הבן של פינצ'י מור: "בשנות ה-80 הייתי מתרוצץ בחדרי הלבשה של דוגמניות"
דן, בנה הבכור של דוגמנית העבר פינצ'י מור, גדל בין דוגמניות שהשתזפו על גג ביתו ("תמי בן עמי הייתה משתזפת עירומה עם אמא שלי") ובמשך שנים התחמק ממצלמות ומפרסום. החודש יעלו שני פרויקטים שלו כשחקן - הסדרה "בשבילה גיבורים עפים" והסרט "חטיפה - קו 300", והוא כבר מסומן כדבר הגדול הבא. הריאיון המלא יתפרסם ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 לילות"
כתב: אלון הדר | כתב וידיאו: יפתח כרמלי | צילום: תומריקו | עריכה: גל וולינץ
בשנות ה-80, הבית של פינצ'י מור בצפון תל-אביב היה המקום הכי נכון בישראל. דוגמניות, פוליטיקאים וכוכבי ספורט חגגו מעל קערות של שרימפס בימים שעם ישראל הסתפק בנתחים קפואים של נסיכת הנילוס. בתוך ההמולה הזו הסתובב דן (43), בנם הבכור של פינצ'י ז"ל ועמי. "תמי בן עמי הייתה משתזפת עירומה עם אמא שלי, חני פרי וכל דוגמניות הצמרת על הגג שלנו", הוא נזכר בריאיון. "אימא הדריכה את כל הדוגמניות הצעירות ללכת על המסלול והן היו מתאמנות בבית. הייתי מתרוצץ בחדרי הלבשה של דוגמניות. למסיבת יום ההולדת שמונה אולסי פרי קפץ ונתן לי במתנה כדורסל".
בשיא ההדוניזם התגרשו הוריו, ומור החליט לברוח לאוסטרליה, שם כיכב ברכילות כנער מסיבות. עכשיו הוא נאלץ שוב להתמודד מול המצלמות והפרסום, שהתחמק מהם במשך שנים בישראל. החודש יעלו שני פרויקטים גדולים שלו כשחקן. הסדרה המדוברת "בשבילה גיבורים עפים" (שתשודר בקשת 12 בקרוב). וגם סרט הדוקו-דרמה "חטיפה - קו 300" שישודר ביום שבת הקרוב בקשת 12. הוא מסומן כדבר הבא. בול על משבצת המאצ'ו הכריזמטי עם הנפש המסוכסכת.
מור זוכר את היום האחרון של אימו לפרטי פרטים. "היא רצתה לראות את הים, ישבנו על הספה בגג. היא שמה עלינו ידיים ואמרה, 'זהו ילדים שלי, מלאכים שלי, אני לא יכולה יותר', ואז כולנו נפרדנו ממנה. אמרנו לה, 'אמא, אנחנו אוהבים אותך, די את יכולה ללכת, מספיק, תשחררי'. הרופא שהיה איתנו נתן לה מורפיום. היא נרדמה והוא נתן לה עוד מנה, יותר חזקה. היא כבר לא יכלה יותר לסבול מכאבים. העיניים שלה נעצמו, ופתאום היה מטס עפרונים מעלינו. הרגשנו כאילו היא יוצאת איתם. זכרתי איך כמה ימים לפני כן היא דיברה איתי כי היא הייתה קמה בשחר לזריחה, עולה לגג והציפורים מדברות איתה".
בזכות אמא פינצ'י גם פגש את אשתו לאה. "לא היה ניצוץ. לא הייתי הטיפוס שלה, והיא לא הטיפוס שלי. אבל אימא שלי ביקשה שאביא אותה הביתה. הן התאהבו אחת בשנייה. לאה חיה בשבדיה שנים ולא שמעה עליה. אימא כבר הייתה עם פאה, טיפולים, חלשה. הקשר ביניהן התחזק. לאה לקחה תיק, עברה לגור אצלנו בבית וסעדה אותה".
ומה איתך?
"היא לא ספרה אותי בכלל. אמרתי, 'אוקיי', סתם סטוץ של קיץ כזה. ואני בתקופה הזו נע על הקו. חוזר ורואה אותה עדיין בבית. היא סעדה את אימא עד יום מותה, כמעט שנה. לא אשכח איך היא עשתה לה מסאז'ים ברגליים. הגעתי לאישה שממש בפועל הגיעה לקרסוליים של אימא שלי".
הם ליוו אחד את השני בהלוויה. "כולנו לבשנו לבן כי זה מה שאימא ביקשה. ביקשתי מכולם לצחוק. חיקיתי אותה ברמקול. אנשים התפוצצו מצחוק, בכו ושוב התפוצצו מצחוק. בפנים הייתי קרוע. כשהביאו את הגופה התנתקתי, לא עניין אותי לזהות אותה. ידעתי שהיא במקום אחר".
ההלוויה, אירוע דרמטי שלעצמו, הכילה בתוכה עוד אירוע. "אמרתי שם, 'אני רוצה להגיד לך עכשיו אמא, שלאה פה לידי והיא הבחירה שלי'. החברות שלה ראו בזה הצעת נישואים וביקשו את זה בכתב. אמרתי: כן!".
הראיון המלא: מחר (שישי) במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
