שני צעדים קדימה, אחד אחורה: זכויות הקהילה הגאה בישראל
אסור להתחתן, בלתי אפשרי לאמץ ופשעי השנאה כלפי חברי הקהילה רק עולים - אך לא מתועדים במשטרה. לקראת אירועי הגאווה הקרובים והשקת "הייד פארק" למשך שבועיים בתל אביב - תמונת מצב של הקהילה בישראל
20 שנה עברו מאז שחברי הקהילה הגאה ערכו את מצעד הגאווה הראשון בישראל. החגיגות נערכו בשנה שבה אירעו שני אירועים משמעותיים במיוחד לקהילה - מצד אחד זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, ושבועיים לאחר מכן - אירוע ההתרמה לוועד למלחמה באיידס שהופסק על-ידי שוטרים שפינו את המשתתפים בכפפות גומי.
כך, למרות השיפור ביחסה של החברה הישראלית לקהילה בשני העשורים האחרונים, סוגיית הזכויות מתנהלת במתכונת של שני צעדים קדימה ואחד אחורה. השינוי הממסדי והחוקי נעשה בצעדים קטנים מאוד, וחברי הקהילה עדיין מופלים בהיבטים רבים.
גם היום בני ובנות זוג להט"ב עדיין אינם רשאים להתחתן בישראל, לאמץ ילדים או לקיים הליך פונדקאות בארץ, וסובלים מאפליה ברישום כהורים במשרד הפנים. המדינה עדיין לא מכירה במסמכים רשמיים המצביעים על שינוי מין, ופשעי שנאה נגד להט"בים עדיין לא מוגרו.
נישואים
נישואין וגירושין בישראל מתבצעים אך ורק על ידי הרבנות שלא מכירה בזוגיות גאה. לכן נדרשים הזוגות שמעוניינים להתחתן לטוס למדינה זרה שמכירה בהם, ולהתחתן במתכונת של נישואים אזרחיים, הרחק מהמשפחה והחברים.
היסטוריה בגרמניה: הפרלמנט אישר נישואים חד-מיניים
אזרחי אוסטרליה הצביעו בעד נישואים חד-מיניים
ניו זילנד: עשרות זוגות גאים מיהרו להתחתן
הודות לפסיקת בג"ץ משנת 2006 המדינה מחויבת לרשום זוגות להט"ב שהתחתנו בחו"ל כנשואים במשרד הפנים. עו"ד חגי קלעי, שהגיש בשנת 2015 את העתירה לשוויון בנישואין, אמר כי "במסגרת הדיון השופטים שאלו למה אנחנו לא מסתפקים בזכויות הרבות שכבר יש לנו, שהן 'כמעט' נישואין".
קלעי מוסיף: "הסברנו, וחשוב שהקהילה תזכור זאת, שיש הרבה זכויות שיש רק לבני זוג נשואים, והמעמד של ידועים בציבור הוא עמום. ההדרה מהאפשרות להינשא רק בשל נטייה מינית של אדם היא משפילה ולא ראויה כשלעצמה. השופטים בחרו שלא להתערב והחזירו את העניין למחוקקים. פסק הדין הברור מלמד שגם בית המשפט העליון סבור שדין האפליה הבוטה הזו להיעלם מהעולם".
אימוץ ילדים וילדות בישראל
לפי חוק אימוץ ילדים רק זוגות הטרוסקסואליים (גבר ואישה) רשאים לאמץ. היועץ המשפטי לממשלה קבע ב-2008 כי זוג להט"בי רשאי לכאורה לאמץ, אך הדבר יתאפשר רק במקרה שלא יימצא זוג הטרוסקסואלי. בני הזוג הגאים יירשמו במקרה כזה כהורה יחידני. כך בפועל, אופציית אימוץ על-ידי הורה יחידני או זוג להט"ב חסומה וטרם הוגשה הצעת חוק בעניין.
פונדקאות בישראל
למרות שישראל הייתה הראשונה בעולם שהסדירה בחוק את הליך הפונדקאות, החוק קובע כי רק גבר ואישה נשואים רשאים לקיים זאת בארץ. כתוצאה מכך, בני זוג להט"בים נאלצים לבצע פונדקאות בחו"ל, לרוב בצפון אמריקה, הרחק ממשפחותיהם ובעלות של כחצי מיליון שקל.
יואב ואיתי ארד-פנקס, החיים ביחד כבר 19 שנים, הפכו לאחד מסמלי המאבק לפונדקאות לאחר שהגישו עתירה לבג"ץ שנדונה מזה תשע שנים. "מדינת ישראל היא הבית שלנו. אנחנו אוהבים את המדינה ועושים את מה שרק אפשר בשבילה, אך היא עדיין לא עושה את אותו הדבר עבורנו", הם אומרים.
"המדינה משחקת איתנו בחתול ועכבר כבר שנים ארוכות, אז החלטנו שלא לחכות לבג"ץ, וטוב שכך", אמרו בשיחה עם ynet. "מאז שהגשנו את העתירה הצטרפו למשפחתנו שלושת הבנות, גל נועה ואור, שנולדו בהודו ובתאילנד. אין ולא יכולה להיות לאף אחד, בטח שלא למדינה, את האפשרות למנוע מכל מי שרוצה לממש את הזכות להורות לעשות זאת".
רישום כהורים במשרד הפנים
כשאזרחית יולדת בבית חולים, היא יכולה לגשת לאשנב של משרד הפנים במחלקת היולדות ולרשום את בן זוגה כאבי התינוק או התינוקת. גם אם האם נאלצה להיעזר בתרומת זרע ובן זוגה איננו האב הביולוגי, הרישום מבוצע באופן מיידי וללא שאלות מיותרות.
בנות זוג להט"ביות, לעומתם, נדרשות לפנות לבית המשפט כדי להסדיר את מעמדן כאמהות. ההליך, שלעתים נמשך שנים רבות, מלווה בתשלום של אלפי שקלים ועמידה בקריטריונים שרירותיים שהמדינה קבעה, בהם גם תסקירים של שירותי הרווחה וחדירה לחיים הפרטיים של בנות הזוג. יודגש כי בזמן ההליך המשפטי, בת הזוג שאינה האם הביולוגית, לא מחזיקה בשום סמכות על התינוק מבחינה רשמית, ולא יכולה לקחת אותו לטיפת חלב או מסגרות לימודיות.
התאמת סעיף המין בתעודת הזהות
בהיעדר חקיקה שתאפשר זאת, חברי וחברות הקהילה הטרנסג'נדרית נאלצים להחזיק במסמכים מזהים שאינם תואמים את המגדר שלהם. הדבר גורר לקשיים יומיומיים בהזדהות מול מוסדות המדינה, בנקים ונותני שירות, וכתוצאה מכך נוצר קושי בקבלת שירותים שניתנים לציבור הרחב.
מעבר לחשיפה היומיומית לאלימות ולאפליה - הם נאלצים להציג בחו"ל דרכון ישראלי עם סעיף מין שגוי - עם כל המשמעויות הנלוות לכך במדינות עוינות לקהילה.
להט"בופוביה ופשעי שנאה
חברי הקהילה מתמודדים באופן יומיומי עם האפליה מצד החוק ומצד החברה. על אף גילויי השנאה והבריונות ברשתות החברתיות ומחוץ להן, המשטרה לא מנהלת מעקב ורישום של מקרי אלימות על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית. על מנת לקבל תמונה רחבה ככל האפשר על התופעה, הקימה האגודה למען הלהט"ב מרכז דיווח עצמאי על גילויי השנאה על שם ניר כץ שנרצח בבר נוער בשנת 2009.
מהדו"ח שפרסם המרכז בתחילת השנה עלה כי חלה עלייה של 17% באירועים החמורים נגד חברי הקהילה בשנה שעברה, ובכל 4 דקות מתפרסם פוסט שנאה כלפי הקהילה הגאה ברשת. בסך הכל הוגשו 533 דיווחים על מקרים להט"בופובים ב-2017. בפילוח המקרים עלה כי מרבית התקריות אירעו באזור תל אביב וגוש דן.
טל, צעירה טרנסית, סיפרה ל-ynet: "כשהייתי בתיכון חוויתי התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הנהלת בית הספר. כשניסיתי לשוחח עם המנהל לגבי הלימודים, הוא סירב להקשיב לבעיותיי בלימודים, והתעקש לדון בהופעה שלי. הוא איים שאם אגיע עוד פעם אחת עם לק בציפורניים - יסלק אותי".
לדבריה, כשטענה בפני המנהל שחוקי בית הספר לא אוסרים על כך, ענה המנהל באופן חד משמעי: "לבנות מותר. לךָ - אסור". טל מיעטה להגיע לבית הספר לאחר השיחה עם המנהל, וכשעשתה זאת, תכננה את מסלולה כך שלא תיתקל בצוות ההנהלה.
היעדר נגישות לשירותי בריאות, רווחה וחינוך
במקרים רבים קיימת הפרדה מגדרית בין גברים לנשים בבתי חולים, מקלטים, מוסדות גמילה ושירותים נוספים. בני ובנות הקהילה הטרנסג'נדרית נתקלים באפליה בכל פעם שפונים לקבלת השירות. בשל המחסור במענה מותאם לקהילה הטרנסית, וקיימים תקציבים מועטים למימון פעילות ישירה בתוך ההילה.
הדבר גורם לטרנסג'נדרים רבים להימנע מבקשת שירותים בסיסיים של בריאות ורווחה, ומביא לנשירה מוגברת ממסגרות חינוכיות, שיקומיות וטיפוליות.
טיפולי המרה
איגוד הפסיכולוגים הישראלי קבע בשנת 2014 כי הטיפולים שנועדו כביכול לשנות נטייה מינית או זהות מגדרים של אדם, המכונים "טיפולי המרה", הם מסוכנים. משרד הבריאות אימץ את עמדת הפסיכולוגים, אך החוק הישראלי עדיין מאפשר את קיומם. 12 מדינות שונות הוציאו את טיפולי ההמרה מחוץ לחוק.
לא פעם פורסמו עדויות של נערים ונערות שנאלצו לעבור את הטיפולים אצל מטפלים שמתחזים למומחים מוסמכים. העלייה במודעות הציבורית לטיפולים המזיקים גרמה להסתרת הטיפול תחת שמות חלופיים - בהם "טיפול לחיזוק גבריות" וכדומה.
ותיקי הקהילה
הקשישים והקשישות הם אחת השכבות החלשות ביותר בקהילה הגאה. מלבד המאפיינים הידועים של הגיל השלישי, במקרים רבים הם סובלים מבדידות ומניתוק משפחתי. על אף שרבים מהם הקימו משפחות לפני שיצאו מהארון - חלקם מוצאים את עצמם מנותקים מילדיהם.
אדם ללו, ביסקסואל בשנות ה-70 לחייו, שיתף: "אני חי בבדידות ומרגיש את הקושי להתנהל בחיי היומיום – קופת חולים, קניות, בישול. אני חבר במועדון קשת הזה"ב לקשישי הקהילה, ופעמיים בשבוע אנחנו נפגשים ומבלים ביחד", אמר ללו שהיה ממקימי האגודה למען זכויות הפרט.
"לפני כמה עשרות שנים עוד סבלנו מרדיפות מצד המשטרה, רשימות שחורות, ואילוצים להלשין על חברים הומואים. אם אחד מהם היה עובד מדינה או שירת בצבא - היו מדיחים אותו לאלתר"
חבר הכנסת לשעבר עוזי אבן, שהיה הראשון שיצא מהארון במהלך התפקיד, אמר כי "הקהילה הגיעה להרבה הישגים במהלך השנים, אך המלאכה עוד לא הושלמה.
אבן, שעובד כיום כפרופסור לכימיה באוניברסיטת תל אביב, הוסיף כי "אם בעבר היציאה מהארון לוותה בקנסות כבדים, במשפחה, במקום העבודה או ברחוב, היום המצב טוב בהרבה - האפליה במקומות העבודה אסורה היום. הדרישה שלנו להיות חלק מהחברה בארץ, כולל הכרה בזוגיות שלנו ובגידול ילדינו, הוכרה על פי חוק וברוב החברה החילונית בארץ".
המאבק הביסקסואלי
המאבק העיקרי שבני ובנות הקהילה הביסקסואלית מתמודדים עמו הוא על הנראות וההכרה. בסקר שנערך בקרב הקהילה הביסקסואלית, 55.5% מכלל המשיבים דיווחו כי בני משפחותיהם אמרו להם שזהותם המינית היא רק שלב. בקרב הקהילה הגאה כולה 34% דיווחו על אמירות דומות.
19% העידו על שאלות אישיות על הרגלים מיניים בשל זהותם המינית, ו-23% דיווחו כי גורמי טיפול רשמיים התייחסו ייחסו את זהותם המינית לחוסר יציבות וחוסר החלטיות.
אירועי חודש הגאווה בסימן 20 שנה למצעד הראשון
עודד פריד, ראש הפורום למדיניות הציבורית באגודה למען הלהט"ב, אמר כי "האפליה נגד הקהילה הגאה מעוגנת ומבוססת בחקיקה ובמדיניות הציבורית, ואת זה אנחנו חייבים לשנות". פריד ציין כי בגלל הנציגות הבולטת של חברי הקהילה הגאה בכלי התקשורת - הציבור נוטה לשכוח שישנם מאבקים על זכויות בסיסיות שעדיין מתנהלים.
"רוב הציבור בישראל תומך בשוויון זכויות לקהילה הגאה, והגיע הזמן שפוליטיקאים חשוכים ולהט"בופובים יבינו שאנחנו לא נשתוק עד שיפסיקו להתייחס אלינו כמו אל אזרחים סוג ב'", אמר.
בשבוע הקרוב ייפתחו החגיגות לציון 20 שנה למצעד הגאווה הראשון בתל אביב-יפו ועשור להקמת המרכז הגאה בעיר. חגיגות הגאווה יוקדשו לפועלם של ותיקי הקהילה והפעילים הבולטים במאבק הגאה, יונגשו לכלל האוכלוסייה וייערכו ברחבי העיר.
בין האירועים הבולטים שייערכו: מצעד הגאווה המסורתי ביום שישי, 8 ביוני, שצפוי למשוך אליו מאות אלפי משתתפים ותיירים. ב-31 במאי תיערך מסיבת רחוב לציון 20 שנה למצעד הראשון - ותיערך בגינת שינקין בעיר. אירוע ה"הייד-פארק" יושק ב-28 במאי בשעה 18:00 בשדרות רוטשילד, בקטע שבין נחלת בנימין לרחוב הרצל, ויימשך שבועיים. השדרה תקושט בדגלי גאווה ובדגלים של תתי הקהילות השונות שמייצגות את המאבק הגאה בישראל.
לדברי עיריית ת"א-יפו, המרכז הגאה, האגודה למען הלהט"ב ומזא"ה9, מטרת האירוע היא לשתף את הציבור הרחב במאבקים המתמשכים כחלק מחגיגות הגאווה. ניתן לצפות כאן ברשימת האירועים המלאה.
לפנייה לכתב/ת 
