את מאור כהן פגשנו אחרי שקרא ב'ידיעות אמריקה' על מיזם הומניטרי שנולד כהוקרה לרפובליקה הדומיניקנית שפעלה להצלת יהודים בשואה. הוא אמנם רק הגיע לניו יורק, אבל כששמע על המשימה החליט להתגייס למענה. כך, מסתבר אחרי שיחה קצרה, נוהג בכל תחנה בחייו. התנדבות ומאבק למען שמה הטובה של ישראל הפכו לחלק מחייו.

לתחנה האחרונה, בתפוח הגדול, הגיע אחרי שזכה רק באוגוסט האחרון, בגיוס משמעותי לסטארטאפ שלו במסגרת התכנית הישראלית 'הכרישים', גרסה מקומית ל'שארק טנק'. תוך דקות נסגרה באותו פרק, עסקה בינו לבין אחד הכרישים דובי פרנסס, בסכום של מיליון שקלים על השקעה בסטארטאפ שלו ושל שותפו שי פרידמן,Pickspace, המספקת שירות השכרת חללי עבודה משותפים ברחבי העולם. "מאז התכנית", מספר כהן, "החברה צומחת פי 10, מגייסת עובדים ומתרחבת".

הגיוס לא הסתכם באותה השקעה ואחרי גיוס נוסף בניו יורק שהשלים את הסבב למיליון דולר, הבינו מאור ושותפו, שכעת, בכדי להוביל את החברה קדימה, הם חייבים לדרוך בניו יורק. הוא מודה שהמעבר הטרי לא היה קל, אבל נראה שהוא משתלם. "אני מת על הארץ, הכל יותר פשוט ונוח. אבל כאן זה המקום להיות בו. יש כאן אקו סיסטם מדהים. המון ישראלים וסטארטאפים והקצב כאן מתאים לקצב שאנחנו רוצים להתקדם בו. הכל בקצב מהיר, אתה רואה את הבניינים, העסקאות והפוטנציאל ואתה שואל מה ניסיתי להשיג בישראל”.

כהן עם השותף שי פרידמן. "מאז התכנית החברה צומחת פי-10"

בישראל הוא דווקא הספיק להשיג לא מעט. כהן, 31, נולד וגדל ביישוב החשמונאים, יישוב דתי מעורב של ישראלים ועולים מאמריקה. "תמיד היינו גם בעברית וגם באנגלית", הוא מתאר. "אפילו הצטרפתי לנבחרת ישראל בבייסבול”.

כשהגיע הזמן להתגייס, הוא התנדב ביחידת דובדבן ומתאר שירות שדומה באופן לא מקרי לפרקים הסוערים של 'פאודה'. "ליאור רז שירת ביחידה, את יודעת". הוא מספר. "זה היה שרות מאוד סוער ומלא אנדרנלין, אבל לא הייתי מוותר עליו. אני זוכר", הוא משחזר, "פעולות לא פשוטות. כשאני מרצה בערבים של FIDF אני נוהג לתאר את הפעולות שלנו. אני זוכר למשל שהייתה פעילות יום אחד שנועדה לתפוס את אחד הבכירים הגדולים בבית לחם. קיבלנו מודיעין חם וידענו מתי ולאן הוא יגיע. הכנו כל מה שצריך כשאנחנו נכנסים לשטח, כל אחד בתפקיד שלו. תפקידי היה לוודא את זהותו וכולנו ביחד היינו צריכים להביא אותו למעצר. לאט לאט הוא נעלם לנו. נכנס לבנק, עלה למונית ואנחנו אחריו.

“כשכבר התכוננו לתפוס אותו, הוא עלה על אוטובוס ברגע האחרון. לא התכוונו לצאת משם בלעדיו אבל גם לא רצינו ליצור בלגן. האוטובוס נוסע ואנחנו עולים עליו. החלטנו לרדת תחנה אחת לפני השוק, כי ידענו שאם נגיע לשוק זה פאודה ואנחנו לא רוצים את זה. החלטנו לעצור את האוטובוס בכל מחיר. התחנה הגיעה, ואנחנו חוסמים אותו. מסביב כולם צורחים, לחץ, מתחילים להוריד אנשים, אני פתאום רואה שהוא נראה שונה, לא כמו בתמונות אבל אחרי זיהוי מבין שזה הוא ותוך חצי דקה היינו שם, נגמר. ברגע שאתה שם, זה מרגיש כאילו ארבע דקות היו יומיים. זה אדרנלין משוגע”.

הוא מספר שבסדרה יש עיסוק נרחב בהפרעות פוסט טראומתיות שהוא מכיר מקרוב, דווקא מאחיו שנפצע קשה במלחמת לבנון השניה והוא מצידו, משתדל לא ליפול לתהומות הללו. "אני מנסה להימנע”.

ביום הזיכרון הראשון שלו כאן בניו יורק, הוא כבר הספיק לארגן טקס מיוחד ל-150 ישראלים. "רציתי להרגיש קרוב. זה לא פשוט לא להיות בארץ ביום הזה”.

מהצבא הוא השתחרר כשהוא מתכנן לאתר את השביל שישמר את האנדרנלין. "יצאתי מהצבא בתחושה שטורפים את העולם ואין דבר שיכול לעצור אותנו. היה אז פתק על הדלת ביחידה על עבודה בגרמניה עם כסף טוב, אז הרמתי טלפון כי אבטחה אנחנו יודעים לעשות. מצאתי את עצמי בברלין שלוש שנים. היום אני כבר יודע לדבר גרמנית. עבדתי בהתחלה בקהילה היהודית ואז בנספח צה"ל לתיאום קשרי חוץ. הרגשתי שאני עושה משהו שגם מעניין אותי, גם מקדם אותי וגם חשוב עבורי”. אחרי שכבר שקל להירשם ללימודים בגרמניה ועבר את המבחנים הנדרשים, קיבל במפתיע מלגה מ-FIDF והחליט לנסוע ללימודים בישראל. "בחרתי בלימודי משפטים כי לדעתי זה מאגד את הכל. איך הכל קורה”.

שבוע אחרי ששב לישראל, כבר החל בלימודי משפטים ותקשורת. במקביל למסלול האינטנסיבי שבחר, הוא לא התכוון לוותר גם על עשייה הסברתית, הפעם במסגרת המכללה. “אניתמיד רוצה לתרום. מהתנדבות בקרבי, להסברה שעשיתי בברלין", הוא מספר. "במהלך התואר עשיתי הדרכות להכנה לצבא לצעירים ופניתי למכללה למנהל עם בקשה לפתוח ערוץ של קשרי חוץ. פניתי להסתדרות והתחלנו להוציא סטודנטים לעבודות הסברה שונות”.

במקביל ללימודים הספיק להוביל לא פחות מ-175 סטודנטים למשלחות הומניטריות מיוזמתו, כשהוא מנתב את המטרות. הוא האמין שסיוע הומניטרייוביל את פיתוח היחסים בין ישראל למדינות השונות. זה התחיל ממסעות ליעדים כמו נפאל או הפיליפינים, אליהם הגיע עם 40 סטודנטים לשיפוץ וסיוע לאוכלוסיות. "מיד אחרי הפעילות שלנו בפיליפינים הוקפץ שגריר ישראל והצליח לתאם איתם סיוע של ישראל בחקלאות המקומית”.

בתום הלימודים התקבל להתמחות נחשקת במשרד ראש הממשלה. "להתמחות כזו מתקבלים אחד למאה. כשהגשתי מועמדות כל כך רציתי בה, הרי אחת הסיבות ללימודים שלי הייתה התקווה להשתלב בפוליטיקה”, אבל אז, כשהגיע הרגע, הוא כבר לא היה בטוח שהתשוקה עדיין שוכנת שם. "התלבטתי מאוד ולבסוף ויתרתי”.

זו לא הפעם האחרונה שכהן ויתר על הצעה חלומית ונחשקת. "החלטתי ללכת לכיוון של ביזנס. נוכחתי לגלות שלא תמיד אם אתה טוב בפוליטיקה ועושה את הדברים הכי טוב שיש, אז זה גם מה שעובד, ויש דווקא ערוצים אחרים שבהם אתה יכול לשנות ולהשפיע יותר”.

הוא עבר להתמחות במשרד עורכי דין יוקרתי והתמחה בניהול פרוייקטי נדל"ן וטכנולוגיה. במהלך תקופת ההתמחות סיים גם תואר שני בפיננסים ומשפטים והחל להתעניין ביזמות. "ראיתי שלכל מי שמסביבי יש רעינות, יוזמות למיזמים שונים אבל אין לנו את הכלים. החלטתי לפנות לנשיא המכללה. סיפרתי לו שיש הרבה אנשים אחרי ויש לי תכנית מסודרת ואני רוצה להקים אותה כאן”. נשיא המכללה לא רק אישר את הרעיון אלא גם ניתב השקעה לתכנית בהובלת כהן. עד היום התכנית מתפתחת ומשגשגת בין כותלי המכללה.

אחת היוזמות שחשב עליהן אז, היא זו שהיום מתורגמת ב'פיק ספייס'. "שמתי לב שיש כל כך הרבה משרדים שנותרים ריקים במשרדים שלנו, וחשבתי שזה ממש לא מנוצל היטב ואולי כדאי להשכיר אותם בזמן הזה”.

הרעיון הבשיל לאט ועם סיום ההתמחות החליט ללכת על זה ובגדול. הוא חבר לבכיר לשעבר במייקרוסופט ויוצא 8200 שי פרידמן וביחד הם החלו להוביל את הרעיון.

"הרעיון שלנו היום עומד על שני מוצרים. האחד איתור ספייס למשרדים. אצלנו אפשר להתחבר ללמעלה מ-450 חללי עבודה ברחבי העולם, כולל כל החללים המוכרים, כמובן והכל עם ניקוד, השוואה, המלצות והאלמנטים הנדרשים. המוצר השני שפיתחנו הוא 'ספייסבוק', אפליקציה לניהול קהילה עבור חללי העבודה המשותפים”.

תקופה ארוכה פיתחו את הרעיון בהשקעות פרטיות שלהם עד שהבינו שבכדי לממש את הפוטנציאל יש צורך בגיוסים שמנים. בין השותפים לא הייתה הסכמה בנוגע להופעה ב’הכרישים’ ושי הודיע שהוא לא רוצה לקחת בזה חלק אבל אם מאור רוצה, הוא מוזמן לעשות זאת בעצמו. אחרי כמה אודישנים התקבל לשלב הסופי לעמוד מול המשקיעים הפוטנציאלים.

הזמן עבר, חודש אחרי חודש ולא פנו אליו. באוגוסט האחרון הודיעו במפתיע שהצילומים יתקיימו בעוד שבועיים. אבלממש באותו שבוע שבו נקבעו הצילומים, קיבל פניה מאחד הטיקונים הישראלים הגדולים בעולם. הוא הזמין אותו לפגישה בהולה מעבר לים והציע לו לקנות את החברה במיליון דולר, ולנהל עסק דומה. כהן ביקש לחשוב על זה.

בבוקר חש כהן היישר משדה התעופה לצילומים. הפגישה עם הכרישים הייתה מוצלחת, ההשקעה הושלמה וכהן מיהר, עוד בטרם הסיר את האיפור לבשר לטייקון שהתשובה היא שלילית. "הסתדרנו", הוא כתב לו באומץ מפתיע ובפעם השניה בחייו ויתר על הצעה אדירה למען החלום כולו. "רציתי לקחת את זה קדימה לשלב הבא, לעשות הכל”.

כהן עלה על טיסה לניו יורק אחרי שסיכם עם המשקיע מהכרישים שבנוסף למיליון הדולר שהשקיע, החברה תסיים את הסבב במיליון דולר. הוא קפץ בין משקיע למשקיע, תוהה בין פגישה לפגישה האם עשה את הצעד הנכון כשסרב להצעה החלומית. רגע לפני שויתר, הצליח לגייס את ההשקעה המיוחלת. "כחלק מההבטחה למשקיעים שלנו", הוא מספר, "התחייבנו לעבוד בשוק הגדול ביותר שנמצא כאן בניו יורק והשוק בישראל”. בימים אלו משתדלת החברה להרחיב את הפעילות שלה. “אני מקווה", מסכם מאור, "שבשנה הקרובה כולם יכירו את השם שלנו”.