חלוקת רכוש בין זוג גרוש הגיעה עד בג"ץ

בית הדין הרבני חייב אישה לשלם לבעלה 75 אלף ש' במסגרת חלוקת הרכוש. שני ערעורים שהגישה נדחו בנימוק שהתשלום נקבע משיקולי צדק והגינות

עו"ד רונן טיבפורסם: 09.05.18 , 18:40

בג"ץ דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה גרושה נגד בית הדין הרבני הגדול, שחייב אותה לשלם לבעלה לשעבר 75 אלף שקל תוך סטייה מהכלל של חלוקת רכוש שוויונית. השופטת יעל וילנר קבעה ששיקולי הדיינים היו הגיוניים לנוכח העובדה שהבעל הכניס לחשבון המשותף את כספי הירושה שלו ונשאר ללא מקורות כלכליים. בתוך כך היא הזכירה כי בג"ץ ממעט לשבת כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני.

לפני כשלוש שנים הגיש הבעל תביעת גירושים בבית הדין האזורי בחיפה וצירף אליה ("כרך" בעגה משפטית) את עניין חלוקת הרכוש. הוא ביקש שבית הדין יסטה מהכלל של חלוקה שוויונית, בין היתר משום שבעבר הפקיד חלק גדול מכספי הירושה שלו לחשבון המשותף והעביר 150 אלף שקל לפירעון המשכנתה על הדירה המשותפת (כעיקרון, כספי ירושה לא נחשבים לרכוש משותף, אבל עצם הפקדתם בחשבון בני הזוג עלולה להפוך אותם לכזה).

דיני משפחה

הפסיק לשלם מזונות והפסיד את חלקו בדירה

עו"ד זיוה עירון

גבר גרוש ואב לארבעה ברח מהארץ והתעלם מבית הדין הרבני. הדיינים החליטו שהחובות שצבר יקוזזו עם חלקו בדירה המשותפת בארץ

הפסיק לשלם מזונות והפסיד את חלקו בדירה

בית הדין קבע כי למרות הטמעת הכספים בחשבון המשותף, התמונה הכוללת ושיקולי ההגינות מצדיקים לסטות מאיזון שוויוני באופן כזה שהאישה תשלם לבעלה 45 אלף שקל. בני הזוג הגישו שניהם ערעורים על החלטה זו: האישה ביקשה לבטל את החיוב ואילו הבעל ביקש להגדיל את התשלום שבו חויבה.

בית הדין הגדול דחה את ערעורה של האישה ובדעת רוב קיבל את זה של הבעל. נקבע כי מאחר שאין לו מקורות כלכליים משמעותיים, יהיה זה מוצדק להגדיל את חלקו באיזון המשאבים ובהתאם הועלה הסכום שיקבל ל-75 אלף שקל.

האישה עתרה לבג"ץ וטענה שפסק הדין של בית הדין הגדול שגוי וסותר את ההלכה האוסרת להתחשב בשאלת האשמה בפירוק הנישואים בעת הכרעה באיזון משאבים. טענה זו הועלתה עקב פסיקת הדיינים שלפיה היא אשמה בפירוק הנישואים. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הגיב בשם בית הדין וטען כי האישה העלתה טענות "ערעוריות" שאינן רלוונטיות בבג"ץ. לדבריו היו נסיבות חריגות שהצדיקו את הסטייה מהאיזון השוויוני.

שופטת העליון יעל וילנר הסכימה עם טיעונים אלה וכתבה בפסק הדין: "כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו בהן מוגבלת למקרים בהם נפל בהחלטות פגם ממשי".

היא ציינה כי האישה צודקת בטענתה ששיטת המשפט הישראלית לא מאפשרת להתחשב בשאלת האשמה במסגרת חלוקת הרכוש, אלא שלטעמה נימוקי בית הדין הגדול לא היו קשורים לכך כלל, וההערה של בית הדין אינה מעידה שהושפע מעניין זה.

"בית הדין השתית בפסק הדין את החלטתו... על הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, ובהן העובדה שהמשיב הטמיע את כל כספי הירושה שלו ברכוש המשותף של הצדדים ולא צפויים לו מקורות כלכליים עתידיים משמעותיים", נכתב בהחלטה. "לפיכך, נקבע כי יש להגדיל את חלקו של המשיב באיזון המשאבים וזאת משיקולי צדק והגינות. כאמור, בפסק הדין לא נזכרים טעמים או שיקולים נוספים שאין לשקלם בעת הפעלת הסמכות".

לפיכך הורתה השופטת וילנר על דחיית העתירה, וזאת בהסכמת השופטות דפנה ברק-ארז וענת ברון.