המחדל ההסברתי על הגדר בעזה
בזמן שחמאס שלט בצילומים, בסרטים ובראיונות מאזור ההפגנות ה"לא אלימות" ברצועה, דובר צה"ל נחל כישלון חרוץ בתיווך האמת לתקשורת הבינלאומית. העיתונאים בצד הישראלי הורחקו מהאירועים, התיעוד ששוחרר היה דל וחסר, והתוצאה - ניצחון מוחץ לנרטיב החמאסי בעולם
התגובה הבינלאומית לעימותים לאורך גדר המערכת ברצועת עזה חושפת כישלון חמור של הדיפלומטיה הציבורית הישראלית. משדרי רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות אתמול (יום ב') וכותרות העיתונים באירופה ובמרבית מדינות העולם החופשי הבוקר מעידים על ניצחון תודעתי של חמאס ושל ארגוני הטרור הפלסטיניים הפועלים בעזה.
הם הצליחו ללא ערעור להנחיל לתודעת דעת הקהל באירופה, בצפון אמריקה, בחלק ניכר ממדינות אסיה וגם במזרח אירופה - שהפלסטינים שנפגעו על הגדר הם "מפגינים תמימים שניסו באמצעות הפגנות לא אלימות לשבור את המצור על רצועת עזה" – נראטיב פשוט וקליט שנתמך על ידי שעות של צילומי וידאו ואלפי צילומי סטילס מהצד העזתי ומעצים אותו לכלל מאבק הרואי של העם הפלסטיני נגד מדכאיו.
מול הזרם האדיר הזה של מידע ויזואלי וראיונות עם "מפגינים" פלסטינים על הגדר ועם דוברי חמאס, קיבלנו מהצד הישראלי זרזיף דליל של כמה עשרות צילומי סטילס שאינם אומרים דבר לעין בלתי מנוסה וקליפים קצרצרים – בין 10 ל-20 שניות ממצלמות אבטחה ורחפנים וקצת צלמים של מה שמכונה "התיעוד הקרבי" של יחידת דובר צה"ל.
בעולם שבו חומר ויזואלי ופייק ניוז הם המעצבים העיקריים של דעת הקהל, לנפח יש משמעות. ובמקרה של אתמול, הנפח הוויזואלי שכולו בא מהצד הפלסטיני העביר על דעתם גם את אלה שמוכנים לשמוע את הטיעונים הישראליים.
לצד ההכנות לחתונה המלכותית, "מרחץ דמים" בעזה. הכותרת ב"דיילי מייל"
ב"אינדיפנדנט" קישרו את פתיחת השגרירות לאירועים בעזה
כמו גם ב"גרדיאן"
צפיתי אתמול במה ששודר על מסכי הטלוויזיה, באתרי החדשות באינטרנט וברשתות החברתיות. 90 אחוז מהפיד בא מהצד הפלסטיני. לא רק זה: הכתבים הזרים שדיווחו, עשו זאת ללא הפרעה וה"מפגינים" הפלסטינים ששו להתראיין, להצטלם ולספר את מה ששמעו באותו יום באמצעי התקשורת של חמאס. לעיתים הראיונות נערכו תחת עינו הפקוחה של איש חמאס או הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני שהאזין מהצד כשידיו שלובות מאחור.
ומה שחשוב יותר: מי שצילם עבור אותם כתבים זרים ועבור סוכנויות הידיעות הבינלאומיות והאזוריות היו צלמים עזתים שחלקם הם גם אנשי חמאס מוצהרים.
מדובר צה"ל קיבלנו תיעוד לא ברור ממצלמות תרמיות, בלי ראיונות עם חיילים. הכתבים הישראלים והזרים שרצו לסקר מהשטח רוכזו כעדר על ידי דובר צה"ל בנקודות תצפית המרוחקות לפחות שני ק"מ מהגדר, שמהן אי אפשר היה לראות כלום, בוודאי שלא לקבל צילומי תקריב (שהגיעו מעזה בשפע), וגם המידע היה על טהרת מה שדובר צה"ל הואיל בטובו לשחרר.
דובר צה"ל גם יכול היה לשלוח את צלמי התיעוד הקרבי שלו להצטרף ללוחמים בקו הראשון כדי לתעד את הלבן בעיניים של העזתים המסתערים על הגדרות. לא רק של אלה שניסו לבצע פיגועי טרור אלא אלה שמהם נשקפה ללוחמים סכנת חטיפה או סכנת חיים. אבל אנשי התיעוד הקרבי עסוקים כנראה בדברים אחרים הקשורים בתדמית צה"ל.
דובר צה"ל אכן שלט בחומרים שהוא מפיץ אבל מדינת ישראל הפסידה בקרב התודעתי. התבוסה הזו בתחום הדיפלומטיה הציבורית אינה הראשונה מסוגה וכנראה שגם לא תהיה האחרונה. זאת מפני שדוברי צה"ל לדורותיהם - להוציא את נחמן שי ומירי רגב - העדיפו תמיד שתהיה להם שליטה ויכולת מניפולציה בחומר היוצא מישראל על פני הסיכוי להשפיע באמת על דעת הקהל בישראל ובעולם.
לכן, גם אתמול לא היו כתבים וצלמים ישראלים עם כוחות צה"ל שנאלצו להתמודד עם העזתים שהסתערו על הגדר; הם היו במרחק בטוח שבו לא נשקף להם שום סיכון מאבן או מגולה שנורתה מרוגטקה, וגם לא חלילה שישאפו גז מדמיע. הכתבים והצלמים הישראלים רצו להתקרב, הם לא חששו, אבל דובר צה"ל החליט בשבילם היכן יעמדו באופן שלא יוכלו לראות ולסקר מקרוב את ההמונים העזתים שחמאס שלח להתאבד על הגדר.
לכן לא קיבלנו אנחנו – ולא קיבלה התקשורת הבינלאומית – צילומים ועדויות מכלי ראשון שימחישו באיזו סכנה ותחת איזה איום היו הצלפים והכוחות האחרים של צה"ל שהיו פרוסים לאורך הגדר. לעומת זאת קיבלנו בשפע תמונות ושעות של וידאו מטקס חנוכת לשכת שגריר ארה"ב בירושלים בלי התייחסות רשמית או חצי רשמית למה שהתרחש באותה שעה על הגדר בעזה, להוציא מכמה ציוצים בטוויטר של שר הביטחון אביגדור ליברמן שהלכו לאיבוד ברעש הכללי.
לא פלא שכל עיתוני בריטניה קיבלו את הנראטיב הפלסטיני שאמר שה"מפגינים הלא אלימים" על גדר רצועת עזה, שמחו על פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים, נטבחו על ידי חיילי צה"ל. אנחנו הבאנו את הצרה הזאת על ראשינו במו מחדלנו.
תיעוד האירועים מהצד הפלסטיני:
אני לא מדבר על תגובתו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן שהחזיר את השגריר מישראל או על ההמונים שהפגינו בטורקיה וגם לא על כווית שדרשה כינוס של מועצת הביטחון ומצרים ודרום אפריקה ועוד כמה מדינות שמצדדות באופן אוטומטי בכל מה שיעשה חמאס. אבל אנחנו, מדינת ישראל, נכשלנו בהסברת עובדה פשוטה: מצוקתם של תושבי רצועת עזה נובעת בראש ובראשונה מהתעקשותו של חמאס לשמר את הזרוע הצבאית שלו ואת יכולתה להתעצם ללא הפרעה.
זו הסיבה האמיתית שהפלסטינים שהתעמתו על הגדר מתו לשווא בגללה. אם חמאס היה מסכים לפחות לעצור את התעצמות הזרוע הצבאית שלו ושל הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, היה אבו מאזן משחרר לעזה את הכספים שהוא שומר בקופתו, ישראל הייתה מוכנה להתיר ולבצע בעצמה פרויקטים גדולים של שיקום הרצועה וגם המצרים היו מוכנים לפתוח את מעבר רפיח ללא הגבלה.
אבל חמאס התעקש, ובמקום להשקיע כספים ברווחת תושבי הרצועה הוא מעדיף לחפור מנהרות התקפיות ולייצר טילים, ובה בשעה הוא טוען שהוא שולח אנשים אל מותם על הגדר כדי "לשבור את המצור".
הכישלון של ישראל לחשוף את הבלוף - בראש ובראשונה בתחום הוויזואלי אבל גם בתחום התכני - עושה לנו נזק תודעתי ששום לשכת שגריר אמריקני שעברה לירושלים לא תתקן.
לפנייה לכתב/ת 
