ישראל, גירסה 2.0: מדינת היהודים בפאלו אלטו
באמצע עמק הסיליקון בקליפורניה קמה אלטרנטיבה למדינת ישראל. האם אנחנו מוכנים אליה? רוצים אותה? ומה הקשר שלה אלינו? ברור שאנחנו יכולים להתקיים בלעדיה. אבל האם ייתכן שגם היא יכולה להתקיים בלעדינו?
לפני כמה חודשים הזמינו אותי להרצות בתיקון ליל שבועות שעורכת הקהילה הישראלית בפאלו אלטו. בלי לחשוב יותר מדי אמרתי כן. יש לי בלב פינה חמה לחלק הזה של העולם. לפני 50 שנה בדיוק, בשנת 1968, עוד לפני שעמק הסיליקון הפך לעמק הסיליקון, התגוררתי בו שנה בתור ילד. אבא שלי שהיה רופא, בא לשנת שבתון באוניברסיטת סטנפורד, ויחד איתו באנו אנחנו. גרנו בבית קטן וצנוע, ממש בלב החלום האמריקני.
נדמה לי במבט לאחור שזאת הייתה התקופה הכי מאושרת בילדות שלי. אני זוכר את הטיולים המשפחתיים לפארקים הגדולים של קליפורניה. את השינה בשקי שינה. את הגיחות לסן פרנסיסקו בסופי שבוע. את צ'יינטאון ואת הגולדן גייט. את יערות עצי הרדווד המכוסים ערפל, רחוק וגבוה על רכס הגבעות שממערב לעמק. זוכר את דגני הבוקר, את מרכזי הקניות הגדולים, את האוטוסטרדות. זוכר גם את הטלוויזיה. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי טלוויזיה, ועוד צבעונית. לא שוכחים דברים כאלה.
**
הרבה דברים אפשר להגיד על הקהילה הישראלית בפאלו אלטו, אבל נפולת של נמושות הם לא. זאת חבורה של יזמים, מהנדסי תוכנה, אנשי היי טק ואקדמאים. רבים מהם הצליחו בענק, ראו כי טוב ונשארו. בין חברי הקהילה אפשר למצוא אנשים מוכרים מאוד בעולם הטכנולוגיה העילית בארץ ובעולם. תמצאו שם ישראלים שעשו אקזיטים, ישראלים שניהלו או מנהלים חברות היי טק גדולות וישראלים שנמצאים בשורה הראשונה של החדשנות הטכנולוגית העולמית. כסף לא חסר להם. מצטרפות אליהם כל שנה משפחות ישראליות צעירות וחדשות עם עיניים גדולות, חלומות גדולים ונכונות ללכת עד הסוף כדי להגשים אותם.
עד כאן אין חדש. הרבה ישראלים וישראלים-לשעבר הצליחו באמריקה בענק. בכל רחבי ארצות הברית אפשר למצוא היום קהילות ישראליות תוססות – בניו יורק, בלוס אנג'לס, במיאמי ועוד. החידוש של קהילת עמק הסיליקון הוא היכולת שלה לטפח זהות ישראלית חזקה – וקהילה ישראלית חזקה – כל כך רחוק מישראל. היא עושה את זה בשיתוף פעולה עם היהודים המקומיים, אבל גם בנפרד מהם. כי אנחנו ישראלים, וזר לא יבין זאת.
מרכז התרבות היהודי על שם משפחת אושמן בפאלו אלטו, ה-JCC , הוא קומפלקס ענק שמשתרע על פני כמה בלוקים, קרוב לכביש המהיר 101. יש בו הכול – מגרשי חנייה מרווחים מתחת לבניין, גנים עם צמחי ארץ ישראל – גפנים, עצי תאנה ועצי דקל, כיתות לימוד, אולמות הרצאות, מטבח גדול, גני ילדים, בית ספר, בריכת שחיה וחדר כושר. ובתוך האימפריה הזאת שוכנת גם מדינה ישראלית אוטונומית – ה-ICC@JCC , מרכז התרבות הישראלי, שהמוטו שלו הוא כמובן "להרגיש בבית".
בבית כמו בבית: כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם וכולם עוזרים לכולם. יש ספריה בעברית, תוכנית לליווי וקליטה של משפחות ישראליות חדשות שהגיעו לעמק, מועדון יזמי היי טק ישראלים, גן ילדים, בית ספר יסודי ובית ספר תיכון בעברית עד כיתה י"ב, עם מורות ומורים ישראלים, יש חוגים לבני נוער ולמבוגרים בעברית, מרכז תמיכה לישראליות בהריון ואחרי לידה, תוכנית בת ובר מצווה ישראלית, והדובדבן שבקצפת – יש בפאלו אלטו אפילו סניף של ארגון המתנדבים הישראלי ער"ן. כן, עזרה ראשונה נפשית בטלפון, אוזן קשבת ועצה טובה לכל מי שרוצה אותה. אבל לא רק בשביל המקומיים, אלא בעיקר בשביל המולדת הרחוקה.
**
סניף קליפורניה של ער"ן מנצל את הפרשי השעות בין פאלו אלטו למזרח התיכון כדי לעשות משהו טוב למען הארץ: רוב הביקוש לשירותי ער"ן בישראל הוא בשעות הבודדות והארוכות של הלילה. אבל רוב המתנדבים של ער"ן בארץ, כמו בארצות הברית, יכולים לתת משמרות בעיקר ביום. הפתרון – מתנדבים ישראלים בקליפורניה, שער"ן הכשירה אותם לתפקיד בקורס אינטנסיבי שנערך ב- ICC, עונים בשעות היום, בעברית, לפניות שבאות מן הארץ בלילה. כאילו אין מרחק בין שם לכאן.
פעם דיברו על "קיבוצים ישראליים" בגולה. אבל קהילת ICC היא כבר מזמן לא קיבוץ אלא עיר. זוהי עיר בסדר גודל של שוהם, רעות או מכבים, עיר שהיא קהילה מגובשת, הקולטת לתוכה משפחות חדשות. והעיר הזאת גדלה ומתחזקת משנה לשנה, בלי להתנצל ובלי להתבולל.
בשיחות פרטיות, רבים מהישראלים שחברים ב-ICC מדברים על ההתמודדות האישית והמשפחתית שלהם עם שאלת החזרה לארץ. אבל החידוש, לדעתי, הוא שבנוסף לשתי האפשרויות ה"קלאסיות" – להישאר בגולה או לחזור לארץ – עומדת בפניהם היום גם אפשרות שלישית – להישאר ישראלים גאים, ולהישאר בקליפורניה.
כבר 2000 שנה ויותר שיהודים חיים מחוץ לארץ ישראל ונשארים יהודים. אבל האם אפשר לחיות חיים ישראלים, בקהילה ישראלית, ולהישאר ישראלים, גם מחוץ לארץ ישראל? מה פירוש הדבר להיות ישראלי בתנאים האלה? והאם זה יכול להחזיק מעמד לאורך זמן?
"בבזל ייסדתי את מדינת היהודים", כתב הרצל ביומנו אחרי הקונגרס הציוני הראשון, והשאר – היסטוריה. מאז עברו 121 שנים. והיום, בפאלו אלטו, בלי הרצל ובלי קונגרס, ניסוי חדש ונועז יצא לדרך. ישראל, גירסה 2.0, קמה לה בעמק הסיליקון. היא כבר עובדה קיימת. האם אנחנו מוכנים אליה? רוצים אותה? ומה הקשר שלה אלינו? ברור שאנחנו יכולים להתקיים בלעדיה. אבל האם ייתכן שגם היא יכולה להתקיים בלעדינו?
לפנייה לכתב/ת 
