פתאום הילדה השתנתה
הוריה של יערה הרגישו שבתם השתנתה וחששו שעובר עליה משהו בבית ספר. בסופו של דבר התגלה כי הדאגות היו לשווא והילדה פשוט עוברת שינוי בדפוסי החשיבה וההתנהגות שלה. מתי זה קורה ואיך כדאי להגיב?
אישיותם של אנשים מורכבת מרבדים רבים. יש אומנם לכל אחד מאיתנו אישיות שהיא "כרטיס הביקור" שלו אל מול עצמו והסביבה. יש אנשים המוכרים לסביבתם כמרדנים, נדיבים, טובי מזג או כעסנים. אך יש בכל אחד מאיתנו גם סתירות בין תכונות אופי והתנהגויות שונות, קונפליקטים וקרעים בין חלקים שונים של האישיות. כולנו גם עוברים תהליכי שינוי והתפתחות במהלך חיינו.
כך למשל, גם באנשים שרוב הזמן יהיו נעימים ונוחים כלפי הסביבה ישנה תוקפנות, שבמצבי חיים מסויימים ובתנאים מסויימים תבוא לידי ביטוי. לפני כמה ימים ראיתי בדרך לעבודה קולגה שלי, איש נעים ועדין בדרך כלל, שלא ראה שאני מביטה בו מחלון המכונית שלי, צורח על נהג אחר, פניו אדומים, והוא צופר בזעם שוב ושוב. הייתי מופתעת והרגשתי שההתנהגות הזאת "לא מתאימה לו", כי אני מכירה אותו כאדם מאוד נינוח.
לכל אחד מאיתנו יש את ה"רגעים שלו" שבהם יוצא ממנו צד אחר, שונה מהרגיל. ומהו אותו "רגיל"? האם ה"רגיל" שלנו היום, דומה ל"רגיל" שלנו לפני כמה שנים? כבני אדם במציאות עמוסת גירויים ואתגרים, נחפש תמיד את השביל הפשוט והסכמתי לאפיין אנשים, עדיף במשפט אחד קצר בן כמה מילים. אני מניחה שניתן לקרוא לזה עצלנות קיומית או הישרדות בתנאי עומס. בשיח שבין הורים נשמע לעיתים קרובות הורים מתארים את ילדיהם לפי תכונה אחת דומיננטית - ילד טוב, בלגניסט, ילדה אכפתית, קלפתע, לחוץ.
חלוקה לטיפוסי אישיות מתמצתת עבור הורים את המהות האישיותית וההתנהגותית של הילדים, ומאפשרת שיח קולח בין הורים ובין אנשי מקצוע. עם זאת, היא לעיתים חוטאת לניואנסים עדינים שבהיכרות האישית עם כל ילד והמיוחד שבו, ואף מקשה על ילדים לפרוץ מעבר לגבולות המשבצת האופיינית להם, להתפתח ולהשתנות.
הכוח להשתנות
לילדים שלנו יש כוחות עצומים להשתנות ולהתפתח בהתאם לרצונותיהם, מצבי הרוח שלהם ושאיפותיהם, ובהתאם למצבים המשתנים בסביבתם. כמה שנים בחייו של מבוגר לא יובילו בדרך כלל לשינויים מרחיקי לכת, בעוד שכמה שנים בחייו של ילד יכולות לשנות דברים מן הקצה אל הקצה. ילדים נולדים עם טמפרמנט מסוים, אך משזה בא באינטראקציה עם הסביבה, כל האפשרויות להתפתחות פתוחות.
כשהוריה של יערה (השם המלא שמור במערכת) פנו לטיפול פסיכולוגי הם ציינו שהיא השתנתה מאוד לאחרונה, ושהשינוי הזה גורם להם לדאגה. "אנחנו דואגים שעובר עליה משהו בבית הספר ושהיא לא מספרת לנו", שיתפו. "אתם יכולים לתאר את השינוי?" בדקתי. "מאז שעלתה לכיתה ג' היא הפכה דעתנית יותר. ביקורתית יותר כלפינו וכלפי אחרים, רבה יותר עם האחים שלה. היא עצובה וכועסת לעיתים קרובות יותר ומתלוננת הרבה. "ואיך זה היה לפני כן?" שאלתי. "היא הילדה הנוחה שלנו", הסבירו לי בחיוך. "תמיד הייתה נעימה וזורמת".
קראו עוד:
הילד "מורח את הזמן?" יש מה לעשות
תנו לילדים שלכם להיות מתוסכלים
כשפגשתי את יערה, התרשמתי מילדה אינטליגנטית עם דעות מוצקות, מבט ביקורתי על הסביבה וחוש הומור ציני. חברותית ביותר וכזאת שלא ששה ללמוד ("משעמם"). יערה סיפרה שההורים מרבים לכעוס עליה כל פעם שהיא לא מסכימה למשהו שהם אומרים. בגלל הכעסים והמריבות היא חשה לפעמים שאינם אוהבים אותה, ומתגעגעת לזמן שהיתה קטנה, כי אז הרגישה עטופה בחום וקבלה.
התרשמותי הכללית מיערה הייתה שהיא ילדה פעילה ומאושרת שעוברת פאזה התפתחותית של צמיחה ושינוי, וזקוקה שסביבתה הקרובה תאפשר לה לגדול ולהשתנות, גם אם השינוי הופך אותה ליותר "קוצנית" כלפי הסביבה. בפגישות שלי עם יערה היא כתבה ספרון קטן שבו הוסיפה פרק אחד בכל פגישה, וליוותה את הטקסט באיורים צבעוניים. גיבורת הספר הייתה דמות אגדית (חצי ילדה, חצי דרקונית). הדרקונית המצויירת היתה מצחיקה, דעתנית, שובבה וקצת חצופה - ממש כמו יערה.
להבדיל מיערה, הוריה של הילדה הדרקונית היו גם הם שוחרי חופש ועודדו אותה להתבדח, להשתובב ולעשות מדי פעם צרות. אחרי שהיצירה הייתה גמורה ביקשתי את רשותה של יערה להראות להורים את הספר. ביחד עם ההורים הבנו שיערה מבקשת מהם לקבל אותה כמו שהיא, לא לדאוג לה כל כך ולהבין שהיא עוברת שינוי בדפוסי החשיבה וההתנהגות שלה. ההורים החלו בהדרגה לתת יותר מקום לדעותיה ורצונותיה של יערה, ולמדו לתת לגיטימציה גם למצבי הרוח הקשים ולתלונות.
כשהיתה מתלוננת וכועסת עליהם, השתדלו להקשיב, להתייחס לתוכן התלונות, ולחשוב ביחד על רעיונות שישפרו את המצב, בלי לבקרה על כך שהיא כעסנית או לא מעריכה את מאמציהם. בפגישות עם הוריה של יערה הרגשתי שהם מקבלים בהדרגה את השינויים שיערה עוברת עם התבגרותה, ומתחילים להסתגל ליערה בגרסתה הבוגרת יותר. ככל שההורים הסתגלו ל"יערה החדשה" כך אופיינה התנהגותה של יערה בפחות קיצוניות, והיו פחות עימותים בינה לבין ההורים.
לפרוץ גבולות
לעיתים קרובות ילדים רוצים להשתנות ולא מצליחים כי למבוגרים גמישות נמוכה יותר לשינויים והם כבר "קיבעו" אותם בתפקיד מסויים. כך למשל, בכל משפחה כמעט יש את הילד הזורם והנוח, ולעומתו - את הילד הסוער והמאתגר יותר. ההורים לא בדו מליבם את התכונות הללו, והתפקידים כמובן מבוססים על התנהגות אמיתית, אך ככל שילדים שומעים יותר ויותר התייחסויות ומסרים לגבי התפקיד שלהם במשפחה, כך יתבצרו בו יותר ויתקשו לגלות ולהראות צדדים אחרים באישיותם.
אם נחשוב על כך שתוחלת החיים הממוצעת היא 70-80 שנה, יש לנו המון זמן להשתנות, לגלות רבדים שונים בעצמינו, ולהפתיע את עצמנו ואת הסביבה. על אחת כמה וכמה הילדים שלנו, שנפשם רכה וגמישה, מתעצבת ונבנית כל רגע, משתנית תדיר, בהתאם למצב רוחם, לנסיבות חיצוניות וסביבתיות, לשינויים במשפחה ואצל אחיהם, ולמודל שהם מקבלים מאיתנו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
להשתנות זה מרגש. זה מחדד את החושים, מחיה ומעיר את הגוף והנשמה. כשאני מרגישה שאני עושה בעקביות משהו שהוא מחוץ לגבולות ההתנסות הרגילה והצפויה שלי, אני מרגישה אמיצה ופורצת גבולות. אני מפתיעה את עצמי כי אני מוכיחה לעצמי שאני יכולה להיות אחרת ממה שהתרגלתי לחשוב שאני. אף פעם לא האמנתי שאוכל לרוץ. לא חשבתי שאתגרש ואבנה לעצמי חיים חדשים. לא ידעתי שבחיי המקצועיים אוכל לעבוד כעצמאית ולא רק כשכירה.
ההפתעות האלה לגבי עצמי מדרבנות אותי לבדיקה ועשייה, ומעוררת בי תחושת מסוגלות וגאווה. תחשבו על דברים שלא חשבתם או האמנתם שיקרו לכם או שתעשו, ואיך הרגשתם כשהעזתם לעשות אותם, גם אם אינם דברים קיצוניים. אצל הילדים שלנו השינוים קורים באופן יותר טבעי וזורם, כי לרוב חושיהם ונשמתם פתוחים יותר משל המבוגרים להתנסויות והרפתקאות. אך גם עבורם כשהם עוברים תהליך שינוי ומצליחים להתמקם אחרת, טוב יותר, זה גורם לתחושת סיפוק הנאה וגאווה. תנו להם להשתנות בהתאם לצו ליבם ולנסיבות חייהם, וצפו בשינויים בלב פתוח וסקרנות ובנכונות להכיר אותם כל יום (קצת) מחדש.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער ומנהלת מרכז גרתי טיפול רגשי לילדים. הטור מתוך ספר להורים שעומד לצאת לאור בקרוב
לפנייה לכתב/ת 
