חומות של תקווה: מורשעים ברצח בעין המצלמה
הם הורשעו באונס, רצח וסחר וסמים אבל לא איבדו תקווה להשתקם – צלמת אומנותית-חברתית יצאה לתעד את אורח חייהם בכלא והמסע שלהם לחיים חדשים. "פגשתי אנשים שבסופו של דבר רוצים לחיות"
שמי ליאת מייה לומברוזו ואני צלמת ואמנית חברתית ומסחרית. אני נעזרת במצלמה ככלי לביטוי אמנותי ולהעלאת מודעות לנושאים חבריים וערכיים. בשנים האחרונות התמקדתי בחומרים מה'בטן הרכה של החברה הישראלית' אותם עיבדתי לכדי אמירות בתצלומים בשחור ולבן עם אלמנטים אומנותיים שונים.
סדרת התמונות הראשונה שצילמתי התמקדה בילדים עם תסמונות דאון "UP 21", אחריה הצגתי את "50 גוונים של דת" במטרה להראות בעין שווה ללא הבדלי דת גזע ומין, את רבדי הישראליות. מבין הסדרות האחרות שעשיתי התרגשתי מאוד מהסדרה שיצרתי כמחווה לזכרו של החייל דניאל מרש ז"ל שנהרג בצק איתן ב-2014 ואהבתו הגדולה היתה צילום.
לפני כשנה וחצי קיבלתי פנייה מדוברות שירות בתי הסוהר לתעד מחלקת אסירים. הגעתי לסיור בכמה בתי הכלא, ומייד התחברתי למחלקת ט"ל בבית הסוהר השרון והחלטתי ששם ואותם אני רוצה לתעד.
לסדרת הצילומים הדוקומנטריים משם קראתי "תוצאה" והיא מתעדת את חיי קבוצת אסירים 'טעוני הגנה' שהורשעו ברצח, אונס, סחר בסמים קשים, שוד ועוד.
האסירים עברו במחלקה את תוכנית " 12 הצעדים" לשיקום מהתמכרויות שונות. הסדרה מביעה ומציגה את חייהם דרך נקודת המבט שלי המתעדת את הוויית ושגרת החיים בכלא של האסירים בתוכנית הייחודית.
אחד האלמנטים החזקים שרציתי להעביר בסדרה היא התקווה. תקוות האסירים לחיים חדשים, תקווה שהצוות המסור נטע באסירים.
האזינו לראיון עם ליאת מייה לומברוזו בתוכנית "יש מקום לכולם" ב"רדיו מהות החיים":
במשך כשנה תיעדתי את אורח החיים שלהם ביומיום וגם באירועים מיוחדים תועד מנעד רחב של עשייה בתוך הכלא, ההשתתפות בבחינות בגרות, השתתפות בחוגי פסיכותרפיה, החלפת ספר בספריה, חגיגת חגים ומועדים ומפגש עם בני המשפחות.
לא מייד התחלתי לצלם, כי רציתי לבנות אמון. ראיתי על פניהם חשדנות ואי-נוחות שהרי, מישהו זר מתהלך בטריטוריה שלהם, בבית שלהם. בהדרגתיות התחלנו להיפתח. אני אליהם והם אלי. שאלתי שאלות, התעניינתי, ובין השאלות ששאלתי, היו גם סיבת המעצר ואיך משפיע עליהם התהליך שהם עוברים במחלקת ט"ל. כך הבנתי איך חייהם של חלקם השתנו מקצה לקצה מהרגע שהגיעו למחלקה המיוחדת הזו.
חיבור חזק וחד משמעי לחיים
שמעתי מהם על התהליך שהם עוברים ועל הצוות המסור שמלמד אותם לחשוב אחרת, לדבר אחרת ובעקבות כך להתנהג אחרת. השיח שלהם הוא אחר. יש מילים שאסור להם להגיד ולמשל המילה עונש מוחלפת ב"תוצאה" לכן בחרתי בה כשם לתערוכה הזאת.
אורח החיים שם מיוחד ושונה, יש להם "ספסל חשיבה" ואם אחד מהם מתנהג או אומר משהו שפוגע באחר הוא יכול לעצור לשבת ולחשוב, יש "עמדת פסק זמן" בה ניתן לעמוד ולחשוב יותר לעומק.
נפעמתי לראות שם כל כך הרבה תקווה. תקווה בעיניהם של הצוות המסור שעושה עבודת קודש ותקווה בעיניהם של האסירים. גיליתי שם תקווה לחיים אחרים וטובים אף על פי ולמרות המצב בו הם נמצאים, שהרי חלק מהם מרצים מאסר עולם.
פגשתי שם אנשים שבסופו של דבר רוצים לחיות. זיהיתי חיבור חזק וחד משמעי לחיים.
תערוכת "גובה העיניים" היא שילוב של מסרים של התמודדות עם קשיים, כוח רצון לעומת הרגלים, התמודדות מגדרית ואמיתית, כשהלוקיישנים הם גלובאלים, ישראלים, פנימיים וחיצוניים כאחד.
בחלק מצילומי התערוכה ישנו מוטיב חוזר של חיים: ידיים, טואלטיקה, תקליטורים, יצירה, עבודה. תיעדתי את החיים בתוך החושך כאשר אני הלכתי אחרי האור. כנראה שאצל רובנו אתה חייב למות כדי להתחיל לחיות. "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן".
בתערוכה 'גובה העיניים' לצד "תוצאה" יוצגו סדרות תמונות נוספת:
THE WALL - חבורת נערים ילדים פולנים שהפכו קיר של אתר אשפה בפאתי מחנה אשוויץ לחצר המשחקים שלהם.
"ללא מילים" - גיישות ברובע גיון, רובע המועדונים בקיוטו, יפן.
"שיבעה" - נער שאיבד את אמו ומתמודד עם החזרה לשיגרה.
ו-shine המתעדת את תהליך עבודת כתיבת השירים של המשורר נמרוד שיין.
- התערוכה "גובה העיניים" תוצג החל מהיום, יום ד',ה-23 למאי 2018, בשעה 20:00, בבית קנדינוף, בית הצורפים 14, יפו. התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד ה-2.6. אוצרת התערוכה: דלית מרחב.
לפנייה לכתב/ת 
