הארגון שהיה לגרילה והפך לצבא: 18 שנה לנסיגה מלבנון
ב-24 במאי בשנת 2000 יצא אחרון החיילים מלבנון לאחר שצה"ל נכנס אליה ב-1982. מאז הפך חיזבאללה לארגון בעל אמצעים מתקדמים בכל פרמטר צבאי. לא בכדי מגדיר הרמטכ"ל את חיזבאללה כאויב מספר אחת. תא"ל במיל' צ'יקו תמיר: "הנסיגה כמו גם השהייה בלבנון חיזקו את חיזבאללה"
היציאה מלבנון - 18 שנים אחרי: ב-24 במאי בשנת 2000 יצא אחרון החיילים מאדמת לבנון במסגרת תוכנית הנסיגה מרצועת הביטחון שהוביל ראש הממשלה דאז אהוד ברק. 18 שנים אחרי ויחסי הכוחות באזור השתנו לגמרי.
דיווח: "ישראל הפציצה בסיס חיזבאללה בסוריה, מחסני נשק נפגעו"
מארגון גרילה מוגבל הפך חיזבאללה לצבא של ממש, עם היררכיה מסודרת של פיקוד ושליטה, יכולות אש מדויקות, מערך אווירי שכולל מאות מל"טים, בהם התקפיים, יכולות איסוף מודיעין, אמצעי תקשורת מתקדמים ואמצעי שיבוש אלקטרוניים, כוחות חי"ר סדורים ובעיקר ביטחון עצמי וניסיון מבצעי שצבר מ-5 שנות לחימה בסוריה.
חיזבאללה פרוס באופן חשאי בכ-200 כפרים שיעים בלבנון, בעיקר בדרומה ובמרכזה, ומפר, לפי צה"ל, באופן שיטתי את החלטת האו"ם 1701 שסיימה את מלחמת לבנון השנייה: פעילות וביסוס כוחות מתחת לרדאר מדרום לנהר הליטני, עד לכפרים שנושקים לגדר הגבול.
יום הנסיגה מלבנון:
יש בצה"ל מי שמכים על חטא שלא עצרו את תנופת השיקום הצבאי שעבר הארגון בתחילת העשור ורק בשלוש-ארבע שנים אחרונות, צה"ל פועל באופן חשאי, לפי פרסומים זרים, למנוע את הסבת רקטות הארגון לטילים מדויקים בכמויות שעלולות לשבור שוויון במלחמת הצפון הבאה ועוצר משלוחי נשק מתקדם מסוריה ללבנון.
לא בכדי מגדיר הרמטכ"ל גדי איזנקוט את חיזבאללה, גם לאחר שאיבד אלפים מלוחמיו שנפצעו או נהרגו בסוריה ובעיראק, כאויב מספר אחד של ישראל. הארגון ממשיך ליהנות מתקציב תמיכה שנתי של יותר מ-700 מיליון דולר מטהרן, אך פיתח עצמאות מול משמרות המהפכה, ולא סר למרותם באופן אוטומטי כבעבר.
לאורך קו המגע בגבול עם לבנון ניתן להבחין באנשי חיזבאללה על בגדים אזרחיים, כשהם מפטרלים מעת לעת ובעיקר מצלמים ועוקבים עם משקפות אחר הנעשה בצד הישראלי של הגדר. בגבול עצמו ישנן עדיין 12 נקודות מחלוקת לגבי המיקומים המדויקים שבהם עובר הגבול, והם נדונים מעת לעת בתיווך של יוניפי"ל בין ישראל ללבנון.
לא מן הנמנע שפעולה צבאית התקפית של חיזבאללה נגד ישראל תישען כ"תירוץ" על מחלוקות אלה, או על עבודות ביצור הגבול שמבצע צה"ל בשלוש השנים האחרונות באיזורים מאויימים. עבודות אלה כוללות מיצוקים, חפירת תעלות גדולות, הצבת חומות ופריסה של סוללות אדמה, בעיקר מול איום פלוגות רדואן של נסראללה: כוחות גדולים ומאורגנים המונים כ-100 לוחמים בכל כוח, שיפשטו סימולטנית על יישובים ישראלים סמוכי גדר או על מוצבים צבאיים כדי להשיג כבר במהלך הפתיחה את תמונת הניצחון של המלחמה הבאה, שתכלול תקיעת דגל צהוב של חיזבאללה על אדמה ישראלית, והשתלטות עליה, גם אם לשעות בודדות.
"המחשבה הייתה להחזיר את הכוחות בריאים ושלמים"
תא"ל במילואים משה (צ'יקו) תמיר, שכיהן במהלך הנסיגה מלבנון כמפקד חטיבה 769 שהייתה אמונה על הגזרה המזרחית, סיפר אתמול באולפן ynet על יום הנסיגה: "אני התגייסתי לתוך לבנון. את כל השירות שלי עד אז עשיתי אך ורק בלבנון. מחייל ועד מפקד חטיבה ובוקר אחד אתה קם ומקום שאתה רגיל להיות בו, לפעול בו ושהשארת בו הרבה מאוד זיכרונות, חלקם לא קלים והוא איננו. אני חושב שזה היה, לפחות באופן אישי, רגע מוזר".
"כל מה שעסקתי בו באותם ימים הוא להחזיר את הכוחות בריאים ושלמים. בבוקר שלמחרת הגיעו הרבה מחשבות וגם חשבון נפש ארוך", מסביר תמיר. "18 שנה צה"ל פעל בלבנון ושילם מחיר לא פשוט ולא קל. אין ספק שהנסיגה הייתה מהלך נכון. בראייה אסטרטגית, כנראה גם מהלך שהיה אולי אפשר לבצע קודם".
יש מי שטוען שבסופו של דבר זה חיזק את חיזבאללה
"קודם כל כן, האופן שבו זה התבצע זו העובדה שחיזבאללה הצליח לזקוף לזכותו את ההוצאה של צה"ל. מצד אחד חיזק אותו מאוד, אבל צריך לזכור שגם השהייה של צה"ל בלבנון חיזקה את חיזבאללה. חיזבאללה התחיל את המלחמה שלנו בלבנון בתור ארגון קיקיוני חיצוני מחוץ לקונצנזוס הלבנוני וסיים אותה 18 שנה אחר כך בתור מוביל ההתנגדות האיסלאמית במזרח התיכון".
כשאתה רואה היום את מה שמתרחש בגבול הצפוני שלנו, דעתך למה זה הולך?
"מה שקורה בגבול הצפוני הוא לדעתי די ברור. איראן בונה חזית פרוקסי מול מדינת ישראל, מרחיבה את חזית הפרוקסי שיש לה מלבנון גם לסוריה, מתאמצת גם בעזה, אבל בסך הכול לפחות כרגע, המאזן האופרטיבי ביכולות בין צה"ל, מדינת ישראל לבין איראן על הגבול הזה הוא מאוד מאוד לטובתנו".
לפנייה לכתב/ת 
