ביקורת סרט - "דדפול 2": לא תמיד פוגע אבל עדיין מצחיק
עם תקציב גבוה, אלימות נהדרת ובדיחות בוטות ומודעות לעצמן, אפשר לסכם ש"דדפול 2" משחזר את ההצלחה של הסרט הראשון. ראיין ריינולדס עושה עבודה נפלאה ומוכיח שוב שמקומם של סרטי גיבורי העל הוא אצל הצופים המבוגרים. ועוד לא אמרנו כלום על סצנת הכתוביות השווה במיוחד
ל"דדפול" (2016) היה תקציב יחסית צנוע (בהשוואה לסרטי גיבורי על) של 58 מיליון דולר והכנסות המתקרבות ל-800 מיליון. יחס עלות-תמורה טוב מכל סרט אחר בז'אנר, כזה שהזניק את הדמות לליגה של הגדולים. ההישג מרשים עוד יותר בהתחשב בכך שהיה לו דירוג R (הגבלת צפייה מתחת לגיל 17). עבור קהל היעד הצלחתו קשורה להימנעות מריכוך שלל הקטיעות והעריפות אותן מבצעת הדמות.
"דדפול" התבסס על דמות שעצם הווייתה היא "מטא" (או "מטא-למחצה"). היא פועלת בעולם הבדיוני, ובה בעת מקפידה לשבור שוב ושוב את הקיר הרביעי באקטים פרודיים על הז'אנר. ההומור המתחכם (אבל רק לעתים רחוקות מתוחכם) והמודע לעצמו עורר סוג של הנאה של יודעי דבר. בהתחשב בכך שמדובר בדמות שכמעט לא מסוגלת למות, האתגר הגדול הוא כיצד להימנע מהפיכתה לדמות שכאילו נלקחה מסרט מצויר.
הנכס העיקרי של הסדרה הוא ראיין ריינולדס. שני ניסיונות קודמים להפוך אותו לגיבור-על לא צלחו. ב-2011 הוא היה מיועד להוביל את סדרת סרטי "גרין לנטרן" של DC, ניסיון שהסתכם באחד הכישלונות הגדולים של הז'אנר ב-20 השנים האחרונות. שנתיים קודם הוא הופיע בניסיון ראשון לעצב את דמותו של דדפול ב"אקס-מן המקור: וולבורין" – דמות שעוצבה באופן שערורייתי ללא הסממן המרכזי שלה – הפה המתחכם שלא מפסיק לטרטר. במסגרת בדיחות המטא של "דדפול 2", ההיסטוריה האישית של ריינולדס תהיה יעד תקיפה מוצלח במיוחד.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
"דדפול" היה סרטו הראשון של הבמאי טים מילר. פרויקט שאותו תכנן עם דמות הצמודה בתכונותיה למקור הקומיקסי שלה. מילר היה מעוניין לביים את "דדפול 2" באופן מלוטש יותר. ריינולדס, לעומת זאת, רצה לשמור על האופי הפרוע וההומור הבוטה של הסרט הראשון. הבמאי הוזז הצידה לטובת רצונו של הכוכב. מילר מביים בימים אלו סרט המשך ל"שליחות קטלנית 2" (בפיקוח הצמוד של ג'יימס קמרון).
ל"דדפול 2" (Deadpool 2) הובא הבמאי דיוויד ליץ' ("ג'ון וויק", "אטומיק בלונד") - החלטה שהתגלתה כמוצלחת. ליץ' שב ומוכיח את מיומנותו בבימוי אקשן אלים, תוך שמירה על מופע ההומור המודע לעצמו של ריינולדס. כמו בסרט הקודם גם כאן חתומים על התסריט רט ריז ופול ורניק, כשאליהם מצורף ריינולדס ככותב (כעת הוא גם אחד מהמפיקים של הסרט). מעמדו הדומיננטי של ריינולדס לא פגע בסרט ההמשך. קשה להאמין שיהיה חובב של הסרט הראשון שיתאכזב מהשני.
בעלילה יש לא מעט פרטים שחובבי הדמות ישמחו לגלות במהלך הצפייה. באחת המוצלחות שבהן ברור כי נעשה מאמץ לוגיסטי יוצא דופן בשביל בדיחה של שתי שניות. הברקה מוצלחת במיוחד מתרחשת בסיקוונס המופיע באמצע כותרות הסיום – 3 דקות שהן, קרוב לוודאי, הדבר המוצלח בסרט.
כמו ב"דדפול" גם כאן העלילה נובעת מסיטואציה אישית של הדמות (להבדיל מאיום חיצוני קוסמי על המין האנושי). בתחילת הסרט, במהלך ניסיון חיסול של דדפול, נפגעת ארוסתו ונסה (מורנה בקארין) אירוע המערער באופן משמעותי את וייד וילסון. כל זה לא אומר שוונסה לא תמשיך להשפיע על מעשיו של דדפול. זה נעשה באופן שהיה נחשב לצ'יזי בכל סרט גיבור-על אחר, אבל כאן המודעות העצמית מאפשרת להחליק גם את מה שהיה מעורר לעג.
מי שמנסה לחלץ את וויד מהבאסה הוא קולוסוס (סטפן קפיצ'יק), המוטנט המגודל בעל גוף הטיטניום מחבורת אקס-מן. הוא מתפקד כסוג של ג'ימיני קריקט לאופיו הפרוע של דדפול, ומנסה להפוך אותו למתלמד במחלקה צדדית של אקס-מן. אל השניים חוברת אלי פימיסטר (בריאנה הילדבראנד) המוכרת גם כ"נערת מגאסוניק נפיצה" שהייתה מתלמדת אקס-מן ב"דדפול" וכעת התקדמה לחברה במעמד מלא. העובדה שיש לה חברה ממוצא יפני בשם יוקיו (שיולי קטסונה) מוכיחה שיש עוד סיבות טובות מדוע סרטי גיבורי על צריכים להתרחק קצת מדירוגי ה-PG13.
השלישייה הופכת למעורבת בניסיון להשתלט על מוטאנט צעיר בשם ראסל קולינס (ג'וליאן דניסון) המכונה "פייר פיסט" ("אגרוף אש"). ההתעללות שקולינס עבר הפכה אותו למסוכן. דדפול, בעל האופי המרדני, מחליט לסייע לו ולהגן עליו. מקור האיום העיקרי הוא קייבל (ג'וש ברולין) – מוטנט סייברנטי שהגיע מעתיד שבו "פייר פיסט" זרע הרס, וזאת על מנת לחסל את הגרסה הצעירה שלו.
קייבל, שאותו מכנה דדפול "תנוס" (ברולין הוא, כידוע, מי שמגלם את הדמות) הוא לא דמות רעה, אלא מי שרואה את הדברים בצורה שונה מדדפול. בין שתי הדמויות תתפתח דינמיקת "באדי מובי" שבה הבדלי האופי בין דדפול הליצן לקייבל נטול ההומור יניעו לא מעט חיכוכים. בנוסף יש שלל דמויות מוטנטיות נוספות המתגבשות לסוג של חבורה. הבולטת שביניהן היא ננה ת'ורמן "דומינו" (זאזי ביטס) שיש לה יכולת ייחודית לבצע מניפולציות (באופן טלקינטי ולא מודע) על סיכויי הסתברות. שאר המוטנטים המצטרפים פחות חשובים ובעיקר משמשים כיעד לכמה בדיחות.
"דדפול 2" נסמך על תקציב הפקה גדול יותר – וזה ניכר. יש בו קצב בדיחות גבוה (המפצה על אלו שלא לגמרי פוגעות), ואלימות "מהנה" למכביר. הוא מסמן את הכיוון לסרטי דדפול הבאים – כסרטים שבהם יהיה גרעין קבוע של מספר דמויות. האח הצעיר והשובב לסרטי "הנוקמים". הסרט השני מוכיח שהדמות תופסת נישה ייחודית בז'אנר גיבורי-העל ומגדרת את גבולות הנישה היטב.
