אחד נגד כולם

בכיכובו של...

ווריורס: חייבים להודות שההתעלות של קווין דוראנט בגולדן סטייט מפתיעה במידה מסוימת. הוא הגיע לקבוצה מבוססת מאוד, עם כוכבים ברורים שנשארו בקבוצה, אבל הצליח תוך זמן קצר לעשות משהו מדהים – לא רק להשתלב במכלול, אלא להפוך לבורג המרכזי. השנה הוא התבלט עוד יותר, בטח על רקע הפציעה הממושכת של סטף קרי. החשיבות שלו טמונה בכך שאינו תלוי במידה רבה ביד שיתפוס, מאחר שמדובר בכדורסלן המושלם שיכול לייצר נקודות בכל דרך ולמלא כל תפקיד שסטיב קר יעניק לו.

קאבס: היו לו נסיבות מקלות, היו לו סיבות להתייאש. במקום זה לברון ג'יימס העדיף פשוט לעשות כל מה שנדרש, אבל באמת הכל, כדי לקחת קבוצה מוגבלת וזקנה על הכתפיים שלו לגמר רביעי רצוף. גם אם שחקנים נתלים עליו (מרקוס מוריס) או מתנגשים בו (ג'ייסון טייטום), גם אם הוא צריך לשחק 48 דקות בבוסטון בסופה של סדרה מפרכת כדי לוודא שהמשימה הושלמה. כל קבוצה שפגש בדרך לשם טעמה מכל נשק שיש לו ברפרטואר, אולי בפלייאוף הכי גדול, מרשים וחשוב בקריירה.

גונבים את ההצגה

ווריורס: קשה מאוד לדבר בגולדן סטייט על "שחקני משנה", כי הם ממש אינם כאלה, לפחות לא כמו בהקשר של אלו מקליבלנד. אבל אם כבר יצרנו חלוקה קשוחה, אז כאן מגיע מקומו של קרי (שיכול בשקט למלא גם את הקטגוריה שמעליו). החשיבות שלו אינה רק ביכולת לייצר כמות עצומה של נקודות בזמן קצר, אלא בזריקות הבלתי אפשריות ששוברות את המורל של היריבה.

נגד יוסטון, גולדן סטייט הייתה זקוקה יותר לקליי תומפסון מאשר לדריימונד גרין, בגלל הדמיון המסוים בין סגנונות המשחק שהגדיל את החשיבות של סקורר כמוהו. בגמר גרין יהיה משמעותי יותר. הוא מסוגל לשמור על כל שחקן של הקאבס, לתרום את 15 הנקודות שיעשו את ההבדל ולשלוט בכל הקטגוריות המשלימות שיובילו לדומיננטיות של הווריורס.

מי יחייך בסיום?(צילום: רויטרס)

קאבס: האם קליבלנד יכולה לסמוך על קווין לאב בגמר? נגד אינדיאנה הוא הופיע לפרקים, נגד טורונטו נתן תפוקה של אולסטאר, נגד בוסטון היה לא רע דווקא בהפסדים ופחות טוב בניצחונות. במשחק 7, בלעדיו, קליבלנד סידרה לבוסטון הפסד בית ראשון בפלייאוף. האחוזים שלו לשלוש בירידה מאז סיום העונה הסדירה, אבל למרות הכל לברון עדיין זקוק לו בהתקפה נגד המפלצת הארבע־ראשית של גולדן סטייט.

עד לא מזמן ג'ף גרין לא היה השחקן השלישי בהיררכיה של קליבלנד, אבל הנקודות שקלע בהתקפות מעבר היו כמו אוויר לנשימה מבחינת הקאבס. הוא נתן ללברון את מנת החמצן המדויקת שהיה צריך כדי להשאיר את הראש של קליבלנד מעל המים.

אפשר לסמוך על לאב?(צילום: AFP)

חכו לקרדיטים בסוף

ווריורס: גולדן סטייט נבנתה בשנות השליטה שלה על התרומה הגדולה של הספסל. השנה, בצורה קיצונית, קורה ההפך המוחלט. סטיב קר שובר את הראש עוד מתקופת מכת הפציעות, ולא מצליח לקבל דקות טובות מספיק מהמחליפים. אנדרה איגודאלה עדיין בספק למשחק הראשון, שון ליווינגסטון סובל מנסיגה חדה ביכולתו, ניק יאנג נעלם ככל שהפלייאוף מתקדם וקבון לוני מספק רק הגנה.

קאבס: בלי תרומה יציבה מהספסל, לקליבלנד לא יהיה סיכוי של ממש לתת פייט ראוי בסדרה הקרובה. אפשר לחלק את הקטגוריה הזאת לשניים: הגארדים וטריסטן תומפסון. מול בוסטון, ג'ורג' היל, קורבר וג'יי־אר סמית' קלעו יחד 34.9 נקודות במשחקי הבית, וצנחו ל־16.3 במשחקי החוץ. תומפסון הלך וקיבל נפח ככל שהתקדם הפלייאוף, ונגד בוסטון מילא תפקיד חשוב בהגנה ובכדורים החוזרים. באופן כללי לברון יקווה לקבל את הצוות המסייע גרסת חצי הגמר מול טורונטו, מאשר את הצוות המסייע של הסיבוב הראשון והגמר האזורי.

כוכבים יש. ספסל פחות(צילום: AFP)

הבמאי עטור הפרסים

ווריורס: סטיב קר צריך להיות "מאמן" יותר מאשר בעונה שעברה. ברגעים הטובים הקבוצה זורמת מאליה וצריך רק לשבת וליהנות,

בלי לחשב דקות למי שחוזר מפציעה. אבל יש לגולדן סטייט הרבה יותר רגעים קשים, שיתחדדו בגמר – מתי אפשר לתת מנוחה לכוכבים ולהמר על הספסל, כמה מחליפים יכולים לשתף פעולה בו־זמנית ומה עושים בנוגע ללברון ג'יימס. אבל לקר יש התאמה מושלמת עם הסגל שלו, ונראה שגם יתרון על פני טיירון לו בגלל מעט יותר ניסיון.

קאבס: האליפות הבלתי נשכחת של קליבלנד מ־2016 הייתה קודם כל הרגע הפרטי והמיוחד של לברון. בזמן שהוא נשאר ממוטט על הפרקט, המצלמה תפסה את טיירון לו בוכה בישיבה על הספסל, בנפרד. מאז שהפך למאמן עם הפיטורים של דייויד בלאט הוא התמודד עם לא מעט מבחנים, ואפשר לומר שהעונה הזאת הייתה הקשה מכולם: ההסתגלות ליום שאחרי קיירי ארווינג, חיבור הסגל החדש שנוצר אחרי מהפכת הענק באמצע העונה והיעדרות מסיבות בריאותיות. לברון נשאר לברון, ולו צריך לסדר את החלקים סביבו.

טיירון לו. אין לו מה להפסיד(צילום: AP)

האוסקר לתסריט המקורי

ווריורס: דוראנט נפצע במשחק הראשון, קרי בשני. הסדרה עוברת במצב של 1:1 לקליבלנד, שם החבר'ה השבורים מקליפורניה מתקבלים בצורה עוינת. אבל דווקא באולם הרותח תומפסון מתעורר. בלי שני הכוכבים הגדולים לצידו הוא מספק רביעיית משחקים מדהימים, עם יותר מ־40 נקודות בכל אחד. בשלושה מהם גולדן סטייט גם מנצחת וזוכה באליפות.

קאבס: גולדן סטייט מטיילת בנינוחות בדרך לניצחון ביתי מוחץ במשחק 1. במשחק 2 קרי נוקע את הקרסול ולא יכול לחזור לשחק, לברון מריח דם ומשיב לבריחה הצפויה של הווריורס ברבע השלישי עם כמה בידודים מוצלחים ברבע הרביעי – 1:1. קליבלנד מנצחת במשחק מספר 3 באוהיו, וכשקרי חוזר במשחק מספר 4 גולדן סטייט מתאוששת. במשחק מספר 5 היא עולה שוב להובלה אחרי ערב סטנדרטי של קליי, סטף ודוראנט (שזה אומר: הרבה נקודות), אבל במשחק מספר 6 לאב וסמית' מפציצים שלשות ויחד עוזרים ללברון להשוות. במשחק מספר 7 לברון מזכיר נשכחות, משלב כוחות עם בכירי הצוות המסייע המושמץ ומחזיר את האליפות לקליבלנד.

לברון יביא עוד אליפות לקליבלנד?(צילום: רויטרס)

להיט עולמי או כישלון בקופות?

קטן: לברון לא יכול לסיים פלייאוף כזה בלי תואר. הוא מתגבר על כל המכשולים ומוביל את הקאבס ל־2:4, בסדרה ירודה של כוכבי הווריורס.

גיט: 2:4 לגולדן סטייט. כי לברון הוא עדיין בן אנוש, וגולדן סטייט היא פשוט גולדן סטייט.