"האח הגדול": נשים מקנאות, גברים בורחים
גם בבית החדש כנראה אי אפשר להתחמק מזוגות שמורכבים מאישה משתוקקת וגבר שצריך ספייס, ולא תעזור כל ההעצמה הנשית של סימה. וגם: ההדחה שלא באמת הפריעה והעזיבה הכואבת של טאי. סמדר שילוני על כל מה שהיה (או שלא) ב"האח הגדול"
בוקר ראשון בלי אינה, ויש משהו מנחם בידיעה שהציבור אינו מטומטם, ולכן שחרר הביתה את אחת הדיירות שפחות תרמו לעניין בבית. היו שהשוו אותה לאביבית בר זוהר, היו מי שחיללו את קודשי ישראל וטענו שהיא מזכירה את ליהי גרינר (!), אבל אינה הייתה בסך הכל בחורה מאוד חשופה, נטולת סאבטקסט לחלוטין, שבכתה מהסיבות הלא נכונות עד שנפלו לה הריסים והתקשתה לסיים משפט קוהרנטי אחד. בניגוד למה שאולי חושבים אנשים שנהו אחרי הדרמה המדומה שלה, לא היו בעיניי עוד הרבה ביצים בסל הזה, וטוב שהיא יצאה ראשונה.
בראיון היציאה שלה עם לירון ויצמן אינה תהתה למה דווקא היא הודחה מאחר שהיא הרגישה ש"אני הכי אמיתית והכי אני והשתדלתי להיות הכי בסדר עם כולם ולהעביר מסר", שזה בערך מה שחקוק על לוחות הברית של בית האח הגדול הערכי, ואנשים מבלבלים את זה לפעמים עם להיות בנאדם מעניין, ונוכח התודעה האינדבידואלית שהעידן הזה מנסה להחיל עלינו אפשר להבין את הבלבול. ואני רוצה לחזק את ידיו של סמואל ולהבטיח לו שיום אחד אנחנו נסתכל על כל זה ונצחק, כלומר על הכול חוץ מהקטע של מה שקורה עכשיו בעזה. זה פחות מצחיק.
מוקדם יותר ומוקדם מידי נאלצנו להיפרד שלא באשמתנו מאחד האנשים היותר מעניינים בבית, טאי, שמהמעט שזירזפה לנו האחות הגדולה אפשר היה לאבחן שהאיש מחזיק בתיק המניות שלו חלק לא מבוטל מנקודות האיי-קיו בבית. אישית קיוויתי שבהתחשב ברקורד שלו מאחורי סורגים, טאי יסתגל בקלות לחיים בבית האח הגדול, אבל מסתבר שחוץ מאיי-קיו טאי הביא איתו גם הפרעת אישיות מורכבת מדי שלא היה לה מספיק מקום בבית, אפילו לא עכשיו, כשאינה והשפתיים יצאו.
את סיפור היציאה של טאי קיבלנו בשפה קולנועית סוריאליסטית, נטולת הקשר או ציר זמן ליניארי, כמקובל בז'אנר. רגע אחד טאי נבהל מקריאות בערבית, שנייה אחרי זה הוא לא נרדם עם התקפי חרדה, מתגעגע לספרים שלו, שזה כנראה שם קוד למשהו שהוא והאחות סיכמו עליו מראש או שהבנאדם ממש חייב נייר גלגול בבהול, והופ, טאי איננו, והדיירים מגז'דרים עליו ומייבבים, בהיעדר מבוגר אחראי שיספר להם שהוא רץ עכשיו בכיף שלו באיזו חווה.
זה היה פרק בסימן "נשים מקנאות, גברים בורחים מאולטימטום", שזה כנראה שלב שלא ניתן לפסוח עליו בתחילת כל עונה של "האח הגדול", והפעם הגיע מהר במיוחד. הדיירים מתחלקים בדרך כלל בחלוקה גסה לשתי קבוצות – אלו ששתי דקות אחרי הכניסה כבר רוצים להתפרקד בזרועות של מישהו ולדעת שלפחות אדם אחד לא ידיח אותם באקציה הבאה, ואלו שמעדיפים לשמור על האופציות פתוחות. ומעשה שטן, בדרך כלל אלה נשים שמקבלות מגברים את שיחת "אני צריך את הספייס שלי בבית", ולמרות ההיסטוריה העתיקה של נשים וגברים בסיטואציה הזו, המין הנשי עדיין לא השכיל לגמרי לרקוח את תרופת הנגד לסיטואציה המתסכלת הזאת.
במקרה של אינה, שלובשת את הלב שלה על השרוול, הטכניקה ברורה – מופעי קנאה מבולבלים אבל מרשימים בדרכם, עם זיקוקים וקונפטי והשפלות של השגריר והכול, עד שלסמואל אין ברירה אלא לסתום לה את הפה בנשיקה. במקרה של תמי, שמתמודדת עם ההתרחקות של ישראל והנטייה שלו לגפף כל אשה עם דופק במתחם, היא נאלצת לסבול גבב של העצמה נשית שסימה מקיאה עליה, שאם מקלפים אותו מקבלים את העצה הנצחית "תשמרי על פאסון ותראי שהוא ירדוף אחרייך" - העצה הגרועה ביותר שאפשר לתת לבחורה במצבה.
אולי זה הרקע שהיא מגיעה ממנו, אולי זה ניסיון להשיג חזרה שליטה במצב הרגשי שלה, אבל תמי בסוג של תמימות מאמינה שהיא אמורה להיות מסוגלת לצפות בישראל עוגב על "האחיות הקטנות והחכמות שלי" ולא להתבאס, אבל זאת הטעות הקלאסית שמובילה להדחקות מכאיבות עוד יותר, בטח בקרב בחורות נבונות כמו תמי. ובהזדמנות זו, לכל הנשים שאינן תמי ויכולות להרשות לעצמן כרגע לצפות בסרט שאינו החיים שלהן, אני ממליצה מאוד על He's Just Not That Into You. התשובה הנכונה, אגב, היא "כן, זה כואב כשרוצים מישהו שלא רוצה אותך בחזרה, אז אין טעם לספר לעצמך שלא".
ה"האח הגדול" של רשת עדיין מג'עג'ע מכל מיני בחינות שלא קשורות דווקא לליהוק, אלא יותר לעריכה ולמסגרת סיפור, או במילים אחרות, אני צופה עריקות מדאיגות מצבא האח. מעבר לרישול בנרטיב של טאי, קיבלנו את רועי מדווח על שיחות עומק עם אינה, אבל לא ראינו דקה אחת כזאת. לירז אומרת לסמואל
לווסת משהו, אבל אין שום שיחה מקדימה עם אינה שמסבירה מה לעזאזל היא אמורה לווסת. אילן והמשימה הסודית שלו צנחו לכזה אנטיקליימקס שאילן עצמו שכח שהוא אמור לבצע אותה, וחדר האח הגדול הפך למגרש חניה מרופד כשהאחות הגדולה מתקשה להניע שיחה, אמפתית כמו ג'י.פי.אס ומדובבת כמו תנין באמזונס. וכמובן נשאלת השאלה – האם מריה, מגי, לירז, אליאב ואילן משוחחים לעיתים עם עצמם או זה עם זה או עם אלוהיהם? או שיש להם יותר מדי עצמות בלשון? האם יגיע השלב בו מירב תפסיק למסור ד"שים? בברכת "יאני או לורל" חמה לכולם.
בקטנה:
הוכח מדעית: "את הבנאדם הכי בסדר בעולם ואני לא סתם אומר לך את זה, אני מכיר אותך פה שבוע" – סמואל ללירז.
הגיוני: "יאללה, תוריד תחתונים" – אורלי לסמואל, ברגע שגילתה שיש מים חמים בדוש בחוץ.
הנה, סידרתי לכם את זה: "שכל שאר האנשים ילכו ויישארו רק אלה שרוצים לעשות שלום ויעשו שלום וזהו" (שמס).
