הביכורים האמיתיים של דורנו
בערים הגדולות מתקיימים בשנים האחרונות עשרות תיקוני ליל שבועות במקביל. אנו חוזים בחגיגת שבועות כחג מתן תורה על ידי חברה חילונית במהותה, אבל כזאת שלא מונעת מעצמה חיפוש אחר מפתחות חדשים לתרבות היהודית
ארכיון. שבועות בנגב המערבי(צילום: חיים בורנשטיין)
אין כחג השבועות כדי לספר את תהליך ההתפתחות המופלא שהתרחש בתרבות היהודית מאז ימי המקרא ועד היום. מתרבות חקלאית שבה שבועות היה בעצם חג חקלאי לכל דבר, המסמן את זמן הקציר של החיטה, הוא הפך בימינו לחג של חידושים רעננים הבאים לידי ביטוי בתופעת "תיקון ליל שבועות" הכוללת לימוד ועיסוק תרבותי עם זיקה ליהדות המתרחשת כמעט בכל יישוב ברחבי הארץ.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בערים הגדולות מתקיימים בשנים האחרונות במקביל עשרות תיקוני ליל שבועות בקהילות שונות ובצורות שונות זה מזו לחלוטין. האם מדובר בשינוי עמוק ודרסטי שהתחולל בתרבות היהודית הישראלית בעקבות השינוי שחל בחברה ודעיכת החקלאות ועבודת האדמה, או שמדובר בתהליך אורגני שמחבר את שני הקצוות ההיסטוריים של היהדות למקשה אחת בהפרש של כ-3,000 שנה?
כידוע לכל, עיצובו של חג השבועות במקרא הוא חקלאי בעיקרו. המקרא בונה את אפיון החג כחלק מהמחזור הבסיסי של הבשלת מיני הדגן שהשתבחה בהם ארץ ישראל. לאחר ביכורי השעורה בתקופת הפסח, מצווה המקרא לספור שבעה שבועות תמימים עד לזמן ביכורי החיטה בחג השבועות שבו מוגשים בבית המקדש כל ביכורי האדמה. בשלהי בית שני, כאשר עם ישראל נפרד מהארץ, וגם לאחר חורבן המקדש בירושלים, החלה הספרות התלמודית ליצוק תוכן אחר לחג השבועות וקבעה אותו כחג מתן תורה.
אמנם לא הייתה בידם של חכמי התלמוד אסמכתא מקראית ברורה לזיהוי של חג השבועות עם היום שבו התרחש מעמד הר סיני, אך הם הסתפקו באזכור שמעמד הר סיני מתרחש לפי התיאור המקראי בחודש השלישי, הוא חודש סיוון. שינוי מהפכני שכזה באופיו וזהותו של חג השבועות נעשה ללא ספק כחלק מהמאמץ לבסס את המהפך הגדול שהתרחש ביהדות בתקופתם וביוזמתם של חכמי התלמוד – המעבר מדת הקשורה בקשר הדוק לחקלאות והריטואלים סביב מרכז דתי מובהק, לדת שיכולה להתקיים גם ללא קשר לאדמה.
באופן זה נחגג חג השבועות כמעט 2,000 שנה כחג מתן תורה עם תוספות של מנהגים לא משמעותיים בימי הביניים - של מנהג אכילת מאכלי גבינה - כנראה בשל אופי החקלאות באירופה, אם כי יש שתולים זאת במסורת של בני ישראל שאכלו את ה"מן" הלבן והפלאי בעת נדודיהם במדבר.
עם התחלתה של ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל אימצו להם קיבוצים ומושבים רבים את שבועות כחג מרכזי, וכך, מתוך הצורך וההזדהות המחלטת שלהם עם תקופת המקרא, החזירו את המשמעות הראשונית של שבועות כחג הביכורים. מי לא זוכר את חגיגות הביכורים המרשימות שנחוגו בקיבוצים, ובהם מוצגת כל הראשוניות וההתחדשות של ההתיישבות? ביכורי הארץ, ביכורי הבקר והצאן וביכורי האדם, תינוקות ועוללים המונפים בשמחה כאות להתחדשות וראשוניות.
ארכיון. שבועות ברמת רחל(צילום: יח"צ)
אחד התהליכים החברתיים העמוקים שמתרחשים בשנים האחרונות היא ההפנמה שחלה בחברה הישראלית של האופי הקבלי של חג השבועות, שנוצר על ידי חבורת המקובלים של ספר הזוהר בספרד של המאה ה-13, ויצר תמהיל מיוחד וחדש לחג השבועות שלא מקבל את הדיכוטומיה בין שבועות החרדי-דתי לשבועות החלוצי-הציוני. מדובר בתהליך חברתי שאיננו עוד רק בגדר קוריוז או אופנה חולפת. "תיקון ליל שבועות" הפך לכותרת מוכרת היטב שכל ישוב או מוסד חינוכי טורח לפתח בדרכו שלו.
מדובר בזרם עמוק בחברה הישראלית, שבא לידי ביטוי בהקדשת ליל שבועות ללימוד של מקורות יהודיים במלא הטנא של דרכים, גוונים ושיטות. אחת הסיבות הבולטות לכך היא הרצון של יותר ויותר ישראלים-יהודים שאינם דתיים ליטול חלק בהוויה היהודית ולהכיר טוב יותר את המסורת התרבותית העשירה שלה על רבדיה השונים, כולל רבדיה התלמודיים, הקבליים והחסידיים.
במובן הזה, השילוב הקבלי הרואה את חג השבועות כהזדמנות למעמד הר סיני מחודש הפך בימינו להיות הבסיס למפגש הרענן בין חג "מתן תורה" התלמודי לבין חג "ביכורים" המקראי והציוני. המסורת הקבלית מאפשרת "גם וגם" – גם ביכורים והתחדשות וגם לימוד תורה, והכי טוב לימוד תורה באופן חדש לגמרי, כולל הגשת הביכורים של הלימוד הזה בליל חג שבועות.
חגיגת שבועות כחג מתן תורה על ידי תרבות שהיא חילונית במהותה אך מחפשת את מפתחותיה החדשים לתרבות היהודית, הרי היא בבחינת הביכורים האמיתיים של דורנו. הזהות היהודית המתרקמת עכשיו מול עינינו איננה יהדות חדשה, ועם זאת איננה יהדות של "ישראל-סבא". היא חיפוש אמיתי ונוקב שנובע ממערכת הקונפליקטים שבהם חיים אזרחי מדינת ישראל ומן העוצמה של ההיסטוריה הכופה עלינו בכל יום לעצב את עמדותינו וזהותנו מחדש. יש בחיפוש הזה משברים וסכנות ויש בו גם הרבה מן הערפל, אבל כך כנראה צריך שיהיה בכל תהליך של התחדשות.
- דב אלבוים הוא סופר, איש תקשורת ויו"ר מרכז הגות ויצירה בבינה – התנועה ליהדות חברתית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
דב אלבוים
צילום: אורות
מומלצים
