חוק הלאום נגד מזרחים, ערבים וקשישים
הצעת החוק מעגנת את ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים, שזה שם מכובס לסלקציה שמשאירה בחוץ את כל מי שלא מתאים לתושבים. כך זה עובד
לפני כעשור עלה קמפיין שהזמין את הישראלים לעבור לגולן, ליהנות מהטבע הירוק, מהמרחבים, מהאוויר הצח ומאיכות חיים. תחת הסלוגן "פתוח לגולן – פתוח לחיים" נותבו משאבים וכספים לגיוס וקליטה וגל חזק של אזרחים עברו לגולן. אני הייתי ביניהם.
מה שרוב הישראלים לא יודעים הוא שרבים ממי שניסו להתקבל לגולן, נדחו מסיבות שונות ומשונות, תחת מנגנון ועדות הקבלה. המנגנון אפשר ליישובים קהילתיים ולהרחבות של קיבוצים ומושבים בנגב ובגליל לבחור את חבריהם, לבחור את התושבים שיגורו בהם ולפסול אחרים, או ליתר דיוק - להדיר ולהפלות אותם על רקע מה שבא להם, והכול לכאורה בהליך שנחשב חוקי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אני זוכר שחזרתי היישר ממילואים לוועדת קבלה ראשונה, שלאחריה חיכה לי מבחן פסיכוטכני ולאחריו ועדה נוספת. התבקשתי להביא אישורים רפואיים ותעודת יושר. כל העניין הזה לא נראה לי נורמלי. מדוע צריך לעבור מיונים ומבחנים על מנת לעבור לגור באזור שהמדינה משקיעה כל כך הרבה משאבים ביישובו? הבהירו לי שאין ברירה ושזו הפרוצדורה, אז עשיתי זאת בלב חצוי.
במהלך 14 השנים שבהן התגוררתי בגולן קומם אותי כל פעם מחדש לראות את הקשיים שמערימים על האנשים שביקשו להתקבל. הנסיעות הלוך וחזור, המבחנים הפסיכוטכניים שלא מביישים התמודדות על ג'וב יוקרתי או משרות ניהול, והעלויות שמשיתים על הנבחנים עבור כל מבחן שמחייבים אותם לעבור. ביישובים מסוימים אנשים נדרשו לתקופות ניסיון של עד שנה וחצי.
כך נדחו בעלי מגבלות ונכויות, אנשים עם בעיות רפואיות, אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך וכל מי שלא מתאים לצביון הדתי המתאים או שעלול להפוך לנטל. כשרציתי למכור את המגרש שהיה ברשותי, הגיעו מועמדים מכל רחבי הארץ. בכל פעם פסלו אותם מסיבות אחרות. האחד כי הוא רווק, השני כי הוא חוזר בתשובה עם שבעה ילדים, והשלישי מבוגר מדי.
מאוחר יותר בחיי, כשהחזקתי משרד לתיווך נדל"ן, נחשפתי לתופעות לא נעימות רבות. למשל זוג בשנות ה-50 לחייו נדחה מהיישוב אניעם ואחר כך מגמלא כי היו מבוגרים מדי. הגבר, שלחם בגולן ואיבד שם את הטובים מבין חבריו, לא העלה על דעתו שיאלץ לוותר על החלום לגור בגולן בגלל גילו.
דוגמא עכשווית אחרת היא של זוג בשנות ה-50 לחייהם, שעלו מרוסיה לפני 20 שנה. יותר משנתיים הם מנסים להתקבל ליישובים שונים בגולן ללא הצלחה. לאחרונה החליטו לקנות מגרש באניעם, ואף שעברו את המבחנים אילצו אותם לעבור ועדה להיתכנות כלכלית. הבדיקה היא חדירה של ממש למקום הכי פרטי של האנשים הללו, שלא לדבר על העלות הגבוהה (1,170 שקל שהם מתבקשים לשלם מכיסם). זהו גזל מיותר ומשפיל, שהרי כל מי שמבקש לרכוש נכס עובר בדיקת היתכנות של הבנק שבה הוא מבקש לקבל משכנתה.
מיותר לציין שבמקרים שבהם המוכר או הקונה "מקורבים לצלחת" הם עוברים את ועדות הקבלה, או שהוועדות מגמישות עבורם את הקריטריונים הנוקשים, המונעים מאחרים להתקבל.
העיסוק הכואב בוועדות הקבלה התעורר בי מחדש בימים אלה לנוכח ההתקדמות בחקיקת חוק הלאום, המעגן בפועל את מנגנון ועדת הקבלה בחוק יסוד ואף מרחיק לכת: הוא מאשר באופן גלוי התיישבות נפרדת – על שלל צורותיה – על בסיס לאומי, דתי או קהילתי. חקיקתו צריכה להדאיג כל אזרח ואזרחית במדינה, ויש לבטלו מתוך מניעים חברתיים בלי קשר לדעה פוליטית כזו או אחרת.
מדובר בעוולה חברתית, שתחת הרצון לשמור על הזהות היהודית של המדינה תאפשר הדרה לא רק של ערבים, אלא באותה נשימה תאפשר אפליה בין היהודים לבין עצמם, ולמעשה של כל אדם שאינו מתאים במוצא העדתי, בגיל, באמונה, במצב הבריאותי או במעמד הסוציו-אקונומי. והכול בחסות החוק.
כך, תיסלל הדרך ליצירת ישובים הומוגניים, יצירי כפיים של גזענים מכל סוג שהוא, שירחיקו אותנו מחזון מגילת העצמאות וידרסו ברגל גסה את הדמוקרטיה שנבנתה כאן ביזע במשך 70 שנה.
- הכותב מתגורר כיום בחוף כרמל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
ירון רונן
מומלצים