקום הטבעי שלהם. כנראה שאצטרך להגיע גם לחבל האמזונס שנראה קרוב מתמיד.
כבר אמצע פברואר, וכולם מדברים על הקרנבל. עוד לא החלטתי איפה אחגוג אותו, החלטה קשה כשיש כל כך הרבה אופציות טובות.
המשך בשבוע הבא.
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף היכנסו לעמוד הפייסבוק או לחשבון האינסטגרם שלו .
משוחרר במפלי איגואסו
מומלצים