7 עצות לגמילה קלה מחיתולים
הורים רוצים מאוד שתהליך הגמילה מחיתולים של הילדים יהיה יעיל ומהיר אבל לפעמים הם פוגעים בהצלחתו מבלי להתכוון. קבלו כמה טיפים שיעזרו לכם במשימה המאתגרת
הורים רבים מתחילים לגמול את ילדיהם מחיתולים לקראת הקיץ אך לא תמיד בטוחים מהי הדרך הנכונה. הנה שבעה טיפים שיעזרו לכם לגבש דרך וגישה ברורה לגמילה, כך שלא תמצאו את עצמכם מזגזגים ומבולבלים.
1. הודיעו לילד מתי מתחילים
נכון נשמע טריויאלי? אז זהו שלא. לא מעט הורים מחליטים להוריד חיתול ולהתחיל בהחלטה ספונטנית של רגע - כי הבת של חברים התחילה, כי סבתא לוחצת או מכל סיבה אחרת. בקשה לי אליכם - אל תפתיעו. עם כל הכבוד לזרימה ולספונטניות, ילדים זקוקים להכנה מראש, לדעת מה הולך לקרות ואיך זה יראה. כשאנחנו יודעים מה עומד לקרות אנחנו יותר רגועים ופחות חרדים או לחוצים.
איך אפשר לצפות מהילד שישתף פעולה ויבין מה מצופה ממנו אם לא טרחתם להכין אותו בצורה מסודרת מראש? לפני שאתם מתכננים להתחיל, שתפו את הילד. אמרו לו שהוא כבר בוגר ועושה כל כך הרבה דברים בעצמו ובקרוב גם ילמד איך לעשות את צרכיו בסיר. ספרו לו שבקרוב הוא ייפרד מהחיתול ובמקומו ילבש תחתונים של ילדים בוגרים. תראו לו איך הם נראים וכך גם הסיר ואף שתפו אותו בבחירתם.
בזמן הזה אפשרו לו להתנסות בלי ציפייה להצלחות. שימו את הסיר בשירותים - לא בסלון, לא בחדר משחקים ולא במטבח. הציעו לו לנסות, ואם הוא מסרב הניחו ואל תלחצו עליו. תוכלו להציע לפני מקלחת, בזמן שהוא כבר ערום וכך יש יותר סיכוי שיסכים לנסות. הזכירו לו יומיים לפני שמתחילים ובערב קודם. אין צורך להפוך את הגמילה לנושא העיקרי בו כולם עוסקים יומם וליל.
2. התחילו בשת"פ עם הגן
מאחר ורוב שעות היום הילד מבלה במסגרת הגן כדאי להחליט על צעד כה משמעותי בשיתוף עם הגננת ו/או מנהלת הגן. צוות הגן הוא זה שאמור להתמודד באופן יומיומי ולסייע לילדכם להשלים את המשימה בהצלחה ולכן התחלה בניגוד לדעת הצוות המקצועי או התחלה ספונטנית או חד צדדית תקשה על הצוות ואולי אף תהיה מנוגדת לדעתו, ובסופו של דבר מי שיישא במחיר הוא ילדכם שייאלץ להתמודד עם תחושות של מרמור, חוסר אמונה ביכולתו ואולי אף חוסר שיתוף פעולה. סמכו על הצוות שאמור להכיר את הילד ולרצות בטובתו, וככל שתצליחו ללכת יד ביד ולהוביל את התהליך כן ייטב לילד.
3. מורידים? מורידים!
בשלב ההכנה לגמילה ניתן לתת לילד להיות ללא חיתול אחר הצהריים בבית, כאשר בגן הוא עדיין עם חיתול אך לא יותר מיום-יומיים. תקופה ממושכת של הורדה חלקית של החיתול עלולה ליצור אצל הילד בלבול וחוסר מוטיבציה להתאפק וללמוד. אז לא חצי חצי - אם מחליטים להיפרד מהחיתול נפרדים ולא ממשיכים להציע או להחזיר משיקולי נוחות (נסיעות, הצגות, טיולים). החזרה חלקית של החיתול מעבירה לילד מסר הפוך ממה שאתם מצהירים בפניו. אם אתם אומרים לו שהוא בוגר ומסוגל להיפרד מהחיתול אבל בפועל מאפשרים לו לקבל חיתול כשעולה קושי או חשש שלו מהתמודדות המסר הוא - "אתה לא באמת מסוגל ואנחנו לא באמת מאמינים שאתה יכול".
קראו עוד:
תנו לילדים שלכם להיות מתוסכלים
מתי מגיעים? תחושת הזמן של הילדים
4. אמנו, עודדו וסמכו על הילד
אל תכריחו, תלחצו, תשאלו ותושיבו בצורה יזומה כל עשר דקות. הסחות דעת, פרסים, הפתעות, צעצועים, קריאת סיפורים תוך כדי ישיבה ממושכת על האסלה - כל אלה מעבירים לילד מסר מלחיץ לילד "רק תעשה!!!". לעיתים הלחץ גלוי ויופיע כשכנועים, הפצרות, הושבות בכוח או הסברים ארוכים ומלומדים ולעיתים הלחץ סמוי ויופיע כפרסים ושוחד, הסחות דעת והפיכת חדר השירותים לג'ימבורי.
כל המטרה שלנו בגמילה היא ללמד את הילד לקחת אחריות על גופו ולעזור לו לרכוש מיומנות של שליטה על צרכיו. כדאי שילמד לעשות את זה מתוך מוטיבציה פנימית היושבת על ההבנה שלו (מתוך התנסות) שהפיפי והקקי הם שלו ורק הוא אחראי עליהם. פרסים ועונשים מהווים מוטיבציה חיצונית ואינם מאפשרים למידה פנימית. הם אפקטיביים לזמן קצר במקרה הטוב ומזמנים שלל הסתבכויות בהמשך הדרך כגון התניות במקרה הטוב (רק אם אקבל ביצת הפצעה אעשה בסיר) או איבוד עניין בפרסים או מאבקי כוח כי הילד מבין כמה חשוב להורה שיעשה בסיר וכדי להרגיש משמעותי ומשפיע יבחר שלא לעשות בסיר.
עודדו את הילד לא רק על הצלחות אלא על התקדמות, מאמץ והשתדלות. למשל: אם ביום הראשון פספס בלי להרגיש או לומר כלום וביום השני עדיין פספס אך הודיע לפני שעשה או מיד אחרי - עודדו אותו על ההתקדמות ועל כך שהוא מתחיל להרגיש בעצמו ושלאט לאט ילמד לזהות ולהחזיק יותר עד שיגיע לסיר. העידוד על המאמץ חשוב כדי שהילד לא יתייאש מחוסר הצלחה או מקושי ויהיה מעודד להמשיך ולנסות עד שיצליח. הוא גם ירגיש שאתם מאמינים ביכולתו ויודעים שהוא זקוק לזמן ולסבלנות עד שהדברים יעלו על המסלול.
5. הגיבו בצורה עניינית לפספוסים
אל תיבהלו מהם ואל תאבדו ביטחון בילד בגללם. הפספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה ובאמצעותם ילמד הילד להקשיב ולזהות את סימני הגוף, להתאמן ולהפנים מתי הזמן הנכון ללכת להתפנות, ללמוד להחזיק ולהתאפק עד שמגיעים לסיר. אם מול הילד יעמוד הורה כועס/מאוכזב/מרחם היחסים יסתבכו בתוך הגמילה ובמקום שהצרכים יהיו באחריותו של הילד הם עלולים להפוך לכלי במאבק בין הילד להורה.
לכן, כשהילד מפספס גשו אליו ואמרו לו: "עשית פיפי/קקי, בוא נלך להחליף ולהתנקות". אל תשאירו ילד עם מכנסיים מלוכלכים ואל תחכו שהוא יבוא מיוזמתו. לוו אותו ללא הטפות או שינוני מנטרות שהוא כבר מכיר ויודע בעל פה. מה שהוא זקוק מכם באותו הרגע זה לעידוד ולתגובה שלא תגרום לו להרגיש מאכזב ומאוכזב.
6. הגיבו במתינות גם להצלחות
או כמו שאני תמיד אומרת - בלי פסטיבל בומבמלה. השאירו את הנייד בכיס - אין צורך לצלם את הקקי ולשלוח בקבוצה המשפחתית, אין צורך להתקשר לסבא, סבתא וכל הדודים ולספר לכולם שהצליח לעשות בשירותים. גם את השמפניות תשאירו לערב אחרי שיירדם. ולמה? כי גם שמחה מוגזמת וחסרת פרופורציות עלולה לייצר אצל הילד לחץ להצליח ולהביא לתוצאה ההפוכה - לחשש מכישלון והימנעות מתוך מחשבה שאולי לא יצליח שוב לייצר את אותן התוצאות. אתם בהחלט יכולים לשמוח בשמחתו ולומר לו שבטח נעים לו מאוד לעשות בשירותים ושזו התנהגות בוגרת. המשיכו הלאה ואפשרו לו להמשיך להתנסות וללמוד ללא לחץ.
7. והסוד הכי גדול - עקביות
בכל דרך בה תבחרו היו עקביים. אל תיבהלו ותשנו בכל פעם שעולה קושי את הדרך ואת התגובה שלכם. עקביות משדרת המון אמונה בילד ובמסוגלות שלו להצליח, מונעת בלבול ובהלה ועוזרת לכם ולילדכם להבין שהכל עניין של זמן וסבלנות - בסוף הוא יצליח.
הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך וחברת צוות המדריכות ב"מרכז דפנה גרייס" - מרכז הדרכת הורים המתמחה בבעיות גמילה מחיתולים
לפנייה לכתב/ת 
