הביטוי שהכי מעליב את הילדים
מחקר ישראלי בדק אילו ביטויים הקשורים בעודף משקל מעליבים ביותר את הילדים ומזיקים לניסיונם לרזות, ואילו ביטויים יוצרים מוטיבציה חיובית. הגרוע ביותר: "שמן". החלופות העדיפות: "בעל אורח חיים לא בריא", "בעל משקל לא בריא", או "בעל BMI גבוה"
כשפרופ' גל דובנוב־רז מדבר על השמנה בילדים, ובעיקר על הסטיגמה השלילית שדבקה בהם, מרגישים שזה בנפשו. לא רק שאכפת לו, הוא החליט להרים את הכפפה ולהגביר את המודעות לנושא על ידי ביצוע מחקר ייחודי. "היה לי ברור שחלק מהמושגים שאנחנו משתמשים בהם כלפי ילדים עם השמנה עלולים להיות פוגעניים ולא תורמים למטרה", אומר דובנוב־רז, מנהל מרפאת ספורט, תזונה ואורח חיים בריא בבית החולים לילדים אדמונד ולילי ספרא שבמרכז הרפואי שיבא.
"צריך להבין שלקרוא לילד 'שמן' זה דבר שעלול לפגוע בטיפול בו: כרבע מהאנשים עם השמנה נמנעים להגיע לגורם רפואי עקב העלבון הכרוך בכך. הילד עלול להתבייש לדון בנושא ולהתקשות לפתח מוטיבציה לשיפור הרגלי חיים ולירידה במשקל. לעיתים הילד ירגיש כי ממילא הוא יספוג ביקורת, וגם יאשימו אותו בכל ממצא רפואי אחר שיבוא בעקבות ההשמנה. 'פלא שכואבות לך הברכיים? ככה זה כשמשמינים', וכדומה".
פרופ' דובנוב־רז נתקל במחקר שנערך בארצות־הברית ועסק בהשפעת המונחים השונים המשמשים את הציבור בתיאור ילדים בעלי עודף משקל. כדי לערוך מחקר דומה בישראל, הוא גייס את ליאור הירשפלד־דיקר, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת תל־אביב, ואת ד"ר רועי סמואל, פסיכולוג ספורט מסמינר הקיבוצים, וביחד הם גיבשו רשימה של 12 מונחים הכוללים את השמות והכינויים הנפוצים לתיאור עודף משקל בשפה העברית.
"יצרנו שתי קבוצות מיקוד, אשר כללו רופאים, אחיות, דיאטניות, אמהות לילדים עם השמנה ובני נוער עם או ללא עודף משקל, ושוחחנו על הרגשות והמשמעויות של המונחים השונים. בשלב הבא, שלחנו שאלון להורים לילדים עם השמנה וביקשנו שבהתייעצות עם הילדים ייתנו ציון לכל מונח לפי עד כמה הוא סטיגמטי, מאשים, רצוי או מעודד מוטיבציה לרדת במשקל. היה לנו ברור מיד מה עדיף שלא לומר, אבל קשה למצוא את המילה שכן כדאי ורצוי להגיד. וחשוב להזכיר כי מדובר בבעיה רפואית ממשית ורצינית, אשר יש לדון בה עם ההורים והילד, ולשים אותה על השולחן", הוא מסביר.
ממצאי המחקר היו חד־משמעיים. כצפוי, המושג שנתגלה כגרוע מכולם הוא "שמן". 83% מההורים דירגו אותו כפוגעני ביותר. ואיזה מושגים התקבלו באופן החיובי ביותר, נמצאו כפחות מאשימים וכמגבירים מוטיבציה לשינוי? "בעל אורח חיים לא בריא", "בעל משקל לא בריא", או "בעל BMI גבוה".
קראו עוד:
"כל ילדה שמנמנה מסתכלת על נטע ויודעת שהכול אפשרי"
הילד "מורח את הזמן?" יש מה לעשות
12 משפטים שיעשו לילדים שלכם את היום
"בחירת המונח המתאים עשויה לאפשר לדון בבעיה בצורה מכילה ועדינה ככל האפשר, להקל על הילד להמשיך בטיפול, להתמיד בו ולהגיע לביקורת באופן עקבי מבלי לחוש אי־נוחות לגבי המונחים העולים במפגש", טוען פרופ' דובנוב־רז.
ממצא מעניין נוסף היה שהדירוג הישראלי דומה מאוד לזה שעלה במחקרים בארה"ב, שנערכו באנגלית ובספרדית. "מרתק לראות שהתחושה היא אוניברסלית, שבכל מקום יש את ההעדפה לאותה מגמה - להביע את נושא ההשמנה כשיקוף של מצב לא בריא ולא להשתמש במילה אשר לעיתים משמשת גם בקונוטציה שלילית, כגון 'שמן' או fat באנגלית. מובן שנמצא שרוב המונחים לא מאוד נוחים, אבל עדיף להשתמש באחד בעל הציון הטוב יותר בשיחה עם הילד", הוא אומר.
היבט נוסף שפרופ' דובנוב־רז מוסיף הוא החשיבות בהצבת האדם ולא המחלה במרכז התיאור. "בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינוי בצורה שבה אנחנו מתארים את האחר בשיח בינינו, בתקשורת ובבתי הספר. נראה כי הדבר התרחש באופן די ספונטני, בלי קמפיינים גדולים ובלי צעדים מרחיקי לכת: הציבור פחות משתמש במושגים כמו נכה, אוטיסט, סוכרתי וכולי, לא מכנה את האדם בשם המחלה או הלקות, אלא מעדיף לומר אדם עם מוגבלות, אדם עם סוכרת, ילד עם אוטיזם. באופן מוזר, נושא ההשמנה נותר הרחק מאחור בהיבט זה. אנחנו עדיין אומרים בקלות 'שמן' במקום 'אדם עם השמנה'".
ואיך אתם מתכוונים לגרום לאנשים לאמץ את המונחים המועדפים?
"אני מאמין שזה יחלחל אם נמשיך להעביר את הרעיון לתודעה הציבורית דרך התקשורת ובכנסים מקצועיים למטפלים, ומשם זה יגיע לשיח הציבורי. הכול, בסופו של דבר, מתחיל מהציבור. אני מניח שזה יקרה בקרוב".
בשנים האחרונות אומרים שהשמנה היא מחלה לכל דבר ועניין.
"אפילו היפוקרטס, אבי הרפואה, כבר אמר לפני למעלה מאלפיים שנה כי השמנה אינה רק מחלה בפני עצמה, אלא גם כזו המביאה אחרות. לפני כעשר שנים החל הארגון העולמי לחקר ההשמנה לקדם את הגדרתה הרשמית של ההשמנה כמחלה, והמדינה הראשונה שבה הדבר אומץ באופן נרחב היא ארה"ב, בשנת 2013. אחריה הצטרפו גם קנדה ומספר מדינות אירופיות. בסוף שנת 2015 הכריז הארגון האירופי לחקר ההשמנה כי בילדים ההשמנה אינה רק מחלה, אלא אף מחלה כרונית, שכן היא עונה על ההגדרות הרפואית של מצב זה.
"המועצה הלאומית לבריאות הילד של משרד הבריאות הכירה אף היא בהשמנה כמחלה בישראל. לא מדובר בסמנטיקה בלבד. הבנה שמדובר במחלה כרונית צפויה לעשות סוויץ' בראש של המטופל ולעזור לקבל את העובדה כי יש צורך בטיפול ארוך טווח, לעיתים רב־שנים, כמו במחלות רבות אחרות כגון סוכרת, יתר לחץ דם ועוד. גם אלה מחלות בעלות נטייה גנטית/מולדת, אך עם מרכיב סביבתי שגרם להן להתבטא. אין עוררין, לדוגמה, שיתר לחץ דם הוא מחלה משמעותית, שיש לטפל בה לאורך שנים. הדבר נכון גם לגבי ההשמנה, הן במבוגרים והן בילדים".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
שכיחות ההשמנה בקרב ילדי ישראל היא הגבוהה בקרב מדינות אירופה, ומדובר במחלת הילדים הכרונית הנפוצה ביותר. לפי הערכות, כמעט 13% מהילדים בגיל בית ספר בישראל חיים עם השמנה, ועוד כ־16% חיים עם עודף משקל, שהוא דרגה פחותה של משקל עודף מאשר זה המגדיר השמנה. ביחד, מדובר בכמעט 30% מהילדים בגיל בית ספר בישראל שמשקלם גבוה מדי. הסיבוכים הרפואיים והנפשיים רבים; חלקם מתבטאים בהווה, וחלקם יתבטאו רק בעתיד.
"לשם מתן טיפול הולם, אשר לרוב כולל מרכיב רגשי ניכר, חובה עלינו להשתמש בהתנסחויות נוחות ככל האפשר אל מול הילד", מסכם פרופ' דובנוב־רז. "מחקרים בנושא לימדו אותנו כי הטיפול הנכון בילד עם השמנה כולל שיפור של הרגלי התזונה והפעילות שלו, תוך צמצום העיסוק במשקל עצמו. על ההורים והמטפלים להימנע מהערות הקשורות למשקל הגוף, שכן הדבר פוגע בתהליך הטיפולי. אנו כמובן מקפידים על כך במרפאה, ומדגישים זאת בפני הילדים וההורים. כעת אנו יודעים גם באילו מונחים מעדיפים ההורים שנשתמש כלפי הילד, ובאילו לא".
הכתבה פורסמה היום (א') במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"