מנדט בינ"ל: כך אפשר לפתור את משבר עזה
אפשר בהחלט להגיע להסדרה שתתבסס על פשרה גם בלי להכריח את חמאס לוותר כליל על נשקו. זה יכול להצליח אם מצרים תוביל, משקיפי או"ם והליגה הערבית יאכפו ויוקם שלטון אזרחי משותף לחמאס ולרשות הפלסטינית. ההסדרה בעזה רחוקה מלהיות אידיאלית עבור ישראל, אבל הסיכוי שווה את הסיכון
אחרי 62 הרוגים ואלפי פצועים פלסטינים והביקורת הקשה שישראל סופגת בזירה הבינלאומית, הסיפור בעזה רחוק מלהיות גמור. אף שגם ישראל וגם חמאס אינם רוצים בכך, קיימת עדיין הסתברות גבוהה שהעימותים יסלימו ויידרדרו לעוד סבב מלחמתי עתיר נפגעים והרס.
זו עלולה להיות עוד מערכה שבסיומה נחזור למצב כיום ואולי אף לגרוע ממנו. במצב כזה חמאס לא יהיה שם, ואנו נצטרך להתמודד עם אנרכיה משילותית ברצועה שתגלוש בהכרח לשטחנו. או אז לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור לשם ככוח כובש שצריך לדאוג לצורכיהם של שני מיליון פלסטינים עוינים. לכן, גורמי הביטחון בישראל מאוחדים בדעה שאין לנו כעת עניין בהפלת שלטונו של חמאס, שתביא ליצירת ואקום שלטוני ברצועה.
במערכת הביטחון רוצים לעצור את ההידרדרות במדרון החלקלק הזה באמצעות יישום מהיר של תוכנית מקיפה לסיוע הומניטרי וכלכלי לרצועה. בבסיס המלצה זו של צה"ל - ובאחרונה גם של השב"כ - מונח רעיון פשוט: רווחה הומניטרית (מים, ביוב שירותי בריאות וחשמל) ופיתוח כלכלי (מצמצם אבטלה) ירגיעו את הרוחות בקרב האוכלוסייה וימנעו התססתה ושימוש בה כתחמושת אנושית על ידי חמאס.
ביהודה ושומרון הפלסטינים לא ממהרים להצטרף בימים אלה לעימותים עם כוחות הביטחון הישראליים, בעיקר מפני ששורר שם מצב כלכלי ומשילותי סביר או לפחות נסבל. רגיעה ושיפור מצבה של האוכלוסייה, שיחייב שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית ועם מצרים, יביא גם לחילוצו של חמאס מהבידוד המוחלט שבו הוא נמצא ומהחשש לשרידות שלטונו.
תוכנית כזו קיימת למעשה על הנייר וכבר נידונה לפני כמה חודשים בוושינגטון במסגרת ועידה של המדינות הערביות והאירופיות התורמות לעזה, ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים וכמובן הממשל האמריקני. בפני ועידה זו הונחה תוכנית שתביא לרווחה ולרגיעה ברצועה, שהיוזם וההוגה שלה היה אלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים עד לפני כמה שבועות.
בתוכנית הזו יש כל מה שנחוץ לחלץ את העזתים וגם את חמאס ממצוקותיהם: הקמת מפעלים להתפלה וטיהור מים, קו מתח גבוה לאספקת חשמל ורשימה ארוכה של פרויקטים אזרחיים כלכליים. סוכמו בקווים כלליים גם מתווה וחלוקת הנטל הנדרשים למימון התכנית המצוינת הזו, שאם תיושם יש בה כדי לשפר באופן דרמטי את המצב הכלכלי וההומניטרי בעזה, ועל ידי כך להפחית את סכנת ההידרדרות לאלימות.
למה לא?
המכשול העיקרי בפני מימוש התוכנית הזו הוא היעדר ממשל אזרחי מתפקד ברצועת עזה שיוכל ליישם אותה בשטח. מכשול נוסף הוא היעדר רגיעה והמשך חילופי האש עם ישראל, שמאיימים להרוס את הפרויקטים התשתיתיים והכלכליים, כפי שקרה פעמים רבות בעבר.
הפיוס הפנים-פלסטיני, שיזמה מצרים בהסכמת חמאס, אמור היה לטפל בשתי מכשלות אלה. הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן אמורה הייתה להיכנס לרצועה כגורם משילות אזרחי ולנהל את השיקום במקום חמאס שנכשל. אבל למרות ההשתדלות המצרית וחתימת ההסכם - הפיוס הפנים-פלסטיני נכשל. הסיבה לכך היא סירובו של חמאס להתפרק מנשקו כפי שדרשו אבו מאזן וגם ישראל.
ישראל הציגה את קיום המשוואה "שיקום תמורת פירוז" כתנאי להשתתפותה בתוכנית החילוץ ההומניטרית-כלכלית לרצועה, ואבו מאזן דרש שחמאס יתפרק מנשקו ויכפיף את הזרוע הצבאית שלו לממשל האזרחי. חמאס, כאמור, סירב ולכן אבו מאזן מעכב כעת את הזרמת הכספים לשלטון האזרחי ברצועה, מחמיר במתכוון וללא היסוס את מצוקת האזרחים ומגביר את נכונותם לרוץ ולהתאבד על הגדר.
אבל המבוי הסתום ההומניטרי, הכלכלי והמשילותי ברצועת עזה כעת אינו גזרה משמים. אפשר להגיע לרגיעה ברצועה שתאפשר יישום "תוכנית מרשל" ההומניטרית וכלכלית. איני מתכוון לאותה "הודנה" עם ישראל שכמה ממנהיגי חמאס הציעו בחצי פה לראש המודיעין המצרי. "הודנה" כזו תאפשר לחמאס ליהנות משיפור מצב האוכלוסייה שישראל סייעה לה להיחלץ ממצוקתה, להתעצם צבאית בחסות הרגיעה ואז לחדש את הלחימה. "הודנה" מנוגדת לאינטרס הביטחוני ארוך הטווח של ישראל ולכן ירושלים מתנגדת בצדק לרעיון המסוכן הזה.
אז מה כן?
קיים מתווה הסדרה אחר, שכבר נוסה בשנים האחרונות בכמה אזורי עימות אלים ומשברים הומניטריים בעולם, וגם הצליח. המתווה הזה מבוסס על הסדרה זמנית שתתבצע בשלבים - פשרה צבאית ופוליטית בחסות מנדט וכוח בינלאומיים, שיעניקו לה לגיטימציה ותוקף משפטי. ההסדרה תשרת את כל הצדדים ותאפשר לפרק בהדרגה את העימות הנפיץ.
ראיתי במו עיניי איך הסדרות כאלה, כשהתבצעו בליבריה ואחר כך בקוסובו, הביאו בהתחלה לרגיעה חלקית וסללו את הדרך לפתרון ארוך טווח לסכסוכים. הן לא היו הצלחה מסחררת, ועבר זמן רב עד שנחלצו מכל המהמורות והפרות ההסכמים שחיבלו בהן. אבל בסופו של דבר הן הביאו לרגיעה ארוכת טווח ויציבה - וזה מה שנחוץ כעת גם בעזה.
חשוב להוסיף בנקודה זו שעקרונות ההסדרה שיפורטו מיד הם נושא לדיונים וסיעורי מוחות גם במערכת הביטחון ואולי גם במטה לביטחון לאומי שליד משרד ראש הממשלה. צריך להדגיש שמדובר ברעיונות התחלתיים שלא הגיעו לכלל גיבוש סופי, אולם הם כבר מונחים על השולחן לא רק בישראל אלא גם בכמה בירות באזור.
הרעיון המרכזי הוא שאפשר בהחלט להגיע להסדרה שתתבסס על פשרה ועל חסות בינלאומית גם בלי להכריח את חמאס לוותר כליל על נשקו. העיתוי כעת מתאים, צריך לנצל את ההלם שאחז בהנהגת חמאס והארגונים הפלסטיניים האחרים בעקבות אירועי הדמים על הגדר השבוע, וגם את הזעזוע בזירה הבינלאומית, הערבית והישראלית, כדי להגיע להסדרה. גם לחמאס יהיה עניין בהסדרה כזו מפני שהיא תחלץ אותו מהמבוי הסתום שאליו נקלע ואשר מאיים על שרידות שלטונו ברצועה.
להסדרה בחסות בינלאומית ואזורית של הבעיה העזתית יש סיכוי להצליח אם תתבסס על העקרונות הבאים:
-את ההסדרה יוביל גורם ערבי-מוסלמי - רצוי מצרים - והיא תתבסס על החלטות מועצת הביטחון של האו"ם ושל הליגה הערבית שיעניקו לה לגיטימיות ותוקף משפטי.
-מטרת ההסדרה - שיפור מהותי ומיידי במצבה ההומניטרי והכלכלי של אוכלוסיית רצועת עזה והכנה לקראת בחירות כלליות דמוקרטיות וחשאיות לממשל ברצועה, שייערכו בחסות ובפיקוח האו"ם כעבור שנה או שנתיים. בחירות אלה ישקפו את רצון העזתים ויש סיכוי טוב שלשלטון שייבחר יהיה אינטרס חזק בהמשך הרגיעה והיציבות הפוליטית שיאפשרו את הרווחה והפיתוח הכלכליים.
-את ההסדרה יאכפו בשטח צוותי משקיפים ופקחים שישלח האו"ם וכוח לשמירת השלום שישלחו מדינות הליגה הערבית וטורקיה.
-כצעד ראשון יממשו חמאס והרשות הפלסטינית את הסכם הפיוס ביניהן ויקימו ברצועה שלטון אזרחי משותף. לשם כך, הם יגיעו לפשרה בנושא השליטה בכוח הצבאי: חמאס יתפרק מהנשק הכבד ומהתשתיות ההתקפיות שלו אך אנשי הזרוע הצבאית שלו ושל הג'יהאד האיסלאמי יורשו להחזיק בנשק אישי ובנק"ל. את הנשק הכבד - המרגמות הכבדות, הרקטות, טילים נגד טנקים וכלי טיס בלתי מאוישים - הוא ימסור לפקחי האו"ם שיוציאו אותו מהרצועה.
אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, חמושים בנשק קל, ישתלבו בכוחות אכיפת החוק של הממשל האזרחי ברצועה, שיהיה כאמור משותף לחמאס ולרשות. חמאס גם יתחייב להימנע מפיתוח והצטיידות ברקטות, טילים ונשק כבד אחר כל עוד ההסדרה בתוקף, ויימנע גם מחפירת מנהרות התקפיות. את מיקומם של המנהרות הוא ימסור לאו"ם וישמיד אותן בפיקוח אנשיו. אנשי כוח שמירת השלום הערבי-מוסלמי ועמדות תצפית של האו"ם יתפרשו ממערב לגדר ומכשול הגבול שבין עזה לישראל ויוודאו שמאזור זה לא מתבצעת פעילות התקפית נגד יישובי הנגב המערבי.
- מצרים תפתח את מעבר רפיח ומעברים נוספים כמעט ללא הגבלה אך בפיקוח חמור, שלא יעברו דרכם נשק וטרוריסטים לתוך הרצועה או מתוך הרצועה לסיני. ישראל תתרום לביצוע ההסכם באמצעות פתיחת כל מעברי הגבול, בפיקוח ביטחוני הדוק, ותיתן את הסכמתה להקמת נמל ימי מול חוף עזה, שיתנהל תחת פיקוח ביטחוני אירופי ובהשתתפות אנשי מקצוע ממדינות המפרץ. ישראל תמשיך להיות אחראית למרחב הימי שמצפון וממערב לרצועה, ומצרים תפקח על המרחב הימי מול שטחה הריבוני בסיני.
הבעיות והפתרונות
מבחינתה של ישראל, ההסדרה הזו רחוקה מלהיות אידיאלית. יש סכנה שחמאס והג'יהאד האיסלאמי בסיוע איראן יתעצמו בחשאי תוך שהם מרמים את פקחי האו"ם ומשחדים את אנשי הכוח הערבי-מוסלמי. קושי נוסף יתעורר אם הארגונים הסרבנים יירו לשטח מדינת ישראל. אז צה"ל יתקשה להגיב לתוך הרצועה בצורה שתרתיע כפי שהוא עושה היום. זאת מחשש לפגיעה באנשי האו"ם וחיילי הכוח הרב-לאומי. גם כניסה קרקעית לעזה תהיה יותר קשה אם יהיה בה צורך. קשה לביצוע - אך בהחלט אפשרית מבחינה צבאית ומדינית.
בכל מקרה, הסיכוי שווה את הסיכון. חשוב להדגיש בהקשר זה שהשב"כ והמודיעין של צה"ל ימשיכו לפקח על הנעשה ברצועה ויעבירו לפקחי האו"ם מידע שיאפשר להם לטפל בהפרות הסדרה למיניהן כולל חפירת מנהרות. חוץ מזה - מערכת הביטחון תשלים תוך פחות משנה את הקמת המכשול מתחת ומעל לקרקע בגבול רצועת עזה ואז גם תפחת הסכנה לאש ישירה מתוך הרצועה לשטח ישראל ולחדירות של עזתים לשטחנו.
בעיה קשה נוספת מנקודת מבטה של הממשלה הנוכחית בישראל היא שהסכם הסדרה בחסות בין לאומית לעזה יוצר תקדים לגבי יהודה ושומרון. הפלסטינים (אבו מאזן או יורשיו) עלולים לדרוש ליישם הסדרה כזו גם לגבי כל השטחים שנכבשו ב-67' בלי להגיע קודם לכן להסכם עם ישראל. דרישה כזו תהיה מכשול לפתיחת משא ומתן רציני לשלום המבוסס על פשרה בין ישראל לפלסטינים.
ישנן עוד מגרעות רבות אחרות להסדרה בחסות בינלאומית של המצב בעזה, אבל זוהי כרגע האפשרות הריאלית היחידה מנקודת ראותם של כל הצדדים להגיע במהירות לרגיעה ויציבות. הסדרה כזו תאפשר הזרמת סיוע הומניטרי ופרויקטים כלכליים שיחלצו את האוכלוסייה מהמצוקה המייאשת שבה היא נמצאת.
היא גם תשרת גם את חמאס ואולי גם תאפשר בחירות דמוקרטיות שיקימו ממשל פוליטי יציב לרצועה. בלי מסגרת בינלאומית וערבית-מוסלמית (כולל קטאר וטורקיה) לא ניתן יהיה להגיע לרגיעה ארוכת טווח מאפשרת, ואי אפשר יהיה לממן סיוע הומניטרי, פיתוח כלכלי והיחלצות מהמבוי הסתום המדמם שבו אנו נתונים כעת.
לכן צריכה ישראל לנצל את קשריה הטובים עם ממשל טראמפ, עם מצרים ועם ירדן, ואת קשריה הפחות טובים עם האירופים ומדינות המפרץ ולפעול מאחורי הקלעים כדי לרתום את כולם לגיבוש ויישום מהירים של הסדרה צבאית, כלכלית ופוליטית לרצועת עזה.
לפנייה לכתב/ת 
